קפשיץ נ' גאולה ואח'

פסק דין

גדר הדיון

התובע והנתבעים היו בעלי זכויות במגרשים גובלים הממוקמים בישוב גבע בנימין במועדים הנוגעים לתובענה. מחלוקתם נוגעת לתוואי גדר המפרידה בין חלקותיהם. התובע, היה בעל הזכויות במגרש הידוע כמגרש מספר 21 ביישוב גבע בנימין (להלן- "מגרש 21"), והנתבעים, היו בעלי הזכויות במגרש הסמוך הידוע כמגרש מספר 38 (להלן- "מגרש 38") במועד הנוגע לעניין.

במסגרת התביעה עותר התובע כי בית המשפט יורה על סילוק ידם של הנתבעים מהחלק שתפסו במגרשו; לשפותו בגין דמי שימוש בגין השימוש שעשו במשך שבע השנים עובר להגשת התביעה; וכן כי ישלמו לתובע את עלות פינוי הגדר הקיימת.

בישיבת קדם המשפט שנערכה ביום 25.3.08 בפני כב' השופט מינץ, הודיע ב"כ התובע שהתובענה הינה כספית בלבד.

טענות הצדדים

בכתב התביעה תיאר התובע, כי הצדדים הקימו קיר הפרדה שיועד להיבנות בגבול המגרשים ואילו הגדר הוקמה בשטחו. נטען כי הנתבע אשר הקים את הגדר בפועל, בהיותו קבלן שיפוצים, הטעה את התובע אשר למיקום הגבול (סעיף 4 לכתב התביעה).

התובע טען בכתב התביעה, כי נודע לו שלוש שנים קודם להגשתה כי הגדר ממוקמת כולה בשטחו ולמעשה, נוגסת בחלקתו באופן ששטח של כ-35 מ"ר ממגרשו של התובע מצויים בחזקתם של הנתבעים.

התובע טען כי פנה אל הנתבעים בעניין, אולם הם סירבו לשנות את המצב. נטען כי הנתבעים הקימו כניסה חדשה למגרשם, מחסנים משני צדדים והרחיבו את מגרש החניה המצוי מעל המחסן.

התובע פירט את הסעד המבוקש, בסעיף 10 לכתב תביעתו: עלות פינוי הגדר והקמת גדר בגבול המגרש בסכום של 42,000 ש"ח; דמי שימוש עבור 35 מ"ר במשך שבע השנים האחרונות בסכום של 126,000 ש"ח; פיצויים בגין הטעייה וסירוב הנתבעים לתקן את הגדר בסכום של 45,000 ש"ח.

בסיכומיו טען התובע, כי הגדר נוגסת בחלקתו, וכי כתוצאה מהקמתה, חלקתו בשטח 26 מ"ר מצויה בחזקת מגרש הנתבעים. התובע הפנה לחוות דעת המודד מר יעקב ארליך, והשמאי מר יעקב פטל וטען שהנתבעים נמנעו מהבאת חוות דעת מטעמם ועל כן לא הביאו ראיות לסתור.

התובע הוסיף, כי אף אם מדובר בטעות הדדית של הצדדים בקביעת מיקום הגדר, הרי שזכותו של התובע בדין שכן זכות במקרקעין נרכשת באמצעות הסכם בכתב בהתאם לסעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן- "חוק המקרקעין") ואף ויתור על זכות במקרקעין טעון הסכם בכתב.

מנגד, טענו הנתבעים בכתב ההגנה כי התובע עבר להתגורר במגרש 21, לאחר שהנתבעים התגורר כבר בביתם. בין המגרשים, לא הייתה קיימת גדר, אלא רצף אבנים אשר הפרידו למעשה בין המגרשים ושהיה קיים טרם עבר התובע למגרש 21.

לטענת הנתבעים, התובע פנה אליהם ברצון להקים גדר הפרדה מאבן אשר תוקם על רצף סלעים שסימן את הגבול בין המגרשים. הנתבעים נעתרו ושיתפו פעולה עם התובע בעניין לרבות חלוקת עלות הקמת הגדר. הצדדים סיכמו שהתובע יישא בתשלום בגין עבודות בניית הגדר, והנתבעים יישאו בתשלום חומרי הבנייה.

הנתבעים הדגישו שבניית הגדר נעשתה ביוזמת התובע, ובהתאם לרצונו, ובכלל זה קביעת מיקום הגדר.

בסיכומיהם, התייחסו הנתבעים לחוות דעתו של מר יעקב ארליך, וטענו כי לא הביאו חוות דעת נגדית, משום שקביעתו חסרת משמעות. הנתבעים טענו, כי מר ארליך קבע מהו הגבול בין המגרשים בהתאם לגבול שנקבע בתב"ע, והפנו לפסיקה לפיה התב"ע אינה קובעת גבולות מגרש וזוהי שאלה של זכויות קניין.

לטענת הנתבעים, חוות דעתו של המודד בקשר למיקום הגבול בין החלקות מסתמכת על תוכנית מדידה משנת 2004, ולא ניתן ללמוד ממנה על הגבולות לפני שנת 2004. לטענתם, ייתכן שבהתאם לתוכנית שהייתה בתוקף בעת הקמת בגדר, מיקום הגבול היה במקום הגדר הנוכחי.

הנתבעים הסתמכו על חוות דעת מהנדס מטעמם, לפיו מיקומו של קצה הקיר שתוחם את הגבול שבין השביל הציבורי לחלקת התובע, וכן מיקום הגדר המפרידה בין בית סייג לבית מלכה, המצויים מול בית 58-60, מראים בבירור שהגדר מוקמה במקום הנכון.

עוד הסתמכו הנתבעים על עדותו של מר אלברט בבר, יו"ר היישוב, לפיה הוכח כי מיקום הגדר נקבע בהסכמה עם קודמו של התובע בחלקה (להלן "משפחת אמסטל").

הנתבעים התייחסו לטענת התובע באשר לויתור על זכות במקרקעין הטעון דרישת כתב, וטענו כי אף אם הויתור לא השתכלל בשל העדר מסמך כתוב, אין בכך כדי ליצור לתובע עילה כספית נגד הנתבעים אלא עילה לתבוע את השבת המקרקעין למקומם. תביעה זו על התובע להגיש כנגד המחזיקים בזכויות בקרקע לאחר שהובהר כי ביום 16.3.2008, עוד טרם שהוגשה התובענה, ביום 14.4.08, מכרו הנתבעים את זכויותיהם במגרש.