קריאף נ' מדינת ישראל

הנשיאה א' חיות:

           ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט צ' קאפח) מיום 25.6.2018 בת"פ 49310-06-17, אשר השית על המערער עשרה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, לצד מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה ופיצוי למשפחת הנפגעת המנוחה.

כתב האישום וגזר דינו של בית המשפט המחוזי

1. המערער, יליד 1992, הודה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של הפקרה אחרי פגיעה לפי סעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה); עבירה של נהיגה ללא רישיון תקף לפי סעיף 10(א) לפקודה יחד עם תקנה 567(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות); עבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; ועבירה של נסיעה בנתיב ייעודי לפי תקנה 34 לתקנות.

2. כעולה מכתב האישום המתוקן, ביום 27.3.2017 רכב המערער על אופנוע כשהוא מחזיק ברישיון נהיגה זר אך ללא רישיון נהיגה ישראלי תקף, בנתיב תחבורה ציבורית ברחוב בן יהודה בתל אביב. במהלך הנסיעה סטה המערער לנתיב הנגדי על מנת לעקוף כלי רכב אחדים ופגע בהולכת רגל (להלן: המנוחה) שהחלה לחצות באותה עת את הכביש שלא במעבר חציה. כתוצאה מהפגיעה נפלה המנוחה על הכביש ונחבלה באופן משמעותי, והמערער נפל מהאופנוע ונחבל אף הוא. כעולה מהעובדות שבהן הודה המערער, זמן קצר לאחר התאונה הוא השאיר את האופנוע במקום ונסע במונית לבית אימו בנתניה, תוך שהוא מותיר את המנוחה בזירת האירוע מבלי שהזעיק עזרה או המתין להגעת גופי ההצלה והמשטרה. בחלוף כשעתיים שב המערער למקום האירוע והסגיר עצמו לאחר שהמשטרה יצרה קשר טלפוני עם בני משפחתו. שעות ספורות לאחר האירוע, נפטרה המנוחה בבית החולים בעקבות חבלות רב מערכתיות שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה.

3. בגין מעשים אלה ובמסגרת הסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים הרשיע בית המשפט קמא את המערער ביום 29.1.2018 בעבירות המפורטות בפתח הדברים. הצדדים הסכימו כי המערער יפצה את משפחת המנוחה וכי רישיון הנהיגה שלו יפסל לתקופה ממושכת, אך לא הושגה הסכמה לגבי רכיבי העונש האחרים. לכן, הורה בית המשפט על קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של המערער. בתסקיר צוין כי המערער נעדר עבר פלילי, וכי מספר חודשים לפני עלייתו לישראל מצרפת בשנת 2015 הוא היה מעורב באירוע שבו נפגע מדקירות סכין כאשר חבורת בריונים ניסתה לגנוב את רכבו (להלן: אירוע הדקירה). עוד צוין כי המערער טרם הסתגל לחיים בישראל, מתקשה בשפה העברית ואינו משולב תעסוקתית באופן יציב. שירות המבחן התרשם כי המערער חש חרטה ורגשות אשם כבדים על הפגיעה במנוחה והפקרתה, וכי על רקע זה הוא חווה הידרדרות במצבו הנפשי. שירות המבחן אף נפגש עם אמו של המערער שסיפרה על מצבו הנפשי הירוד של בנה. בסיכום הדברים העריך שירות המבחן כי בכפוף להשתלבותו בטיפול ייעודי מתאים, סיכויי השיקום של המערער טובים, ומשכך בא בהמלצה להטיל על המערער עונש מאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות, לצד מאסר על תנאי וצו מבחן למשך שנה שבמהלכה ישתתף בקבוצה טיפולית.

4. ביום 25.6.2018, לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים לעונש, ניתן גזר הדין ובו התייחס בית המשפט קמא לנסיבות הקשורות בביצוע עבירת ההפקרה והבהיר כי אמנם אין מיוחסת למערער אחריות למות המנוחה, אך אין בכך כדי להקהות את הכשל הערכי הטמון במעשיו. בצד זאת, ניתן משקל לכך שהמערער עצמו נחבל במהלך התאונה ולכך שלא עשה דבר כדי לטשטש את זהותו ולהעלים את פרטיו. עוד צוין כי המערער עזב את זירת התאונה לאחר שעוברי אורח רבים חשו לעזרתה של המנוחה. בית המשפט קמא הוסיף כי נסיבות ההפקרה בעניין דנן שונות באופן מהותי לקולה מאירועים אחרים שנידונו בפסיקה ולנוכח האמור, נקבע כי מתחם הענישה הראוי נע בין 10 ל-20 חודשי מאסר בפועל. בבואו לגזור את עונשו של המערער בגדרי המתחם ציין בית המשפט כנסיבות לקולה את השפעת המשבר הנפשי שבו היה המערער נתון; את גילו הצעיר והיותו נעדר עבר פלילי; את נטילת האחריות על מעשיו והפקדת פיצוי לטובת משפחת המנוחה; ואת העובדה שלא נגרם נזק מביצוע עבירת ההפקרה שכן עוברי אורח חשו לסייע למנוחה. כמו כן שקל בית המשפט קמא לקולה את הפגיעה הצפויה להיגרם למערער אם ייאסר ואת השלכות המאסר על סיכויי שיקומו ועל מצבו הרגשי והנפשי שהתדרדר מאז התאונה. בשים לב לכל האמור גזר בית המשפט על המערער עשרה חודשי מאסר בפועל, בניכוי תשעה ימי מעצרו; שישה חודשי מאסר על תנאי; פסילת רישיון נהיגה לתקופה של חמש שנים; ופיצוי למשפחת המנוחה בסך 5,000 ש"ח, שהופקד עוד קודם לכן על ידי המערער.

           מכאן הערעור דנן, המופנה כלפי רכיבי המאסר בפועל והמאסר המותנה. ריצוי המאסר בפועל עוכב, בהסכמה, עד להכרעה בערעור בהחלטה מיום 4.9.2018 (השופט ד' מינץ).