ר.ה. נ' המוסד לביטוח לאומי סניף ירושלים

פסק דין

פס"ד זה עוסק בשאלת זכאותו של התובע להבטחת הכנסה.

העובדות הרלבנטיות:א. התובע, יליד 1945 הינו אלכוהוליסט בגמילה.ב. לתובע שולמה גמלת הבטחת הכנסה מ-1/99 ועד 3/10.ג. התובע הגיש לנתבע ביום 19/11/09 תביעה תקופתית בה ציין כי הוא חי בנפרד מאשתו.ד. בעקבות חקירה שערך הנתבע ביום 25/2/10, (ושצורפה כ-נ/6) (להלן: החקירה הראשונה) נשללה זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה, בשל מגורים משותפים עם אשתו. הגמלה נשללה ביום 26/4/10, רטרואקטיבית מחודש 9/09 ואילך, ואף נוצר לו חוב עקב כך.ה. הנתבע ביקש לבצע חקירה נוספת, ביום 12/7/10, (להלן: החקירה השנייה), אולם התובע סירב להכניס את החוקרים לבית, ולכן חקירה זו לא הושלמה. התובע הגיש תלונה במשטרה בגין חקירה זו בשל השגת גבול. ו. משנדחתה תביעתו להבטחת הכנסה הגיש התובע תביעה זו לבית הדין. בדיון שקויים להוכחות, נעדר נציג ציבור נוסף שהוזמן לדיון. על מנת למנוע עינוי דין ובזבוז זמנם של הצדדים ושל בית הדין, קויים הדיון בהיעדרו.

השאלות שבמחלוקת:בתיק זה חלוקים הצדדים בשאלה האם כדין שלל הנתבע את זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה, וזאת לאור תתי הפלוגתאות כדלקמן:א. האם התובע ובת זוגו מנהלים משק בית משותף החל מ-9/09, אף שהציג עצמו כמי שגר בנפרד. בהתאם לכך האם יש לשלול ממנו הבטחת הכנסה מחודש 9/09.ב. האם התובע עשה שימוש ברכב שלו או של בת זוגו באופן השולל הבטחת הכנסה ג. האם יש מקום לדחות את תביעתו בשל אי שיתוף פעולה והעלמת מידע.

החוק והפסיקה לעניין ניהול משק בית משותף של בני זוג:

א.סעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א – 1980 (להלן: החוק), נקבע כי:"בני זוג – לרבות איש ואישה ידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו. "

ב.בית הדין הארצי אמר לא אחת כי מהגדרה "בני זוג" שבחוק אנו למדים, כי"חוק זה רואה בתא הזוגי המשפחתי יחידה משקית משפחתית אחת שכל אחת מיחידיה אמור להשתתף, בהפקת הכנסות שישמשו את היחידה המשקית המשותפת. ההכנסות המשותפות מובאות בחשבון לצורך קביעת הזכאות לגמלה לגבי שני בני הזוג וגם גובה הגמלה נקבע על פי ההרכב המשפחתי, בין אם התא הזוגי המשפחתי הוא תוצאה של נישואין ובין אם לאו" ( ר' דב"ע 97/ 450-04 המוסד נ' חסן מוחמד -לא פורסם).

ג. בית הדין הארצי קבע רשימת מבחנים (אף שאינה ממצה), אשר בית הדין אמור לשאול לצורך קביעה בדבר קיומו של ניהול משק בית משותף, לצורך בדיקת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה בדב"ע מט/04-136 עזיז אלעביד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 309, שם נאמר:

"בפסיקה של בית-דין זה נקבע מבחנים לקביעה אם אכן מתקיים במקרה הנדון משק בית משותף: האם בני הזוג מתגוררים באותו בית או בסמוך זה לזו; האם הם גרים בבתים נפרדים, ומה המרחק בין בית בת הזוג האחת לבתיהן של בנות הזוג האחרות שעמן גר האיש; אם האישה נשארה בחיק המשפחה או הוצאה ממנה; האם יש שינוי במעמדה בגלל הגירושין או אירוע אחר; האם נולדו לבני הזוג ילדים לאחר "הגירושים"; האם אב הילדים מבקר, אוכל, ישן, ומחזיק את בגדיו בבית האישה; למי שייך הבית שבו גרה האישה והרהיטים שבו; האם אבי הילדים משלם חשבונות חשמל, טלפון וכו' עבור הבית שבו גרה האישה; מי מקבל את קצבת הילדים; האם לאישה יש חשבון בנק שלה, נפרד מזה של בן הזוג; האם לאישה יש מקורות הכנסה נוספים על אלו שמעניק לה בן הזוג.

מאליו ברור שאין הרשימה הנ"ל "רשימה סגורה", ויש לבחון כל מערכת יחסים בין בני זוג לגופה."

ד.עוד נקבע בפסיקה כי דרישת המגורים במשותף בחוק הבטחת הכנסה הינה בבחינת מבחן אובייקטיבי של ניהול משק בית (עב"ל 241/05 סארה זמאמירי - המוסד לביטוח לאומי, פסק דין מיום 17/8/06, וראה גם עב"ל 458/05 סלמאן חיר שנאן - המוסד לביטוח לאומי, פסק הדין מיום 19/11/06).

דיון:

א.נציין כבר עתה, כי למרות ספיקות מסויימים שהתעוררו מעדותו של התובע (ובהשוואה להודעה לחוקר שהוגשה, ובהשוואה לעדות בנו), הגענו למסקנה כי נכון למועד החקירה הראשונה מיום 25/2/10, התובע לא ניהל עם אשתו משק בית משותף ולא התגורר עימה תחת קורת גג אחת, וזאת אף אם היו אלמנטים בודדים שיכולים ללמד על שיתוף. התובע היה (לפחות במועד החקירה) אלכוהוליסט (גם אם בניסיונות גמילה), ואשר על פי עדותו ותצהירו היה מסוכסך עם אשתו אשר בשל כך אף נהגה להגיש נגדו תלונות במשטרה. כך גם עולה מעדות בנו, אסף. במועד חקירה זה (ועד ל- 12/7/07) לא הוזמנה אשתו לחקירה, אף שהייתה יכולה לאשש או לסתור דברים אלו. לפיכך, ולמרות ספיקות מסויימים – יפעל הספק לטובת התובע, בכל הקשור לתקופה שקדמה לחקירה השנייה.

ב.במה דברים אמורים? כאמור, אין חולק בדבר היותו של התובע אלכוהוליסט, אשר נמצא בהליכי גמילה, אם כי על פי עדותו, במועד החקירה הראשונה, היה ב"מעידה" וכי שתה במשך 3-4 ימים מספר בקבוקים ליום (כעולה מהחקירה החוזרת). אמנם המסמכים שהומצאו על ידו לבית הדין, לעניין היותו אלכוהוליסט (ת/1) הם משנים קודמות ולא מהשנה האחרונה. אעפ"כ, ודווקא מעדותו של חוקר הנתבע, מר גיא שניאור, ניתן לקבל חיזוק כי אכן באותו מועד בו חקר את התובע, התובע היה בשלב של "מעידה", כלשונו. החוקר נשאל בעדותו, אם ידע כי התובע אלכוהוליסט כשביקר בביתו, והוא השיב (עמ' 15 משורה 17):"ת.אני לא בטוח שבכניסה לבית ידעתי שמדובר באלכוהוליסט. אני זוכר שהוא ניגש מתחת לכיור והוציא בקבוק עארק. אני לא זוכר אם הוא לגם ממנו או עשה את עצמו.ש.הייתה התנהגות מוזרה, חוץ מתוקפנות או ריח לא נעים שהי הממנו?ת. היה ריח של אלכוהול. אני לא יודע לציין אם זה היה מהדירה שלו או מהפה שלו, אבל היה ריח..."ברור שאם היה קיים ריח אלכוהול בבית, כפי שהחוקר זכר (ואף שלא ברור אם מהבית או מפיו), הרי שמדובר במי שבאותה עת עדיין צרך אלכוהול, וטרם נגמל מהשתייה. לטענת התובע לא היה מאופס בזמן החקירה, בשל השתייה, ולכן אין לקבל את כל הדברים שאמר בחקירה כלשונם. מנגד טוען הנתבע כי התובע השיב לשאלות בבהירות (כפי שהעיד החוקר), ענה לעניין לאורך כל החקירה, ורק בסופה, כשסירב לחתום, טען כי אינו מאופס. לאחר עיון בנ/3, ושמיעת העדויות, אנו סבורים כי גם אם בס"ה ענה לעניין, לא מן הנמנע שלשתייה הייתה השפעה מסויימת על חקירתו (כמו למשל כשהשיב בחקירתו לחוקר כי בכוונתו לרצוח את גיסו – דבר שבדיון בבית הדין אמר כי אינו זוכר שאמר דבר כזה), וכי על כן גם במקרה זה – יפעל הספק לטובתו.

ג.מטעם התובע העיד בנו, אסף, אשר תיאר בכאב את הקושי לחיות במחיצת אביו, ועל החשש שהיה להם מכך שייזרק לרחובות בשל שיכרותו – ושעל כן התגורר במחסן הצמוד לדירה. תיאור זה אמין עלינו. וכך העיד:"ש.לאביך יש חדר בתוך הבית?ת. לא בתוך הבית, אלא את החדר החיצוני המחסן הזה, זה מה שהם סיכמו ביניהם. במחסן אין שירותים בגלל בעיה כספית ובגלל בעיית המקום, כי אני שם חלק מהדברים שלו שם. הסיבה שאבא שלי גר ביחידה הזאת המחסן, זה כדי שאבא שלי לא יהיה זרוק על ספסל זרוק ושתוי. אף אחד לא רוצה לראות את אבא שלו ברחובות.ש. אחרי שהוריך עברו דירה למעלה אדומים, היתה תקופה שאביך גר בפועל במחסן, או בגלל שאחיך איחסן שם את הדברים אז לא?ת. רק בשינה. הוא היה בבית לצורך שירותים וכד', או להתקלח.ש. בדרך כלל אביך יכל להיכנס לדירה?ת. אין לו מפתח שהוא בא ופותח את הבית, היא צריכה לדעת מה הוא עושה בבית.ש. אבל אמרת שהמחסן היה עמוס בחפצים.ת. נכון, אבל היה חלק יחסי שהיה אפשר לישון בו. יש תמונות של המחסן.ש. על מה הוא ישן שם?ת. מזרנים, ערימת מזרנים.ש. איפה הוא שמר את כל החפצים שלו, בגדים, מסמכים?ת. חלק מהדברים עדיין היו נמצאים בבית, זה לא שמדובר שאדם שיש לו הרבה דברים, הוא אלכוהוליסט ואין לו הרבה ציוד".

ד.התובע עצמו העיד על מריבות תכופות עם אשתו, ועל כך שנהגה לעזוב את הבית , מבלי שידע לאן, ועל כך שניתקה עימו כל קשר. כן העיד כי הוא אוכל אצל ילדיו, ואשתו לא מתעניינת בו,ולא דואגת לו (פרט לכביסה, שאמר בנ/3 כי אשתו מכבסת לו). עוד העיד, כי הסיבה לכך שהבית שנקנה במעלה אדומים נרשם גם על שמו, כיוון שהיה לו חלק, בבית הקודם, של כ-25%-30%, וכי על פי הסיכום בינו לבין אשתו, הוקצה לו המחסן, למגוריו, וכי היא משלמת את כל ההוצאות. התובע העיד עוד כי הייתה תקופה של כחודשיים בהם ישן בסלון, כיון שדרש מבניו שיפנו את המחסן מחפציהם, וכי לא הסכים לצאת מהסלון עד שלא יפונו החפצים שלהם, וכלשונו: (עמ' 7 משורה 20 לפרוטוקול):"ת. תקופה קצרה ישנתי בסלון של הבית ואמרתי להם שאני לא אזוז משם עד שלא יפנו את החדר שלי.ש. למי אמרת?ת.לילדים ואמרתי להם שיגידו לה ואז פינו את החדר."בהמשך העיד, כי לאחר מכן התגורר בשפת הים בראשל"צ כשלושה חודשים. התובע העיד עוד כי בנו בועז התגורר בבית אשתו תקופה מסויימת, כאשר לא יכול היה לעמוד בתשלומי משכנתא.

ה.התובע הוסיף והעיד (דבר שלא נסתר) כי אין לו חשבונות בנק משותפים עם אשתו, וכי היא אינה מבשלת עבורו ואינה מכלכלת אותו. כאמור, במועד החקירה הראשונה, אשת התובע לא נחקרה, על ידי חוקר הנתבע (אשר הסתפק בכך שמצאו אותו בסלון הבית), ולא סתרה את דבריו בחקירתו. לפיכך, נכון למועד החקירה הראשונה, ולאור עדותו של הבן אסף, מקובל עלינו כי במצב הירוד בו היה התובע אותה עת, לא ניתן היה לחיות עימו בצוותא בבית ולנהל עימו משק בית משותף. שוכנענו כי אכן היו סכסוכים רבים בין התובע לאשתו עד כדי נתק מוחלט, וכי המחסן של הבית שימש אותו למגוריו, על מנת שלא ימצא עצמו זרוק ברחובות. אכן במחסן זה לא היו שירותים ומקלחת, והתובע העיד כי לצורך כך היה נכנס לבית אשתו (כשלדברי הבן - לא היו לו מפתחות משלו לבית, בשל חששה של אשתו).

ו.כאמור, ואף כי יש סתירות מסויימות בין דברי התובע לחוקר, בין מה שאמר בבית הדין (ובדברים מסויימים גם למה שאמר בנו אסף) – מקובל עלינו כי מדובר בסתירות לא משמעותיות, וכי הכללים שבפסיקה לעניין חיים משותפים – לא חלים בעניין שלפנינו. לאור זאת, ולמרות שיש סמיכות במגורים בין מגורי אשתו לבין ה"מחסן" שהוקצה לו , ולפחות לתקופה בה נחקר, אין הדבר מעיד על חיים משותפים. כך גם בתקופה הקצרה בה ישן בסלון הבית, כסנקציה כנגד ילדיו, וכך גם כאשר נכנס לבית לצורך שירותים או מקלחת.

ז. שונה הדבר לאחר ה-12/7/07. על פי עדותו של מר רועי יהלום, חוקר הנתבע, האמינה עלינו, הגיעו שני חוקרים לבית האישה בשעת בוקר מוקדמת, על מנת לחקור אותה, הזדהו, הסבירו את סיבת בואם, ואז התובע, אשר היה אותה שעה בבית אשתו - סירב להכניסם וסגר בפניהם את הדלת. וכך העיד:"...ביקשנו ממנו להיכנס, הצגנו לו תעודת חוקר של ביטוח לאומי, ביקשנו ממנו להיכנס לערוך את כל הבדיקה שאנו צריכים וכל החקירה. הוא היה לבוש בשוורל בצבע ירוק, ללא חולצה, הוא היה נראה כאילו התעורר משינה, ביקשנו ממנו להיכנס, והוא אמר ש 4 חודשים הוא כבר לא מקבל הבטחת הכנסה, ואמרנו שהגענו לצורך בירור תביעתו, הוא סרב להכניס אותנו ואמר שהוא לא יכול להכניס אותנו, אמרנו לו שזה ייחשב חוסר שיתוף פעולה, והוא סרב, סגר את הדלת, והלכנו".