קראקרה ואח' נ' מוחמד

פסק - דין

בפניי עתירת הנתבע 2 לדחיית התביעה מחמת קיומו של מעשה בית דין. הטענה המרכזית הנה כי מי שלא הגיש התנגדות לביצוע שטר במסגרת תיק ההוצל"פ שנפתח בגין אותו שטר, אינו יכול להתגונן נגד השטר על ידי נקיטת הליך אזרחי עצמאי.

לאחר שעניינתי בטיעוני התובעים בסוגיה הנ"ל ובתגובת הנתבע 2, נחה דעתי לקבל את הבקשה, וזאת מהנימוקים הבאים:

שטר שמוגש לביצוע בהוצל"פ כמוהו כ-"פסק דין על תנאי", והתנאי הוא – שלא תוגש התנגדות ע"י החייב במועד שנקצב לכך או שהוגשה התנגדות והיא נדחתה. כאשר חייב מוזמן כדין להגיש התנגדות לביצוע שטר והוא בוחר שלא לעשות כן, הוא מגלה בכך את הסכמתו (ולו גם בשתיקה ובמחדל) שהזוכה מחזיק כדין בשטרות וגם זכאי לבצעם נגד החייב. במילים אחרות: השטר מהווה מעשה בית דין בין הזוכה לחייב, משעה שהחייב הוזמן להגיש התנגדותו ולא עשה כן במועד שנקצב לכך או שהתנגדותו נדחתה (ראו: דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, חלק שלישי , עמ' 1018). בענייננו, אין חולק כי שני תיקי ההוצל"פ נפתחו ע"י נתבע 2 (הזוכה) נגד החייבים: נתבע 1 (הקבלן שסיחר לו את השיקים) ונגד תובע 2 (מושך השיקים), וכי הומצאו למענו של תובע 2 האזהרות מלשכת ההוצל"פ, אך הוא נמנע מהגשת התנגדויות מטעמו במסגרת ההליכים שנקט נגדו נתבע 2. בנסיבות אלה, דינם של השיקים כדין פסק דין חלוט.

צודק הנתבע 2 בטענתו כי מאחר ותובע 1, כלל אינו צד לשני תיקי ההוצל"פ שפתח נתבע 2 בקשר לשיקים נגד תובע 2 ונגד נתבע 1, אין מקום לשרבוב שמו לבקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ. משכך, דין הבקשה לעיכוב ההליכים ככל שהיא נוגעת אליו להידחות על הסף.

לטענת התובעים (סע' 12-13 לטיעוניהם בכתב) קבלת התביעה בעילה השטרית- בהנחה כי אי הגשת התנגדות מהווה פסק דין בעילה השטרית – אינה יוצרת השתק עילה ואינה מונעת תביעה נפרדת בעילה שאינה עילה שטרית לגבי עסקת היסוד, שעמדה בבסיס העילה השטרית כבעניינו (תוך הפניה להחלטה במסגרת ת.א 2539/07 ברגות אדהם נ' סבצ'נקו אולגה). אני דוחה טענה זו. אכן נקבע שם כי בעיקרון, קבלת תביעה בעילה שטרית אינה יוצרת השתק עילה ואינה מונעת הגשת תביעה נפרדת בעילה לפי עסקת היסוד שעמדה בבסיס העילה השטרית, אולם הדברים נאמרו ביחס לאותם צדדים לאותה עסקת יסוד. קרי, נקבע שם כי העובדה שהעילה השטרית מוצתה במסגרת הליכי ההוצל"פ, אינה יוצרת השתק עילה ואינה מונעת הגשת תביעה בעילה חוזית שנעוצה בעסקת היסוד (כמו במקרה שבו במועד הגביה בהוצל"פ סכום השיק לא מכסה את מלוא החבות שצמחה מעילת היסוד).

לא כך הם פני הדברים במקרה שפנינו, שהרי אין כל עסקת יסוד בין הצדדים. נתבע 2 אינו צד להסכם לביצוע עבודות הבניה שנכרת בין התובעים לבין נתבע 1, והקשר היחיד בינו לבינם, הינם השיקים נשוא תיקי ההוצל"פ, שנמשכו מחשבונו של התובע 2, נמסרו לנתבע 1 במהלך ביצוע העבודות ע"ח התמורה החוזית, וסוחרו ע"י נתבע 1 לצד ג' (נתבע 2). התובעים גם אינם צד לעסקת היסוד שבין נתבע 1 לנתבע 2. בנסיבות אלה, כל טענה שהיה באפשרות התובע 2 להעלות כנגד הנתבע 2 במסגרת התביעה השטרית ולא נטענה (שם) אבד עליה הכלח והוא מושתק כעת ואינו רשאי לעורר את הפלוגתא הזו שוב במסגרת ההליך שבפניי, וזאת מבלי להיכנס לסוגיית סיכויי קבלת טענות התובעים, בהתחשב בעובדה כי הצדדים הינם צדדים רחוקים לשקים נשוא התביעה.

סיכום

מכל האמור לעיל אני קובע כי דין התביעה נגד הנתבע מס' 2 להידחות מחמת מעשה בי-דין.

התובעים, הדדית, ישלמו לנתבע מס' 2 באמצעות ב"כ הוצאות ושכ"ט בסך 3,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ד, 06 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.