ראובן נ' המוסד לביטוח לאומי סניף ירושלים

פסק דין

תביעה זו הוגשה נגד החלטת הנתבע על פיה תביעת התובע לגמלת שירותים מיוחדים מיום 24.8.10 אושרה רטרואקטיבית מחודש 2/10. לטענת התובע, על הנתבע לאשר לו גמלת שירותים מיוחדים מחודש 11/03.

העובדות

התובע, מר דוד ראובן, מוכר כנכה מחודש 11/03 והוא מקבל קצבת נכות בשיעור 60%. נכותו של התובע היא עיוורון בדרגה כלשהי.

ביום 12.8.07 הגיש התובע תביעה לגמלת שירותים מיוחדים (נ/4) (להלן: "התביעה הראשונה"). בעקבות הגשת התביעה הראשונה נערכה לתובע (ביום 6.9.07) הערכת תלות (נ/5). ביום 24.9.07 נשלח לתובע מכתב בדואר רשום לכתובת אותה הוא ציין בתביעה הראשונה, בו נכללה הודעה על דחיית התביעה הראשונה.

ביום 24.8.10 הגיש התובע תביעה נוספת לגמלת שירותים מיוחדים וזו אושרה החל מחודש 2/10 (להלן: "התביעה השנייה").

תקנה 11(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים)

באישור תביעת התובע רטרואקטיבית מחודש 2/10, אישר הנתבע את הזכאות המירבית שניתן לאשר בגין תקופה שקודמת למועד הגשת התביעה על פי תקנה 11(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט-1978 (להלן: "התקנות"), אשר קובעת:

"על אף האמור בתקנת משנה (א), ראה המוסד כי נתקיימו במבוטח התנאים המזכים בגמלה בתקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם הגמלה בעד התקופה האמורה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 6 חודשים שבתכוף להגשת התביעה".

טענות התובע

התובע טוען כי טעה הנתבע משאישר את התביעה השנייה מחודש 2/10 בלבד. לטענתו, כשם שהוא הוכר כנכה מחודש 11/03, כך יש להכיר בזכאותו לגמלת שירותים מיוחדים מאותו מועד.

לעניין החלטת הנתבע מיום 24.9.07 בדבר דחיית התביעה הראשונה, טוען התובע כי מעולם לא התקבלה אצלו החלטת הדחייה. אשר על כן, הוא רשאי בהליך זה לתקוף את ההחלטה מיום 24.9.07 בדבר דחיית התביעה הראשונה ובמסגרת הליך זה לתבוע גמלת שירותים מיוחדים בהתאם למה שהנתבע היה צריך, לטענת התובע, לאשר בתביעה הראשונה.

בהתאם לכך, גם אם הנתבע מסתמך על תקנה 11(ב) לתקנות, הרי שיש להחיל הוראה זו על התביעה הראשונה לגביה הוא לא קיבל מכתב דחייה, ולאשר לו גמלת שירותים מיוחדים בגין ששה חודשים שקדמו למועד הגשת התביעה הראשונה.

טענות הנתבע

הנתבע טען כי כל תביעה בגין החלטת הדחייה בתביעה הראשונה התיישנה שכן אין לקבל את טענת התובע כי לא קיבל את מכתב הדחייה מיום 24.9.07.

בהתאם לתקנה 11(ב) לתקנות, התובע קיבל את מירב הזכויות שניתן לאשר על פי התביעה השנייה ולפיכך אין לתובע כל עילת תביעה.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות.

אכן, באישור תביעת התובע לגמלת שירותים מיוחדים לתקופה החל מששה חודשים לפני מועד הגשת התביעה, אושרה התביעה השנייה באופן מכסימלי מבחינת תחולת האישור בזמן. אשר על כן אין כל עילה להתערב בהחלטת הנתבע בתביעה השנייה.

אשר לטענת התובע כי לא קיבל את מכתב הדחייה בגין התביעה הראשונה – אינני רואה צורך להכריע בין טענת התובע לבין טענות הנתבע, על פיהן יש לדחות טענה זו של התובע בשל חוסר סבירותה ואי הרמת הנטל לסתור את החזקה שקיימת בדבר הגעת דבר דואר רשום ליעדו, מפני שממילא התובע לא פירט בכתב התביעה או בעדותו כל טיעון מהותי בדבר פגם שנפל בהחלטת הדחייה בתביעה הראשונה, מעבר לאמירה כללית וסתמית לפיה הנימוקים שעל יסודם אושרה התביעה השנייה הצדיקו אישור התביעה הראשונה.