קצב נ' בנק לאומי ק. אליעזר

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטה שנתן כב' הרשם רומי, בתפקידו כרשם ההוצאה לפועל, ביום 6.3.10.

ההחלטה ניתנה בעקבות דיון שהתקיים בפני כב' הרשם, לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, ובסופו החליט כב' הרשם רומי לחייב את המערער בתשלום חובו הפסוק של החייב בתיק ההוצל"פ.

2.באותו הליך טען המשיב (הנושה בתיק ההוצל"פ) כי המערער, שאצלו הוטל עיקול על נכסים של החייב, לא פעל כמתחייב ולא העביר את הכספים שעוקלו לידי לשכת ההוצאה לפועל, ולפיכך ביקש מרשם ההוצאה לפועל לחייב את הצד השלישי, הוא המערער, בתשלום החוב הפסוק.

3.סעיפים 47 ו - 48 לחוק ההוצאה לפועל קובעים:

"47. מסירת נכסים מעוקלים

הצד השלישי חייב למסור לידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל את הנכסים המעוקלים לפי פרק זה באופן, במועד ובמקום שרשום ההוצאה לפועל קבע בצו העיקול או בצו שנתן לאחר מכן, ואם היו הנכסים חובות המגיעים ממנו לחייב – עליו לשלמם למנהל לשכת ההוצאה לפועל בהגיע זמן פרעונם. היה הדבר כרוך בהוצאות, ישולמו לו ההוצאות הסבירות לפי נסיבות הענין.

48. חיוב של צד שלישי

(א) צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47, או הוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין ביודעו שיש עליו צו עיקול בידי צו שלישי, רשאי רשם ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנדון או על סכום החוב הנדון.

(ב) לענין ההוצאה לפועל, דין החלטת רשם ההוצאה לפועל לפי סעיף זה כדין פסק דין.

(ג)..."

4.בערעור שהגיש, טוען המערער, כי יש לבטל את החלטת רשם ההוצאה לפועל וזאת מכמה טעמים:

ראשית, משום שבעת שניתנה ההחלטה היה לחייב תיק איחוד בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה.

שנית, משום שמתן ההחלטה, על אף קיומו של תיק האיחוד, הביאה להעדפת המשיב על פני נושים אחרים, וזאת בניגוד לעקרון השוויון ובניגוד להוראות סעיף 76 לחוק ההוצל"פ.

שלישית, משום שטעה כב' הרשם כשלא קיבל את טענת המערער לפיה הסכומים ששילם לחייב היו משכורות והסכומים ששולמו לחייב היו מוגנים לכן לפי חוק הגנת השכר, והמשיב, הנושה, לא הוכיח אם שולמו לחייב סכומים מעל לסכומים שמוגנים לפי חוק הגנת השכר, ואם שולמו, באיזה סכום.

5.מכאן, לטענת המערער, לא יכול היה הרשם לחייבו בתשלום מלא החוב הפסוק, שכן לא הוכח בפניו כי סכומים, בשיעור מלוא הסכום הפסוק, הועברו לחייב בניגוד לצו העיקול.

6.המשיב מתנגד לערעור.

לטענתו, יש לדחות את הערעור על הסף מאחר שזה הוגש באיחור וכן מאחר שלא צורף לערעור תצהיר כמתחייב, לטענת המשיב, מהתקנות.

7.המשיב טוען כי גם לגופו, דין הערעור להידחות. זאת, משום שתיק ההוצאה לפועל הרלבנטי מעולם לא נכלל במסגרת איחוד התיקים שהיה לחייב ולענין זה מפנה המשיב להחלטת כב' הרשם זייתוני שצורפה כנספח 14 לתיק המוצגים שהגיש.

8.עוד טוען המשיב שתיק האיחוד ממילא פוזר בהחלטה שניתנה ביום 23.6.10.