פסק דין
תביעה כספית ע"ס 4,380,697 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבע, עורך דין במקצועו, בטענה כי התרשל, אף הפר את חובות האמון כלפיה, עת שימש כבא כוחה וככונס נכסים בהליכי מימוש משכנתא שנרשמה לזכותה.
רקע רלבנטי
1. התביעה הינה אחד מספיחי פרשת בלס המעסיקה את בתי המשפט מזה כמה עשורים. הרקע העובדתי הצריך לענייננו מתחיל בשנת 1999, עת על רקע היכרות קודמת בין בעל השליטה בחברה התובעת (להלן – פרעם) לבין הנתבע, עורך דין פעיל במקצועו, קישר הנתבע בין התובעת לבין איזבל (להלן – איזבל) ודוד בלס (להלן – בלס) ולתאגידים שבשליטת בלס, והללו התקשרו בעסקאות והלוואות שנועדו על פי הצפי לסייע לבלס לפרוע חובותיהם לצדדים שלישיים.
הנתבע ייצג את התובעת מול בלס ואף ערך את ההסכמים, שימש כנאמן ואף מונה ככונס נכסים.
הדירה
2. באותה עת רבצה על דירת בלס בשד' חן 32 בתל אביב (שהייתה רשומה על שם איזבל בלבד) (להלן –הדירה) משכנתא ללא הגבלת סכום לטובת הבנק למסחר בע"מ (להלן – הבנק למסחר) שפתח עוד ביום 20.4.97, בגין פיגורים בהחזרים, בהליכי הוצאה לפועל למימושה. ביום 29.9.97 אף מונה ב"כ הבנק, עו"ד גאון, ככונס נכסים על הדירה לצורך ביצוע הליך המימוש.
על רקע האמור, הוצע לפרעם כי התובעת תפרע את חוב בלס לבנק למסחר, תבוא בנעליו של הבנק למסחר, תירשם כבעלת הזכויות במשכנתא ללא הגבלת סכום, והנתבע ישמש כונס נכסים מטעם התובעת במקום כונס הנכסים מטעם הבנק למסחר, ויפעל למימוש הדירה באם בלס לא יחזירו במועד המוסכם את הסכום שיקבלו מהתובעת. ביום 6.6.99 העבירה התובעת לנתבע סך של כ- 114,000 דולר (470,000 ₪) שסילק את חוב בלס לבנק למסחר, כך שביום 8.9.99 נכנסה התובעת בנעלי הבנק למסחר כזוכה בתיק ההוצל"פ. הנתבע מונה ככונס נכסים על הדירה, והמשכנתא על הדירה נרשמה לזכות התובעת ביום 12.10.99.
המלון
3. בהמשך נחתמו בין התובעת לבין חברה שבשליטת בלס – דוד בלס ניירות ערך והשקעות 1993 בע"מ (להלן – החברה) שני הסכמי הלוואה נוספים, שנסבו סביב מלון "ויה מאריס" בבת ים (להלן – המלון) שבלס רצה לרכשו. המלון נשלט אותה עת ע”י חברת ש.ע.ר. חברה להשקעות בע"מ (להלן – שער) ואף לו מונה כונס נכסים למימוש משכנתא שהיתה רשומה לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ. לפי ההסכם מיום 3.6.99 התחייבה התובעת ליתן לחברה הלוואה בסך של 550,000 דולר, ולפי ההסכם מיום 16.8.99 התחייבה התובעת ליתן לחברה שלוש הלוואות: הראשונה – בסך של 120,000 דולר לצורך רכישת מניות שער; השנייה – בסך 390,000 דולר לצורך תשלום חובה של שער לבנק לאומי והצלת המלון ממימוש, והשלישית – בסך 400,000 דולר למטרת שיפוץ המלון שאמור היה להתבצע על-ידי התובעת בעצמה. להבטחת ביצוע ההסכם מיום 16.8.99, הוסכם כי מניות שער יועברו בנאמנות לנתבע, וכי זה האחרון ישמש "כנאמן מטעם הצדדים לביצוע כל האמור בהסכם זה" (בסעיף 6). כן ניתן לנתבע מכתב הוראות בו הוסכם כי במידה ולא תוחזר ההלוואה לתובעת אזי "...ימכור עו"ד פלד את המלון או חלקים ממנו וישלם מתוך התמורה את מלוא החוב ללווה" (צ"ל התובעת). התובעת נטלה הלוואה מבנק אוצר החייל בסך של 390,000 דולר ששמשה לסילוק חובה של שער לבנק לאומי. משכנתא מדרגה ראשונה נרשמה על המלון לטובת בנק אוצר החייל, ומשכנתא מדרגה שנייה ע"ס 2,000,000 ₪ נרשמה לטובת התובעת. בהמשך, ביום 28.12.99 העבירה החברה את כל זכויותיה בשער ללא תמורה לחברת דבל השקעות ונכסים מניבים בע"מ (להלן – דבל) ביום 31.5.01 הועברו מלוא מניותיה של דבל על שם הנתבע.
בסופו של דבר, משבלבס לא עמדו בהחזרי ההלוואות לתובעת, הפסיקה התובעת לשלם לבנק אוצר החייל את החזרי המשכנתא, והגיעה להסדר עמו למכירת המלון לדר' שיפר, בסכום שהספיק רק לסילוק החוב לבנק, כך שהמשכנתא השנייה שרשמה לטובת התובעת התפוגגה.
מכירת הדירה
4. ביום 29.6.00 נחתם בין התובעת ופרעם לבין בלס, שער והחברה, הסכם נוסף אשר סיכם את מצבת החובות של בלס והחברה לתובעת, והעמידם ע"ס 1.335 מיליון דולר. עוד נאמר בהסכם זה כי פרעם ילווה לבלס שני סכומים נוספים: 200,000 ₪ ו- 200,000 דולר, וכי לצורך פירעון החוב יממשו בלס מספר נכסים, וביניהם, הדירה והמלון. נקבע כי הדירה תועמד למכירה על-ידי הנתבע ככונס נכסים, והתמורה שתתקבל תשמש לפירעון החוב, כאשר מחירה "...לא יפחת מ-750,000$...". בלס חתמו על ייפוי כוח המייפה את כוחם של הנתבע ועו"ד משה אזולאי (שהתובעת שכרה את שירותיו) לצורך מכירת הנכסים המפורטים בהסכם, וכי "עוה"ד אליצור פלד ומשה אזולאי יפעלו בשקידה מירבית למכירת הנכסים".
5. ביום 21.2.01 ניתן צו כינוס לנכסי דוד בלס וביום 10.7.01 ניתן צו כינוס לנכסי איזבל בלס. ביום 14.5.02 הוכרזו ה"ה בלס כפושטי רגל וכנאמן מונה להם עו"ד בויאר (להלן – הנאמן).
6. על אף צווי הכינוס נגד בלס, חתם הנתבע ביום 11.3.02, ככונס נכסים של הדירה, על הסכם עם דבל (המוזכרת בסיפא לסעיף 3 לעיל) למכירת הדירה לדבל תמורת 560,000 דולר. דבל מימנה חלקית את רכישת הדירה באמצעות משכנתא שנטלה מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ בסכום כולל של 367,200 דולר. ביום 12.3.02 הגיש הנתבע לרשם ההוצל"פ בקשה לאשר את הסכם המכר, שנתמכה בחוות דעת שמאית לפיה שווי הדירה עומד על סך 540,000 דולר, בלא שגילה כי הוא עצמו מחזיק כנאמן במניותיה של הרוכשת דבל. הנתבע ביקש מפרעם לחתום על מסמכים שונים, ובכללם מסמך בו מאשר פרעם כי קיבל לידיו סך של 560,000 דולר ע"ח החוב של בלס, הגם שלא שולמה לו כל תמורה. יוער כי על גבי מסמך זה, כתב הנתבע בכתב ידו, כי הוא מתחייב להעביר לתובעת מכספי המשכנתא שיתקבלו מבנק לאומי למשכנתאות סך של כ- 300,000 דולר, הגם שבדיעבד התברר כי בעת כתיבת המסמך לעיל כל כספי המשכנתא כבר הועברו על-ידי בנק לאומי לחשבון הנתבע (סך של 1,715,000 ₪) לאחר שהנתבע הצהיר בפני בנק לאומי כי דבל שילמה לו ככונס נכסים סכום הקרוב למיליון ₪ על חשבון התמורה. בהמשך נרשמה הערת אזהרה לטובת בנק לאומי למשכנתאות.
7. אין חולק כי הכספים האמורים או חלקם לא הועברו לתובעת או לפרעם. לתובעת הועברו 12 המחאות ע"ס 50,000 ₪ משוכות ע"י דבל, אולם רק אחת מהן נפרעה. אף על פי כן נרשמו הזכויות בדירה על שם דבל מבלי שהתובעת קיבלה את כספה.
ההחלטה בתיק הפש"ר
8. כאמור לעיל, הגם שביום 10.7.01 ניתן צו כינוס לנכסי איזבל, חתם הנתבע ביום 11.3.02 על הסכם למכירת הדירה שהיתה רשומה על שמה, ואף הגיש בקשה לראש ההוצל"פ לאשר את המכירה. גם במסגרת הדו"ח הסופי שהגיש הנתבע לרשם ההוצאה לפועל ביום 1.9.02, במסגרתו ביקש צו פורמאלי לרישום הזכויות בדירה על שם דבל, לא יידע את רשם ההוצאה לפועל אודות הליך פשיטת הרגל. לא פלא איפוא כי משנודע הדבר לנאמן על נכסי בלס, הלה נזדעק והגיש לבית המשפט של פירוק בקשה לבטל את המכירה.
9. ביום 22.7.07 ניתנה ע"י כבוד השופטת דניה קרת-מאיר, החלטה בתיק פשיטת הרגל של בלס (להלן – תיק הפש"ר) לפיה נתקבלה בקשת הנאמן להצהיר כי הדירה הינה נכס של פושטי הרגל בלס, וככזו הינה מוקנית לנאמן, תוך ביטול מכירת הדירה לדבל, הגם שקודם לכן אושרה על-ידי רשם ההוצל"פ.
10. כבוד השופטת קרת קבעה כי בלס עשה שימוש באישיות המשפטית של דבל כדי לכסות על פעולותיו, כי הינו הרוח החיה מאחורי פעילותה של דבל, וכי בעלי המניות בחברה הם אנשי קש הפועלים עבורו. לדבל לא היה כל עניין ברכישת הדירה, והיא נרכשה על-ידה רק כדי לאפשר לבלס להמשיך ולהתגורר בה.