רע"א
בית המשפט העליון ירושלים
|
8908-17
10/01/2018
|
בפני השופטת:
י' וילנר
|
| - נגד - |
המבקשת:
קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
עו"ד יובל ראובינוף
|
המשיבים:
1. פלונית
2. המוסד לביטוח לאומי
עו"ד עומר אבן ברי [בשם המשיבה 1]
עו"ד יונתן דיוייס [בשם המשיב 2]
|
| החלטה |
- בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט צ' דותן) בת"א 61631-01-17 שניתנה ביום 19.10.2017, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת, קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: קרנית), להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, הוא המשיב 2 (להלן: המל"ל).
רקע
- המשיבה 1 (להלן: המשיבה) נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 18.12.2011 (להלן: התאונה הראשונה). התאונה התרחשה לאחר שהמשיבה יצאה ממקום עבודתה, ובהיותה הולכת רגל נפגעה מאופנוע שברח מן המקום. בנסיבות אלו הוכרה התאונה הראשונה כתאונת עבודה על-ידי המל"ל. ועדה רפואית לעררים של המל"ל (להלן: הוועדה) קבעה ביום 4.7.2016 את נכותה היציבה המשוקללת של המשיבה בשיעור של 47.5%, על-פי הפירוט הבא: 30% בגין מחלות העצמות והפרקים, לפי סעיף 35(1)(ד) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל); 25% בתחום הנפשי, לפי סעיף 34(ב)(3)-(4) לתוספת לתקנות המל"ל. לאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות המל"ל, הועמדה הנכות בשיעור של 72%.
- המשיבה הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי נגד קרנית, במסגרתה עתרה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה הראשונה, מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). המל"ל הצטרף לתביעה ועתר כי קרנית תשפה אותו בגין התגמולים שהוא שילם וישלם למשיבה.
- ביום 16.7.2017 הגישה קרנית בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה מטעמים שונים הנוגעים לעברה הרפואי של המשיבה. אחד מטעמים אלו - העומד בבסיס הבקשה שלפניי - הוא כי המשיבה עברה תאונת דרכים נוספת ביום 29.7.2014 (להלן: התאונה השנייה), בעקבותיה הוחמר מצבה הרפואי. לטענת קרנית, הוועדה כלל לא הייתה מודעת לקרות התאונה השנייה עת קבעה את נכותה של המשיבה. לפיכך, נטען כי נפל פגם שורשי בקביעת הנכות על-ידי הוועדה, אשר התעלמה, שלא במודע, מהחמרת מצבה הרפואי של המשיבה בעקבות התאונה השנייה, ועל כן יש לאפשר לקרנית להביא ראיות לסתור את קביעתה.
בתשובתה לבקשה, טענה המשיבה כי לפני הוועדה עמד מלוא תיקה הרפואי. עוד נטען כי התאונה השנייה כמעט ולא גרמה לנזק. לטענת המשיבה, בעקבות התאונה השנייה היא התלוננה רק על רגישות בצלעות, ואובחנה כסובלת משבר מבחינה קלינית, וזאת מבלי שנעשה צילום. פגיעה זו, כך לטענת המשיבה, לא הותירה נכות צמיתה, ומכל מקום, הפגיעות הן בתחומים שונים מאלה שקבעה לה הוועדה כמפורט לעיל.
החלטת בית המשפט המחוזי
- בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה להבאת ראיות לסתור. נקבע כי אומנם הוועדה לא הייתה ערה לקיומה של התאונה השנייה, אך גם אם העובדות הנוגעות לתאונה זו היו עומדות לפניה, הדבר לא היה מביא לשינוי החלטתה, וזאת נוכח הפגיעות הקלות שנגרמו למשיבה בתאונה השנייה. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי המסמך היחיד שצורף לבקשה להבאת ראיות לסתור הוא הודעתה של המשיבה במשטרה בה תארה היא את שהתרחש בתאונה השנייה, מבלי שהוגש כלל חומר רפואי המעיד על פגיעותיה של המשיבה בתאונה זו.
הבקשה דנן
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת