קצין תגמולים נ' פ' ש'

פסק דין

השופט דר' עדי זרנקין

רקע עובדתי

המשיבה, ילידת 1983, התגייסה לצה"ל ביום 10.2.02. במהלך שירותה הצבאי אובחנה המשיבה כחולה בסכרת מסוג 1, ושוחררה מן השירות בפרופיל רפואי 21.

ביום 17.6.03 הגישה המשיבה לקצין התגמולים תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב] התשי"ט – 1959 (להלן: "חוק הנכים"), בטענה כי לקתה בסכרת עקב שירותה הצבאי. קצין התגמולים דחה תביעתה זו של המשיבה.

הערר שהגישה המשיבה על החלטת קצין התגמולים התקבל על ידי ועדת הערר בפסק דינה מיום 1.1.07.

קצין התגמולים הגיש ערעור לבית משפט זה על פסק דינה זה של ועדת הערר, בטענה כי הועדה לא נתנה מענה לשאלה האם, מבחינה אובייקטיבית, השפיע שירותה של המשיבה על התפרצות מחלת הסכרת.

בית משפט זה, בפסק דינו מיום 4.3.08 (כב' השופטים: גריל, גרשון ווילנר) הורה על החזרת התיק דנן לועדת הערר, להשלמת פסק דינה, וזאת משום שההיבט "הצבאי האובייקטיבי", וכן "הלכת אביאן" (דנ"א 5343/00, קצין התגמולים נ' אורית אביאן, פ"ד נו(5), 732) לא נבחנו על ידה ונשמטו מפסק דינה.

התיק הוחזר אל ועדת הערר, אשר נתנה פסק דינה ביום 26.5.08, תוך התייחסות להיבט האובייקטיבי, כאמור, וקבעה כי מחלת הסכרת נגרמה עקב שירותה הצבאי של המשיבה.

על פסק דינה זה של ועדת הערר, הערעור שבפנינו.

הכרעות הערכאות הקודמות

בערר שהגישה המשיבה על החלטת קצין התגמולים, טענה המשיבה כי היא נשלחה לקורס טירונות ומש"קיות ת"ש שנמשך 9 שבועות, במהלכו היא נחשפה למתח נפשי רב ומחסור בשינה, וכן לעומס לימודים רב תוך עמידה בביקורת ומעקב שוטפים. עוד ציינה המשיבה, כי במהלך הקורס היא הועמדה בפני ועדת הערכה, (שהייתה אמורה לקבוע אם להדיחה מהקורס אם לאו), בה, לטענתה, נמתחה עליה ביקורת על ידי חברי הועדה ביחס לתפקודה בקורס, דבר שהסב לה מתח נפשי רב. בסופו של דבר הושארה המשיבה בקורס, ולאחר סיומו שובצה במחנה 80, ואולם היא טענה כי מאחר ולא הייתה קצינה במקום, עימה יכלה להתייעץ, היא התקשתה לפתור בעיות שהתעוררו, ונאלצה להסתייע במש"קיות אחרות לפתרון הבעיות בטלפון, וכל ההתנהלות הזו לוותה במתח וחרדה מפני כישלון בתפקידה.

כשבוע לאחר הגיעה למחנה 80, החלה המשיבה לסבול מצימאון והטלת שתן, הזעה והתקפי חולשה. ביום 11.6.02 היא אושפזה בבית חולים רמב"ם, וביום 13.6.02 אובחנה אצלה סכרת מסוג 1. הפרופיל שלה הורד ל-21, וביום 9.8.03 היא שוחררה משירות.

ביום 1.1.07 ניתן, כאמור, פסק דינה של ועדת הערר, ובו ציינה הועדה כי היא מאמינה שהמשיבה סבלה, מבחינה סובייקטיבית, מלחצים כבדים שעה שהשתתפה בקורס, וכי היא נכנסה למצב של לחץ נפשי קשה, אך הציבה את השאלה: האם, גם מבחינה אובייקטיבית, היה לכך השפעה על התפרצות מחלת הסכרת מסוג 1 אצל המשיבה.

בפני הועדה הועמדו שתי חוות דעת רפואיות, אשר סתרו זו את זו. הועדה ציינה, כי היא לא התעלמה מכך שהמשיבה הייתה נתונה במתח נפשי עקב הקורס, אולם אין אסכולה רפואית שתקבע כי יש קשר בין מתח נפשי לבין סכרת, אלא להפך – ספרו של הריסון (המוביל ברפואה פנימית), אינו כולל במפורש מתח בין גורמי הסכרת.

יחד עם זאת, כך קבעה הועדה, ספר זה כולל קביעה כי בנוסף לגורמים מזהמים (כגון וירוסים), קיימים גורמים סביבתיים שיכולים להוות "טריגר" לפריצת המחלה, וכך קבעה הועדה, כי הלחץ שסבלה המשיבה בקורס היה "טריגר" לפריצת המחלה, ולכן השירות גרם לסכרת.

יצויין כי בסופו של דבר, הוועדה לא נתנה דעתה לשאלה האם, מבחינה אובייקטיבית, השפיע השירות על התפרצות מחלת הסכרת אצל המשיבה.

ביום 7.2.07 הגיש קצין התגמולים ערעור לבית משפט זה, על פסק דינה של ועדת הערר מיום 1.1.07, משום שהועדה לא התייחסה בפסק דינה להיבט האובייקטיבי, ולא נתנה מענה לשאלה האם, מבחינה אובייקטיבית, השפיע שירותה של המשיבה על התפרצות מחלת הסכרת.

ביום 4.3.08 ניתן פסק דינו של בית משפט זה (כב' השופטים: גריל, גרשון ווילנר), אשר הורה על החזרת התיק דנן לועדת הערר, להשלמת פסק דינה, וזאת משום שההיבט "הצבאי האובייקטיבי", וכן "הלכת אביאן" (דנ"א 5343/00, קצין התגמולים נ' אורית אביאן, פ"ד נו(5), 732) לא נבחנו על ידה ונשמטו מפסק דינה.

התיק אכן הוחזר לעיונה של ועדת הערר, על מנת שתדון בנושאים הללו ותשלים את פסק דינה, וביום 26.5.08 ניתן על ידה פסק הדין, תוך התייחסות להיבט האובייקטיבי, כאמור.