קפלן נ' מדינת ישראל

פסק דין

כ. סעב, שופט:

לפנינו ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט השלום בחדרה, (להלן – "בימ"ש שלום"), אשר ניתנה ביום 4.12.12 על ידי כב' השופט יוסי טורס בתיק פלילי 32089-01-12 ולחילופין על גזר הדין שניתן ביום 3.6.13.

המערער הובא לדין בבימ"ש השלום הנכבד בגין עבירה של גרימת חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, (להלן – "חוק העונשין") ועבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

בעובדות כתב האישום נטען כי המערער תקף את המתלונן, שכנו – מר ברוך ברוך, בכך שהכה אותו, ללא הסכמתו ושלא כדין, בחצר ביתו של האחרון שבכרם מהר"ל, בחפץ כהה מלבני, מספר פעמים בפניו עד שנפל ארצה ואיבד את הכרתו.

בשלב מסוים ניסה המתלונן לקום ולנקות את הדם מפניו ואז שב הנאשם ותקף את המתלונן שלא כדין וללא הסכמתו בכך שבעט בבטנו וברח מהמקום.

כתוצאה מהמכות סבל המתלונן משבר ברצפת ארובה ימנית אחורית וקדמית, שבר באף, דימום תת לחמתי נרחב ושבר בגשר שיניים קדמי עליון מימין, שעל פי מהותן והגדרתן הן חבלות חמורות.

המערער כפר בעובדות כתב האישום בפני בימ"ש השלום הנכבד וזה שמע את ראיות הצדדים והחליט לקבל את טענת המערער להגנה עצמית לשלב הראשון של התקיפה, אך דחה טענה זו לגבי השלב השני והרשיעו בדין כפי שיפורט להלן.

על כן אביא כעת את תמצית הכרעת הדין של בימ"ש השלום הנכבד.

המערער טען כי הוא הדף את המתלונן לאחר שזה תקף אותו כדי להגן על עצמו. המערער לא חלק על כך שהמתלונן סבל מחבלות גוף כמתואר בתיעוד הרפואי – עמ' 25 ש' 3.

בימ"ש השלום הנכבד קבע כי עובר לאירוע האלים, המערער לא התגרה במתלונן ולא נקט באלימות כלפיו – סעיף 6 בעמ' 17 להכרעת הדין. עוד נאמר כי המערער והמתלונן שכנים כששטחי הקרקע שברשותם גובלים האחד עם השני. בין המערער והמתלונן קיימת מחלוקת ביחס לגבולות הקרקע.

בימ"ש השלום הנכבד הביא את גרסת המתלונן לאירוע – סעיף 6 עמ' 17 להכרעת הדין ואת גרסת המערער ביחס להתרחשות האירוע בסעיף 7 שבעמ' 17 – 18 להכרעת הדין. בימ"ש השלום הנכבד הביא בסעיף 8 להכרעת הדין – עמ' 18, את הרקע לסכסוך המתמשך ביניהם והפנה בעיקר לראיות – צילומים, שהגיש המערער ביחס לאירועים קודמים בהם תקף אותו המתלונן בין אם זה היה בידוי אבנים לעברו – נ/6, ובין אם זה היה כשהמתלונן בא לתקוף אותו עם מקל - נ/12.

בימ"ש השלום הנכבד ציין בעמ' 18 להכרעת הדין (סעיף 8 ו – 9 ), כי המערער צילם את המתלונן כשהוא בונה ללא היתר – נ/9, ואף הגיש תלונות נגדו בגין האירועים שתוארו לעיל, אך התלונות ביחס לאלימות לא הניבו פרי, לעומת זאת התלונה ביחס לבניה הבלתי חוקית הביאה להגשת כתב אישום נגד המתלונן שבו הוא הורשע על פי הודאתו ודינו נגזר ביום 3.2.11 לקנס והתחייבות – נ/2, כאשר האירוע מושא הערעור התרחש ביום 27.3.11 וכדברי בימ"ש השלום: " .. היינו זמן קצר לאחר גזר הדין הנ"ל." – עמ' 18 (סעיף 8) ש' 18.

בימ"ש השלום הנכבד, ראה לנכון לבחון את הראיות בזהירות זאת :

"... נוכח הסכסוך שבין הצדדים גרסאותיהם הסותרות והיעדר עדים לאירוע... ".

ומייד הוסיף וכתב :

" ...אומר כבר עתה: גרסת המתלונן הותירה בי רושם שלילי. ניכר היה בעדותו כי הוא מבקש את רעתו של הנאשם – (המערער), תשובותיו היו מתחמקות, הוא נימנע מלהתמודד עם סתירות ותמיהות שעלו מגרסתו והרושם הכללי שהותירה בי עדותו היא כי אין ליתן בה אימון."

לעומת זאת כשהוא בא להעריך את אמינות גרסת המערער כתב בהאי לישנא:

"מנגד, עדותו של הנאשם- (המערער), הייתה כנה בעיני. אמנם הנאשם לא ביקש טובתו של המתלונן, (ב)לשון המעטה והאיבה שבין שהממשפחות (כך במקור וכנראה צ. ל. שתי המשפחות), הייתה גלויה לעין במהלך עדותו ועדות אשתו, אך גרסתו הייתה הגיונית, עקבית והשתלבה עם יתר הראיות. הנאשם מסר גרסה זו דקות ספורות לאחר האירוע כאשר הגיע השוטר חלבי למקום ודבק בגרסה זו, גרסתו אף, כפי שיראה להלן, לא הייתה נוחה עבורו במלואה ואף בכך מצאתי טעם של ממש ליתן בה אימון." – סעיף 9 להכרעת הדין עמ' 18.

בימ"ש השלום הנכבד הביא את גרסת המתלונן בנ/3 שם מסר כי הוא "סגר מעבר" ולשם כך הזיז אבנים בגבול שבינו לבין המערער. על גרסה זו ציין בימ"ש השלום שהיא תואמת את גרסת המערער– עמ' 19 ש' 18 – ראו גם ת/3. לעומת זאת העלה המתלונן בעדותו בבימ"ש גרסה שונה לחלוטין ובה טען כי טיפל בטרקטור בשטחו: "התעסקתי בטרקטור שלי במשק שלי" וכשנשאל מה עשה בדיוק הוא טען: