החלטה
1.לפניי בקשת הנתבע להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית ומקומית והעדר מסירה כדין ו/או להורות לתובע להמציא כדין את כתב התביעה במקום מושבו אשר בסופיה בולגריה.
2.עיינתי בבקשה ובתגובת התובע ונחה דעתי כי הדין עם הנתבע.
3.התביעה הוגשה לבית המשפט כאשר בכותרת של כתב התביעה צוינה כתובת של הנתבע בחיפה.
ברם, אין לפניי, גם לא בשלב זה, כל הוכחה כי הנתבע מתגורר בארץ בכלל ובחיפה בפרט.
לעניין זה יודגש כי אמנם לבקשת הנתבע לא צורף תצהיר לאימות העובדות המפורטות בה, אך נטל ההוכחה בדבר המצאה כדין מוטל בראש וראשונה על התובע.
יתירה מכך, אף התובע בתגובתו ובתצהיר התומך בה, אינו טוען לכך. כל שנטען על ידי התובע הוא כי הפגישה העקרונית במסגרתה הגיעו הצדדים להסכם בעל פה ופגישה נוספת נערכו בביתו של התובע אשר בחיפה. הא ותו לא.
מנגד, טענת הנתבע כי הוא אזרח בולגריה ותושב בולגריה מאז שנת 1983 לא רק שלא הוכחשה בתגובה ובתצהיר התובע התומך בה, אלא מקבלת, בשלב זה, לכל הפחות שני חיזוקים:
האחד, האמור בתגובת התובע לרבות העובדה שהתובע מצא לנכון לשלוח ביום 11/9/13 את כתב התביעה לכתובתו של הנתבע בבולגריה (ראה נספח 2); והשני, האמור בכתב התביעה לרבות כתובת הנתבע המצוינת בסעיף 6 לכתב התביעה "הינו בעל רישיון עריכת דין במדינת בולגריה, בעל משרד עורכי דין ברחוב בניאז 130, קומה 2, מספר 3 בעיר סופיה שבבולגריה...", היא הכתובת המצוינת בבקשת הנתבע.
מכאן, אין להכיר בניסיון המצאה לכתובת בארץ שהקשרה לנתבע כלל לא הוכח ומכל מקום, זו אינה כתובת הימצאו ומגוריו של הנתבע בשנים האחרונות ולא הוכח לפניי כי ניתן לבצע את המסירה בארץ באחת מהדרכים המותרות על פי תקנת סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן "התקנה").
בנסיבות אלה, שומא היה על התובע לפנות בבקשה מתאימה להמצאת כתב התביעה אל מחוץ לתחום המדינה מכוח אחת העילות הנקובות בתקנה 500 לתקנות. התובע לא עשה כן עם הגשת התביעה ואף בשלב זה בחר שלא לעשות כן אלא להתייחס לטענה בדבר פורום נאות אגב אורחא במסגרת תגובתו (סעיף 19).
4.ויודגש, אמנם יש להפריד בין כשרות ההמצאה לבין סמכות בית המשפט בישראל לדון בתביעה וכך גם לעיתים ניתן היה לבצע המצאה של כתבי בי דין בארץ לנתבע שלא נמצא בארץ דרך קבע, בין בעצמו ובין באמצעות "ידו הארוכה", כגון למי שמונה כמורשה לקבלת כתבי בי דין או לעורך דינו. ברם, בכל המקרים הללו שומא על התובע להוכיח כי בוצעה המצאה בארץ בהתאם לאחת הדרכים הנקובות בתקנות למי שנחשב לידו הארוכה של הנתבע על מנת שההמצאה תחשב בת פועל ללא צורך בהגשת בקשה לפי תקנה 500 לתקנות (ראה: רע"א 39/89, G.E. נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(4) 762).
במרה זה - התובע כשל בכך.
לעניין זה ומעבר לדרוש, יצוין שניים:
האחד, סימן ג/2 לתקנות אינו מתיר המצאת כתב בי דין ראשון בתיק באמצעות דואר אלקטרוני וזאת מעבר לעובדה שבמקרה זה לא התקיימו גם יתר התנאים הנקובים בתקנה 497ג לתקנות;
והשני, לא הוכח במקרה דא כי הנתבע קיבל את כתב התביעה ומודע לתוכנו מעבר לידיעה כללית בדבר פתיחת ההליכים כנגדו בארץ. יש לזכור כי "כלל הידיעה" הוא חריג ל"כלל ההמצאה" ועל כן, על המבקש להפעילו להוכיח כי במקרה דא נתקיימו אותם תנאים להחלת חריג זה, בפרט משעסקינן בהמצאה לנתבע בחו"ל. התובע כשל בכך.
5.בנסיבות אלה, ניתן היה כבר בשלב זה לקבל את בקשת הנתבע.
יחד עם זאת, משיקולים מערכתיים, מצאתי לאפשר לתובע להגיש בקשה למתן היתר להמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט תוך 30 יום מהיום וזאת מבלי שיהיה בכך כדי לחוות את דעתי בסוגיה זו.
6.התיק יובא לעיוני ביום 16/3/14.
יובהר כי בהעדר בקשה עד למועד זה - תימחק התביעה ללא אתראה נוספת.