קפון נ' שטמר ואח'

החלטה

לפניי בקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד, לביטול מועד הפינוי הגמיש של בית המבקשת, הקבוע לתקופה שבין 15.07.2012 ל-31.07.2012.

בקשה זו מוגשת בד בבד עם בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב מיום 02.07.2012 (כב' השופט מ' סובל) שלא ליתן רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 26.06.2012 (כב' הרשם ר' נועם), אשר דחתה בקשה לביטול צו לפינוי גמיש של המבקשת מביתה לשם הסדרת חובה למשיב 2.

ביום 28.06.2012 דן רשם ההוצאה לפועל בבקשת המבקשת לביטול צו הפינוי הגמיש של המתלוננת מביתה שנקבע לתקופה שבין 01.07.2012 ל-31.07.2012. בהחלטתו לדחות את הבקשה, קבע הרשם, בין היתר, כי אין זה בסמכותו להתערב ולכפות על מי מהצדדים להגיע להסדר, וכי הליך פינוי גמיש בעניינה של המתלוננת מוצדק, נוכח התנהלותה, איומיה במהלך פינוי קודם והעדר שיתוף פעולה מטעמה. בתוך כך ציין הרשם, כי תיקה של המבקשת מתנהל משנת 1999, חוב הפיגורים בו עומד על סך של 861,599 ש"ח וחוב ההלוואה עומד על סך של למעלה ממיליון ש"ח. מאחר שהמבקשת לא עמדה בתנאי הוועדה הבינמשרדית לפריסת החוב, שופעלו ההליכים בתיק (תיק הוצל"פ 01-35688-99-1).

על החלטה זו הגישה המערערת בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום, אשר לא מצא צורך בתגובת המשיבים וביום 02.07.2012 דחה את הבקשה. בהחלטתו קבע כב' השופט סובל, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של הרשם והוסיף, כי סירובו של נושה להגיע להסדר עם חייב אינו סיבה להתערבות בית המשפט, במיוחד בנסיבות בהן צבר האחרון חוב פיגורים משמעותי, לא הציע הסדר רציני לפירעון החוב והאופציה היחידה היא מימוש דירת מגוריו, גם אם לא יהיה בכך כדי לפרוע את מלוא החוב. יחד עם זאת, מצא השופט להעיר כי "אינני סבור כי קביעת 'פינוי גמיש' היא דרך ראויה ועדיף לקבוע מועד ולהיעזר באמצעים ובעלי תפקידים לביצוע המשימה, לרבות סיוע של משטרת ישראל". בהתאם, החליט לעכב את ביצוע הפינוי עד ליום 15.07.2012 על מנת ליתן למבקשת שהות לצורך גיבוש הסדר עם המשיבים (רע"צ 3036-07-12).

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

המבקשת סבורה כי שגה בית משפט קמא משנמנע מקבלת תגובה לבקשת רשות הערעור בטרם החליט לדחותה. לגופו של עניין, טוענת המבקשת, כי המשיבים נקטו בהליכי פינוי נגדה מאחר שלא חתמה על הסדר לפריסת חובות, אף שהיה זה המשיב 2 אשר מנע ממנה לחתום על ההסדר האמור, בהציבו תנאי מוקדם ונוקשה לקיום ההסדר והסרת הליכי הפינוי, בהפקדת 500,000 ש"ח מראש על ידה. עוד טוענת המבקשת, כי היא מסלקת במשך 18 החודשים האחרונים את חובה בשיעור שקבעה הוועדה מכוח חוק הלוואות לדיור, התשנ"ב-1992 ועל כן אינה בגדר "חייבת סרבנית".

לאחר שקראתי את טענות המבקשת, מצאתי לדחות את הבקשה לסעד זמני, כמו גם את בקשת רשות הערעור, לאחר שלא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של בית משפט קמא.

סעיף 119(ז) לתקנות הוצאה לפועל, תש"ם-1979 מסמיך את בית המשפט לדחות מיד בקשת רשות ערעור מקום שהוא סבור כי אין היא מצריכה תשובה. לגופו של עניין, חובה של המבקשת משמעותי מאוד והיה עליה להציע הסדר הולם לפירעונו, במיוחד נוכח העובדה שתיקה מתנהל בהוצל"פ זה יותר מעשור ולאחר שהפרה הסדר זמני לפריסת חובותיה שנקבע בעבר. משלא עשתה כן ומשלא ניצלה את השהות שהעניק לה בית משפט קמא לצורך הגעה להסדר, כאמור, עם המשיב 2 אין לה להלין אלא על עצמה.

אשר על כן, הבקשות לסעד זמני למתן רשות ערעור נדחות.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"א תמוז תשע"ב, 11 יולי 2012, בהעדר הצדדים.