ר נ' מדינת ישראל ואח'

1.התובע והנתבעים 5-2, הם קרובי משפחה תושבי הכפר עילוט. הנתבע 3 הוא דודו של התובע, והנתבעים 2, 4 ו-5 הם בני דודו. משפחות התובע והנתבע 3 מתגוררות בשכנות וקיים ביניהן סכסוך רב שנים בקשר לשביל הגישה שבין שני הבתים.

2.ביום 29.9.08, ערב החג עיד אל-פיטר, חסם מי ממשפחת הנתבעים את המעבר דרך שביל הגישה לבית משפחת התובע. משטרה הוזמנה, הגיע שוטר אשר שוחח עם הצדדים ולאחר מכן עזב את המקום. לאחר מס' שעות הגיעו למקום שני שוטרים נוספים, אשר שוחחו עם המעורבים ועם גורמים נוספים בכפר ולאחר שנראה היה שהושגה הבנה עזבו את המקום.

זמן מה לאחר מכן התפתחה קטטה במהלכה הוכתה אמו של התובע על ידי הנתבע 3. התובע, שראה את תקיפת אמו מביתו יצא אל המקום ואז תקף אותו הנתבע 2 באמצעות מוט ברזל בעורפו וגרם לו לחבלה חמורה בעקבותיה נותר התובע נכה לצמיתות.

3.נגד הנתבעים 2 ו-3 הוגש בבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום בגין האירוע [ת"פ (נצרת) 144/08]. במסגרת הסדר טיעון הודו הנתבעים בכתב האישום לאחר שתוקן, והורשעו בעבירות הבאות:

הנתבע 2 הורשע בתקיפתו ופציעתו של התובע. הוא הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329 (1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בצירוף סעיף 29 לחוק.

הנתבע 3 הורשע בתקיפת אמו של התובע. הוא הורשע בתקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 380 לחוק יחד עם סעיף 382(א) לחוק ובצירוף סעיף 29 לחוק. כן הורשע הנתבע 3 בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק, על שתקף את אחיו של התובע בכך שהשליך לעברו כיסא.

על הנתבעים נגזרו עונשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנסות. הנתבע 2 חויב גם בפיצוי בסך של 50,000 ₪ לתובע.

הנתבעים ערערו לבית המשפט העליון וביקשו לבטל את הסדר הטיעון, אך ערעורם נדחה. מאידך התקבל ערעור המדינה ועונשו של הנתבע 2 הוחמר.

4.הנתבעים 4 ו-5 השתתפו, לפי הנטען בתביעה, בחסימת המעבר ובקטטה שבסופה נפגע התובע, ליבו את הרוחות ולא פעלו להרגעתן, ובכך היו שותפים לאירוע תקיפת התובע ולפציעתו.