ר.נ.נ.המרכז ללימודי מתמטיקה בע"מ ואח' נ' מעונות ב.פ.מ.בע ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה למתן פטור מאגרת תביעה.

2.עסקינן בתביעה לתשלום סך של 7,077,367 ₪ שעילתה בהסכם שכירות שנכרת בין התובעת 1, שהתובע 2 הוא מנהלה, לבין הנתבעת 1, שהנתבעים 2 ו- 3 הם מנהליה. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעים הטעו ורימו את התובעים עובר לכריתת הסכם שכירות לפיו הושכר לתובעת 1 מבנה, לשם הפעלתו של בית ספר. לימים התברר לתובעים כי המבנה נאסר לשימוש משום שאיננו עומד בתקנים של כיבוי אש, ולטענתם, הנתבעים ידעו על כך אך בכוונה תחילה הסתירו את המידע. עקב כך נאלצו התובעים לסגור את בית הספר, כל ההשקעה שהשקיעו בו ירדה לטמיון וכן נגרם להם אובדן רווח לתקופה של 10 שנים. יצויין כי סכום התביעה מורכב מאובדן השקעה בסך 477,367 ₪, אובדן הכנסות בסך של 3,100,000 ₪, חובות התובעת 1 בסך 200,000 ₪, כאב וסבל של התובע 2 בסך 1,500,000 ₪ וכן אובדן שכר של התובע 2 למשך 10 שנים בסך של 1,800,000 ₪.

3.הנתבעים והפרקליטות מתנגדים למתן הפטור. לטענתם, לתובע 2 יש יכולת לשלם את מלוא אגרת התביעה.

4.לגופו של ענין טוענים הנתבעים כי התביעה התיישנה שכן חוזה השכירות נכרת ביום 6.9.2001 והתביעה הוגשה רק ביום 6.4.2009, כי לא קיימת יריבות מול הנתבעים 2 ו- 3 שאינם צד לחוזה השכירות, כי עסקם של התובעים נכשל בשל מעשי מעילה שביצע שותפו של התובע 2 ולא בשל מעשי הנתבעת 1 וכי התביעה היא טרדנית וקנטרנית וכוללת ביטויים משמיצים ופוגעניים.

5.לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושמעתי את טענות הצדדים בעל פה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות, גם מבלי שאדרש לסיכויי התביעה לגופו של ענין. טעמו של דבר הוא שאין חולק כי התובע 2 הוא בעל זכויות החכירה לדורות של בית מגורים בבאר שבע, הבנוי על מגרש בשטח של חצי דונם. הבית איננו ממושכן. לטענתו של התובע 2, שהועלתה לראשונה בעל פה במהלך הדיון, שמאי מטעמו העריך את שוויו של הנכס בסכום של 800,000 ₪. גם אם מצבו הכלכלי של התובע 2 הוא בכי רע, הוא מובטל מעבודה ונאלץ מעת לעת ליטול הלוואות מקרובי משפחה, אין בכך כדי להצדיק פטור מאגרה, שכן לא בכדי מצוות תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז- 2007 היא שבית המשפט יתחשב ביכולתו הכלכלית של מבקש הפטור בהסתמך על רכושו.

6.התובע 2 עצמו הציע לשעבד את ביתו לטובת המדינה עד לתום המשפט, כך שאם תידחה התביעה ולא יהיה לו מהיכן לשלם את האגרה, אזיי ימכור את ביתו וישלם את האגרה (ראה ס' 2 ו-3 לתשובתו מיום 28.5.2009).

במקום למשכן את ביתו לטובת המדינה, יכול התובע 2 למשכן את ביתו לטובת בנק למשכנתאות, או כל גוף אחר המעניק אשראי, כנגד קבלת הלוואה שתאפשר את תשלום האגרה. אמנם, התובע 2 טען בעל פה בעת הדיון כי פנה לבנק דיסקונט בבקשה כזו והבנק לא הסכים להעניק לו אשראי בשל מצבו הרעוע של הבית, אלא שמן הסתם ישנם בנקים נוספים שאליהם התובע 2 כלל לא פנה. יצויין כי התובע 2 עצמו הזכיר בדבריו נטילת משכנתא שפרעונה מתבצע רק לאחר פטירתו של הלווה, ומכאן שאין צורך לשלם תשלום כלשהו בגינה כל ימי חייו של הלווה, מה שלא אמור להכביד על הלווה. מכל מקום, ברור שניתן למשכן את הבית לשם קבלת אשראי בהסדר כזה או אחר, כך שמועד פרעון ההלוואה לא יעשה בשנים הקרובות, בהן יתנהל ההליך עד תומו.

7.בשולי הדברים אציין כי לכאורה, סכום התביעה מוגזם על פניו, לנוכח היקף הסכומים הנתבעים בו, כפי שפורטו לעיל, שלא לדבר על החפיפה בין חלק מראשי הנזק. כך למשל, לא ניתן לתבוע במצטבר גם אובדן הכנסות של התובעת 1 וגם אובדן שכר של התובע 2, שהרי שכרו של התובע 2 היה אמור להיות משולם מתוך הכנסותיה של התובעת 1. עובדה זו לבדה אמורה להפחית סך של 1,800,000 ₪ מתוך סכום התביעה. לא ניתן גם לתבוע במצטבר הן את אובדן ההשקעה והן את אובדן ההכנסות שההשקעה היתה אמורה להניב, שהרי ההשקעה היתה הכרחית על מנת להוליד את הכנסות הצפויות. די בכך כדי להפחית סכום נוסף של 477,367 ₪ מסכום התביעה. גם ראש הנזק של כאב וסבל בסכום של 1,500,000 ₪ נראה על פניו מוגזם ביותר, גם אם אניח כי כל הנטען בכתב התביעה הוא אמת לאמיתה. ולבסוף, חוזה השכירות, כולל תקופת האופציה, היה לתקופה של חמש שנים בלבד, ואילו תחשיב הנזק נערך לתקופה של עשר שנים.

יפים לענין זה הדברים הבאים:

"יחד עם זאת, אין ספק שסכום התביעה שכנגד מופרז על פניו מכל בחינה שהיא, וברי כי מדובר בניצול של הבקשה למתן פטור מאגרה לצורך תביעת ראשי נזק בסכומים חסרי יסוד, שבעל דין רגיל לא היה תובע אם היה נדרש לשלם אגרה בגינם. בבואו של בית המשפט לשקול האם ראוי לפטור בעל דין מתשלום אגרה, רשאי בית המשפט לקבוע לגבי איזה סכום יינתן הפטור, על מנת למנוע ניצול לרעה של ההליך. על כן נפסק לא אחת כי:

"סכום התביעה הינו רכיב חשוב בשיקולי בית המשפט בדונו בבקשה לפטור מאגרה. תשלום אגרת בית משפט מהווה מחסום מפני תביעות בלתי מבוססות בסכומי עתק. נקבע, כי מקום בו סכום התביעה מוגזם, יינתן הפטור רק עד לסכום הריאלי של התביעה: 'האגרה משמשת מחסום ראשוני מפני תביעות מוגזמות, מנופחות או תביעות שווא. קיים חשש שתובע המצרף לתביעתו בקשה לפטור מתשלום אגרה מחמת העדר יכולת כלכלית, עשוי לנפח את סכום התביעה ללא התחשבות בהיקפה המשוער, בשל העובדה שאינו נדרש לשלם מחיר כלשהו בגין הגדלת סכום התביעה ואין כל גורם המרתיע אותו מלתבוע סכומים בלתי מציאותיים. תובע כזה אינו חשוף למגבלות של תובעים רגילים, שכן תובע המחוייב בתשלום אגרה, סביר להניח כי ישקול היטב את סיכוייו כנגד סיכוייו להפסיד, ויעריך את שיקוליו לגבי היקף הסעד הנדרש' ..." (בשא (חי') 5107/00 חאנטולי יוניס נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (2001) - פורסם בנבו)."

(ת"א) 1969/07 רמי אביבי נ' בוריס לוין , בעמ' 3 - פורסם בנבו.

8.התובעים יכולים עדיין לחסוך מעצמם חלק נכבד מסכום האגרה אם יתבעו את הנזק הריאלי שנגרם להם, ולא מעבר לכך.

9.כמו כן אציין כי יש ממש בתרעומת שמביעים הנתבעים בשל שפתו המשתלחת של התובע 2 בכתבי הטענות. אין כל הצדקה לשימוש בשפה כה בוטה, המכוונת לא רק נגד בעלי ריבו אלא גם נגד באי כוחם באופן אישי כמו גם נגד בא כוחה של הפרקליטות באופן אישי.

10.לפיכך, הבקשה נדחית. על התובעים לשלם את האגרה עד ליום 1.8.2010, שאם לא כן, תימחק התביעה.

11.התובעים ישלמו לנתבעים 1-3 הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתנה היום, י"ג אייר תש"ע, 27 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

חגי ברנר, רשם

ביהמ"ש המחוזי ת"א