המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בנסיון לרצח יניב מחפודה. ערעורו לבית המשפט העליון נדחה. המבקש הגיש בקשה למשפט חוזר. בהחלטת כבוד הנשיאה הועברה הבקשה להכרעתי.
העובדות וההליכים
1. נגד המבקש הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בו יוחסו לו עבירות של נסיון לרצח ועבירות בנשק שלא כדין, לפי סעיפים 305(1) ו-144(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בכתב האישום נטען כי ביום 8.1.2001 ירה המבקש חמש יריות לעברו של יניב מחפודה (להלן - המתלונן) ששהה בחופשה ממאסרו. הקליעים פצעו את המתלונן בזרועו ובגבו, ונגרמה לו פגיעה עצבית בגינה הוא נותר משותק בגפיו התחתונות. יצוין כי בעת האירוע היה המתלונן עם אחיו, איציק מחפודה, אך הלה לא נפגע מהיריות.
2. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיא פלפל, והשופטים הנדל ויפה-כ"ץ) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו וגזר עליו 14 שנות מאסר (פ"ח 901/01 מדינת ישראל נ' אלחרר).
3. בית המשפט המחוזי קיבל את גרסת המדינה לפיה היה זה המבקש, רן אלחרר, אשר ירה ופצע את המתלונן. ההרשעה התבססה על עדות המתלונן בבית המשפט, שהעיד כי זיהה את המבקש פעמיים. בתחילת חקירתו במשטרה נמנע אמנם המתלונן מלחשוף את זהות היורה והוא חשף את זהותו רק כעבור שישה ימים מיום האירוע, עת מסר בהמשך חקירתו במשטרה כי המבקש הוא היורה. בית המשפט קבע כי אמרת המתלונן בחקירה במשטרה - עליה חזר כאמור בעדותו גם בבית המשפט - לא נבעה מרצונו לקבל טובות הנאה כלשהן מהמדינה (עמ' 175 להכרעת הדין). נקבע כי העיכוב בה נבע אך מתקוות המתלונן כי יוכל "ליישב את הסכסוך" בעימות ישיר עם התוקף, אך משנתחוור לו כי הוא משותק בגפיו התחתונות - נכזבה תקוותו זו והוא החליט לערב את רשויות החוק ולחשוף בפני המשטרה את זהות היורה.
ההרשעה התבססה גם על עדות אחיו של המתלונן (איציק מחפודה, להלן - האח), אשר היה עם המתלונן בעת הירי. גם האח, בתחילת חקירתו במשטרה, נמנע מלחשוף את זהות היורה אך לאחר כמה ימים מסר כי המבקש הוא היורה (אמרה ת/33) ואף שיחזר את האירוע (קלטת ת/19 ותמליל ת/20). עם זאת, בבואו להעיד בבית המשפט חזר בו מהגרסה המפלילה וטען כי לא הספיק לראות את היורה. בית המשפט הכריז על האח כעד עוין וקיבל את אמרתו במשטרה. בית המשפט קבע כי שוכנע שהאח מסר אמת במשטרה וכי גרסתו תואמת לעדות המתלונן הן לגבי פרטי היורה והן לגבי פרטי הירי עצמו; כן שוכנע בית המשפט כי האח בחר לחזור בו מאמרתו במשטרה מתוך חשש לחייו (עמ' 185-186 להכרעת הדין).
בית המשפט הסתמך בהרשעה גם על עדות אביו של המתלונן (דוד מחפודה, להלן - האב), שהעיד בבית המשפט כי עוד בזירה שמע מפיו של המתלונן כי הוא זיהה את היורה שירה לעברו וכי אותו זיהוי לא היה נחלתו של המתלונן בלבד, אלא גם של אחיו. האחים לא סיפרו לאביהם מי היה היורה אלא רק כי הם יודעים במי מודבר.
4. אשר לגרסת ההגנה: בית המשפט דחה את טענת האליבי של המבקש לפיה בשעה שהמתלונן נורה שהה המבקש במקום אחר (בביתו) וזאת על סמך סתירות בין עדויות עדי האליבי בינם לבין עצמם (עמ' 199-200 להכרעת הדין). בית המשפט דחה גם את הטענה לפיה המתלונן ואחיו העלילו על המבקש מתוך כוונה "להפיל" אותו, בקבעו כי שניהם מסרו את שמו של המבקש מבלי לקבל כל טובת הנאה בגין כך.
הסניגור טען עוד לאפשרות כי היו שני יורים באירוע (להלן - תיזת שני היורים). בית המשפט דחה אפשרות זו בשלושה הקשרים. ההקשר הראשון - עדותו של האב מטעם התביעה. האב נחקר מדוע צעק "מה אתם עושים" ברבים, ונשאל האם יש להסיק מכך כי ראה יותר מאדם אחד יורה, אך האב עמד על דעתו שלא ראה את היורה כלל אלא רק את בנו שרוע על הריצפה וצעק רק על מנת להפסיק את הירי (עמ' 188). ההקשר השני - עדותו של ילד בן 11 שנכח בסמוך לזירה והעיד מטעם ההגנה. הילד העיד כי שמע יריות "ואז ארבעה אנשים ברחו". בית המשפט לא ייחס משקל לעדות זו, בקבעו כי לא ניתן לקשור את הרצים לאירוע הירי דווקא, ועולה ממנה רק כי אנשים בשכונה ברחו מהמקום בעת ששמעו את היריות ואולי אף בכלל בלי כל קשר ליריות (עמ' 202). ההקשר השלישי - עדותו של עד הגנה נוסף, שהוא חבר משותף של המבקש והמתלונן (יניב עזריאלי). עד זה העיד כי חודש לפני עדותו פגש את המתלונן וזה האחרון אמר לו כי "שני קווקזים" הם שפגעו בו, וכי עדות המתלונן בבית המשפט נגד המבקש ניתנת בתמורה לטובות הנאה שקיבל מהמדינה. בית המשפט התעלם מעדות זו בקבעו כי "עזריאלי לא נמצא אמין בעיני - וזאת אומר בלשון המעטה, וסיפורו על השיחה שכביכול ניהל עם [המתלונן], ושכביכול [המתלונן] התוודא בפניו - ודווקא בפניו (!) - שהפליל את הנאשם לשווא - נראה לי כהמצאה מתחילתו ועד סופו" (עמ' 204).
בית המשפט זחה אפוא את תיזת שני היורים.
5. בסיכום פסק הדין קבע בית המשפט המחוזי כי יש לקבל את גרסת התביעה בהתבסס על עדות המתלונן בה נתן אמון:
"בניגוד לגרסה הבלתי אמינה של הנאשם... הרי שדווקא [המתלונן], עם כל הפגמים בגרסתו שנכבשה תחילה מתוך רצון לנקום בנאשם עצמו ונאמרה רק אחרי שהיה לו ברור שלא יוכל להתנקם בנאשם בעצמו - השאיר עלי רושם שניתן להסתמך על דבריו, וגם מצאתי שהסברו לכבישת עדותו מחד ואח"כ למסירת הגרסה המפלילה מאידך - סביר, ותואם את אישיותו".
הערעור לבית המשפט העליון
6. המבקש ערער על הכרעת הדין וגזר הדין לבית משפט זה (ע"פ 8978/02 אלחרר נ' מדינת ישראל). כב' השופט א' לוי (בהסכמת השופטים ת' אור וד' ביניש) דחה ביום 22.5.2003 את הערעור בקבעו:
"על פי השקפתנו, לנוכח ראיות מסוג זה רשאי היה בית המשפט המחוזי להגיע לתוצאה המרשיעה. יתרונה של הערכאה הדיונית הוא ביכולתה להתרשם מהעדים המופיעים בפניה, ונדמה ששילוב שני אלה, ההתרשמות הישירה והסבריו של [המתלונן] לתמורות שחלו בגרסתו-שלו ושל אחיו, די היה בהם כדי להבהיר כי החשד שדבק ב[מבקש] לא היה חשד שווא... לנוכח כל אלה אנו סבורים כי מארג הראיות שהציגה המשיבה, נתן מענה הולם גם לטענת האליבי שהיתה בפיו של [המבקש] ובצילה ביקש לחסות. מכאן גם השקפתנו, כי לא הוכחה עילה להתערב בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי, וכך היא דעתנו גם ביחס לערעור על העונש".
הבקשה למשפט חוזר
7. בבקשה למשפט חוזר טוען המבקש, כי יותר משנה וחצי לאחר תום המשפט והליכי הערעור התגלתה ראיה חדשה שעשויה לשנות את תוצאות המשפט לטובתו. הראיה החדשה לה נטען היא תצהיר מיום 29.12.2004 מטעם מר רוברט חחיאשווילי (להלן - תצהיר רוברט) לפיו רוברט שוחח בתחילת חודש דצמבר 2004 עם המתלונן וזה מסר לו כי לא ראה כלל מי ירה בו וכי המבקש איננו היורה. וכלשון התצהיר:
"6. בשיחה הביע [המתלונן] יאוש מעצם היותו נכה ומרותק לכסא גלגלים ובין היתר מסר לי כי לא ראה כלל מי ירה בו וכי היורה אינו חן אלחרר [המבקש - מ"נ] שהורשע בירי.
7. זאת ועוד, [המתלונן] מסר לי כי יהיה מוכן לחזור על הדברים האמורים לעיל ולהעיד עליהם במסגרת דיון משפטי במידה ויוזמן לאותו דיון".