ר.מ. מתתיהו ארסנל הבניה בע"מ ואח' נ' אחים אוזן חברה לבניה בע"מ

החלטה

בקשה למחיקה/ דחייה על הסף של התביעה מחמת מספר עילות.

התיישנות עילת התביעה

התביעה הוגשה לראשונה בשנת 2004 (ת.א. 3227/04) כהמשך להליך שראשיתו בבוררות שהתנהלה בין המשיבים וחברה נוספת, קבלני משנה של המבקשת בפרויקט בניית ספריה במועצה האזורית חבל אילות כאשר בפני הבורר במוסד לבוררות עסקית, כב' השופט (בדימוס) אורי שטרוזמן התבררה תביעה ותביעה שכנגד. ביום 22/10/00 ניתן פסק הבורר. פסק הבורר אושר בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בפני כב' השופטת רות אליעז שטרנברג, ועל פסק דינה מיום 21/6/01 הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על ידי המבקשת ,שנדחתה (ה"פ 1743/00, ה"פ 107/01 ; רע"א 7160/01). בשנת 2001 ניתן פסק דין ע"י כבוד השופט פלפל בתביעת המבקשת נגד המועצה בהקשר לאותו פרויקט (בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ת.א. 3040/97). בשנת 2004 הגישה המשיבה מס' 1 תביעה נגד המבקשת בהתבסס על פסק הבורר ופסיקת סכום לטובת המבקשת על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת.א. 3227/04, בית המשפט השלום באר שבע). בהסכמה הופנה הסכסוך לבוררות במוסד לבוררות עסקית בפני כב' שופט שטרוזמן (בדימוס) (בשא 2914/04 ת.א. 3227/04 פרוטוקול דיון מיום 31/10/04 בפני כבוד הרשמת עירית קויפמן) אולם הבוררות כשלה (החלטה מיום 4/5/06). התביעה בפני היא למעשה חידוש התביעה בת.א. 3227/04. לטענת המבקשת התביעה התיישנה לאחר ניכוי תקופות ההליך השיפוטי והבוררות. התביעה הוגשה ביום 24/09/2012.

המשיבות חלקו על קיומה של התיישנות וגם העלו מספר טענות בהקשר לטענת ההתיישנות שהן הבאות:

כי יש להעדיף את הזכות החוקתית למתן יומו של התובע בבית המשפט. כן כי התביעה לא הועלתה בהזדמנות הראשונה שהיא בקשת המשיבות לפטור מאגרה.

כמו כן נטען כי על פסק דינו של כב' השופט פלפל הוגש ערעור לבית המשפט העליון וניתן פסק דין ביום 12/12/02. לפיכך מניין הימים הוא מפסק הדין הסופי. בהתייחס לבוררות השנייה נטען כי מכתבו של הבורר, כב' השופט בדימוס שטרוזמן אינו סוף הבוררות, ולפיכך את מניין הימים יש למנות מיום 11/7/06 עת הבוררות הופסקה על ידי הנתבעת שלא הגיבה לפניית בא כוח המשיבות.

לכך משיב בא כוח המבקשת כי החישוב של המשיבים לגבי תקופת הבוררות אינו נכון וכי הבוררות הסתיימה במכתבו של הבורר מיום 4/5/06, וכל ניסיון להחיות את הבוררות היה חד צדדי. ההסבר של המשיבים הוא כי הבורר ציין כי הוא מפסיק את הבוררות בגלל אי תשלום אגרה מבלי להיות ער לכך שזו שולמה. בחינת ההחלטה של הבורר, כב' השופט שטרוזמן (בדימוס), מראה כי הוא אינו מעגן את הפסקת הבוררות רק באי תשלום האגרה, אלא בכך כי התוקף חלף. כי הצדדים קבעו את התוקף ל- 6 חודשים ובפועל חלפו 15 חודשים. תשלום האגרה בסמוך לאותו מועד, לא החייה את הבוררות. לפיכך בחישוב הנוח למשיבים החישוב הוא הבא:

עילת התובעים קמה עם מתן פסק הדין הסופי בבית המשפט העליון ביום 12/12/02, גם אם לא נדון לגופו. מתוך פרק הזמן שחלף מאז יש לנקות את התקופה מהגשת התביעה בבית המשפט השלום בשנת 2004 ועד 31/10/2004 שבו ההליך התקיים בבית המשפט השלום והתקופה בה לכאורה התנהלה הבוררות השנייה שלא עברה את שלב הדיון המקדמי. בחישוב הנוח ביותר לתובעים, אמנה את 15 החודשים עד להחלטת הבורר ולכן התביעה לא התיישנה לאחר ניכוי התקופות האמורות.

להשלמה בפרק זה אוסיף כי התובעים מנו נסיבות אישיות לא פשוטות על פני פרק זמן שההליכים התנהלו והופסקו, כדי להסביר את השיהוי.

טענה נוספת היא מעשה בית דין

נטען כי הרקע למחלוקת בין הצדדים היה מחלוקת בין המבקשת לבין קבלני המשנה שלה עליהם נמנתה גם המשיבה מס' 1. המחלוקות הופנו לבוררות ובכללן המחלוקות של המשיבה והצד הנוסף באותה בוררות. בבוררות הראשונה ניתן פסק בורר בין הצדדים וניתן פסק דין חלוט המאשר את הבוררות. כמו כן, בפסק הבוררות נקבע מנגנון לחלוקת סכומים עתידיים כפועל יוצא של התביעה של המבקשת נגד המועצה שטרם הוכרעה למועד הבוררות הראשונה. נטען כי עילת התביעה שהוגשה לכאורה על בסיס אותה הוראה אינה מקימה כל עילה למשיבה. כי בית המשפט המחוזי קיזז כנגד הסכום שזיכה את המשיבה סכום נגדי שעלה על סכום הזכות של המשיבה. כמו כן, התביעה שכנגד של המועצה התקבלה והתוצאה הייתה שהמשיבה חויבה בתשלום העולה על הסכום שזוכתה בו. מכאן שפסק הבורר מחייב גם את המשיבה ועל פי תוצאות פסק הדין של כב' השופט פלפל לא קמה עילת תביעה.

המשיבים חולקים על פרשנות המבקשת לפסק הבורר והמשמעות שלה.

בסוגיה זו אין מקום לדחות מחמת מעשה בית דין מבלי לשמוע את התיק כי הבורר רק קבע את זכות התביעה העתידית, על תנאי.

לכן הטענה למחיקה על הסף מחמת מעשה בית דין נדחית.

התביעה קנטרנית וטורדנית

לאחר שעיינתי בטיעוני באי כוח המבקשת ובשים לב לכך שבית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבה אולם קיזז כנגד חוב נגדי, אין לומר כי המחלוקת קנטרנית וטורדנית. כי לכאורה התוצאה מחייבת הכרעה שיפוטית. אין בכך כדי לקבוע שיש לשמוע ראיות מחדש, כי לכאורה די בטיעון המשפטי שהועלה לעיל.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות הבקשה בסך של 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשה לרשות להגן תוגש תוך 20 יום, בשים לב לכך שלכאורה המחלוקת בין הצדדים היא פרשנות של פסק הבורר בהקשר לזכות תביעה של כספים שקוזזו.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ד, 25 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.