החלטה
לפניי בקשה לסילוק תביעת המשיב על הסף.
1.המשיב, הנעדר ייצוג משפטי, הגיש תביעה לאקונית במיוחד, בסדר דין מהיר, האוחזת עמוד ומחצה (ועוד כשלושה עמודי נספחים). תוכנה, כך כאמור בראשה: "מוגש בזה תביעה בגין הוספת המילה אורטופד אשר גרמה לתובע נזקים כספים וכן נפשיים בלתי הפיכים". קשה לעמוד על טעמיה ועילתה של אותה תובענה. עם זאת, עד כמה שניתן לחלץ ממנה, המדובר במי שעמל מזה שנים על קבלת תגמולים מן הרשות לזכויות ניצולי השואה (להלן: הרשות), בהתאם לחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: חוק נכי הרדיפות). כחלק מן ההליכים, עתר המשיב לזימונו לפני ועדה רפואית עליונה לשם בירור מצבו, ומאן דהוא ברשות הוסיף על גבי פנייתו את המילה "אורטופד" – תוספת שהמשיב מגדיר אותה כזיוף, שכן לא רצה בוועדה רפואית שתברר פגיעה שיש ברגלו השמאלית, אלא, כנראה, בועדה שתדון בעניינים אחרים. המשיב טען לפגיעה בכבודו כאדם ובתגמולים החודשיים שקיבל. בראש תביעתו הוסיף בכתב יד כי הוא תובע 30,000 ₪.
2.המבקשת עתרה למחיקת ההליך על הסף. בבקשתה שפכה אור על טיב ההתדיינויות המרובות שבין הצדדים. תמציתם, נטען, הוא בניסיון של המשיב להוסיף על אחוזי הנכות שהוכרו לו, בקשר עם הפגיעה ברגלו השמאלית. אי-שביעות רצונו מהחלטת הוועדה הרפואית שדנה בעניינו הובילה אותו למיצוי הליכי ערעור, עובר בוועדה הרפואית העליונה, בית המשפט המחוזי היושב כערכאת ערעור על החלטות ועדה זו בהתאם לחוק נכי הרדיפות, וכלה בבקשת רשות ערעור בבית המשפט העליון (רע"א 9287/12 (12.5.13)). בסמוך לאחר דחיית בקשתו גם בבית המשפט העליון, הוגשה התביעה. המבקשת מוסיפה כי המשיב כבר ניסה להגיש תביעות אזרחיות שונות, הנסבות כולן על עניינו תגמוליו והטיפול בו, וכאלו נמחקו על הסף – נתון שלא ציין בבקשתו (ת"א 16614/08 ותא"מ 9135-01-13). לשיטת המבקשת, בתמצית, המדובר בתביעה חדשה ונעדרת כל תוחלת. המבקשת טוענת, בין היתר, כי התביעה הנוכחית אינה אמור להתברר בבית משפט השלום, שאין לו חלק ונחלה בהליכים לפי חוק נכי הרדיפות, וכי התביעה מהווה ניצול לרעה של הליכי משפט.
3.לאחר קבלת התיק לטיפולי והבאת הבקשה לעיוני, ביקשתי את תגובת המשיב. הלה ביקש להבהיר בתגובתו אך מהי עילת התביעה: בתמצית – כי על בית המשפט להכריע האם הוספת המילה "אורטופד" היא זיוף ועבירה על הדין הפלילי.
4.דין הבקשה להתקבל. ידועה ההלכה, שלאורה הנחיתי עצמי, כי אך במקרים נדירים תסולק תביעה על הסף, ויימנע מבעל דין יומו בבית המשפט. ברם במקרה דנן, שבו היו למשיב ימים רבים בבית המשפט, והוא מגיש תביעה המהווה במהותה במידה רבה מעין בקשת רשות ערעור ב"גלגול רביעי" על החלטת בית המשפט העליון, הכל בלא לציין את ההליכים הקודמים שנקט – הרי שאין מנוס מן הסילוק על הסף. אבאר בקצרה.
5.נפתח דווקא בתגובת המשיב. ככל שבית משפט זה, הדן בתביעה בסדר דין מהיר, נדרש לקבוע האם מי ברשות ביצע עבירת זיוף, הרי שמובן שאין בין כך לבין תביעה אזרחית בסדר דין מהיר ולא כלום.
6.אולם לגוף הדברים, הנתונים שהתבררו מן הבקשה לסילוק על הסף, ולא נעשה כל נסיון לסותרם או לבארם בתגובה, מלמדים על דרך התנהלות בעייתית במיוחד של המשיב-התובע. הוא ניסה ללכת ב"דרך המלך", ולהשיג תגמולים גבוהים יותר מן הרשות ממה שהיא ומוסדותיה היו נכונות להעניק לו. המהלך מוצה עד תום, וכשל. והנה, בחלוף זמן קצר ביותר מדחייתה הסופית של עתירתו, בידי בית המשפט העליון, מגיש המשיב את תביעתו הנוכחית, ובה הוא מלין על כשרות מסמך מסוים שנערך לפני כשנתיים ימים, וטרוניות ביחס אליו הושמעו בידו זה מכבר. קשה לראות במהלך זה אלא ניסיון לעקיפת מהלך דיוני (כשר) שכשל, באמצעות נקיטת מהלך דיוני חדש, נעדר כל תוחלת ועיגון משפטי. כפי שציין בית המשפט העליון הנכבד, לפנינו מי ש"במין מעגל חוזר בקשותיו מתנהלות בערכאות השונות מבלי שמתקבלת תוצאה המשביעה את רצונו". עם כל ההבנה לחוסר שביעות רצונו של המשיב, אין זו עילה להמשיך בניהול עוד ועוד תובענות, באותו "מעגל חוזר".
7.הבעייתיות בהתנהלות המשיב מודגשת בכך שכבר הגיש מספר הליכים שנמחקו על הסף, הנסבים כולם על התגמולים שקיבל. המבקשת עמדה על עניין זה, המשיב נמנע כליל מלהגיב לכך, ואף זו הדגמה לשימוש ברעה של המשיב בהליכי המשפט.
8.ראוי לציין כי התביעה הנוכחית הוגדרה ככזו המוגשת ב"סדר דין מהיר", קרי יש להציג יחד עם כתב הטענות את כל המסמכים הרלבנטיים לה. המשיב, בבירור לא עשה כן, חרף חובתו. הוא נמנע מלציין את ההליכים הקודמים שבהם נקט, ונמנע מלצרף את ההחלטות השיפוטיות הרבות שניתנו בעניינו בעבר ודחו את עמדתו, מי לגופה ומי על הסף. התנהלות זו, שנתבררה רק נוכח בקשת הסילוק על הסף, היא כמובן בעייתית ביותר, ויש בה אינדיקציה לטיבה של התביעה.
9.קושי נוסף בתביעה, הקשור בזה הקודם, הוא שהמדובר בתביעה שאין מקום לבררה באכסניה ובערכאה שבה הוגשה. עניינה של התביעה, בסופם של דברים, בתגמולים בחסר שמקבל המשיב לסברתו מכוח חוק נכי הרדיפות, זאת גם אם הוא כורך בתביעתו טענות נטולות פירוט לפגיעה בכבודו כאדם. חוק נכי הרדיפות קובע מתווה מפורש לבירור טענותיו של מי שגורס כי הוא זכאי לתגמולים בהתאם לחוק: קביעת ההכרה בנכות בידי הרשות, קביעת אחוזי הנכות בוועדה הרפואית, ערעור לוועדה העליונה, וערעור עליה – לבית המשפט המחוזי. לא ניתן לעקוף מסלול זה, בדרך של הגשת תביעה נזיקית לכאורה לבית משפט השלום.
לא ארחיק עד כדי קביעה כי בית משפט זה נעדר סמכות לדון בהליך (מה שמחייב היה את דחיית התביעה, ולא רק סילוקה, אלא אם נמצא שניתן להעביר את הדיון בית המשפט המוסמך). אולם משאין המשיב הולך בדרך הקבועה בחוק, הרי שכל החלטות הרשות ומוסדותיה מוחזקות כעומדות בהוראות הדין, וכל נסיון למעין "תקיפה עקיפה" של אותן החלטות הוא עקר.
10.יוער, כי בשאלות של סילוק על הסף יש להעמיד לנגד עינינו גם את סיכויי התביעה לגופה. אילו היה מדובר בתביעה בעלת סיכויים של ממש, ייתכן שניתן לתור אחר דרכים להתגבר על מכשלות אחרות בתביעה, המכווינות לסילוקה על הסף. אולם בענייננו המדובר בתביעה שנחזית בראשיתה, מבלי לטעת מסמרות כמובן בשלב הנוכחי, כבעלת סיכויים דלים. היא נעדרת פירוט וביסוס, אף שבתובענה בסדר דין מהיר אמורות הטענות להיות מפורטות ונתמכות בתצהיר ומגובות באסמכתאות כבר מיום הגשת התביעה. אין כל אפשרות להבין מדוע הוספת המילה "אורטופד" פגעה בזכויותיו של המשיב, ודאי באופן שלא ניתן היה להתגבר עליו בהליכי הערעור הרגילים לפי חוק נכי הרדיפות. אין כל עדות, ודאי לא חוות דעת רפואית כנדרש, לפגיעה הנפשית הנטענת במשיב, שהיא תולדה של הוספת המילה "אורטופד" (להבדיל מכל סיבה אחרת). שאלת ה"זיוף", שהמשיב מייחס לה חשיבות כה רבה, נחזית נטולת נפקות, שכן אין חולק על כך שמי ברשות (ולא המשיב) הוסיף את המילה "אורטופד" בסוברו שזהו הבירור האמור להיעשות בעניינו של המשיב. בכל מקרה, אם גרס המשיב כי פגיעתו אינה מתמצה בזו האורטופדית וכי על הרשות להכיר בפגיעות נוספות, הרי שהדרך לעשות זאת, בבירור, היא במסגרת המתווה הקבוע בחוק נכי הרדיפות, ולא בתביעה בסדר דין מהיר בבית משפט השלום. אין אפוא כל תוחלת בבירור התובענה בבית משפט זה, תוך השחתת זמנה וכספה של המבקשת, ותוך השקעת זמן שיפוטי על חשבון בעלי דין אחרים המתדפקים בפתח.
11.נוכח כל האמור לעיל, התובענה נמחקת על הסף. אף שאין זו הפעם ראשונה שבו תביעת המשיב הנסבה על ענייני התגמולים מסולקת על הסף, אמנע, בדוחק רב, מלעשות צו להוצאות. זאת, משניתן להבין כי המשיב, שאינו עול ימים, שבע מרורים בימות חייו, ואף באמת ובתמים סבור כי פלוני עיוול כלפיו.
ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ד, 10 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.