פ
בית משפט השלום פתח-תקוה
|
3470-06
05/03/2007
|
בפני השופט:
דבורה עטר
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל - המשרד לאכות הסביבה
עו"ד קרוכמל
|
הנתבע:
לוי יעקב (קובי)
|
| הכרעת דין |
פתח דבר
- כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים בניגוד לסעיפים 2 ו-13 לחוק שמירת הנקיון, תשמ"ד-1984, (להלן: "החוק").
- אין חולק כי ביום 13.1.05 , בסמוך לשעה 14:58, בכביש 444, לכוון דרום, אחרי צומת אלעד , נהג הנאשם רכב שבבעלותו, מונית שמספרה 58-912-25 ( להלן:"המונית") .
- על פי כתב האישום נטען כי מחלון המונית הושלך בדל סיגריה (להלן: הפסולת") לרשות הרבים.
- הנאשם כפר בכל המיוחס לו בכתב האישום. ונדרשת הכרעה האם הוכחו מעבר לכל ספק סביר כל עובדות כתב האישום ויסודות העבירה המיוחסת לנאשם על פיו.
הראיות
- במסגרת פרשת התביעה העיד מר עופר בילבסקי (להלן: "עופר") אשר שימש בעת הרלוונטית כמפקד יחידת "יהלום " של מחוז תל אביב העוסקת באכיפת נושא איכות הסביבה.
הוא העיד כי דו"ח עבירה על החוק, ת/1 (להלן: "הדו"ח") אשר שימש בסיס להגשת כתב האישום, נערך על ידו.
לדבריו, נסיבות רישום הדו"ח אינן זכורות לו במפורט ואולם הדגיש כי נהג לרשום דו"חות ממין אלה בעת שהיה עד לביצוע עבירות . וכפי שהבהיר, אף התקין מעמד מיוחד במכוניתו על מנת לרשום את הפרטים הנדרשים תוך כדי נסיעה.
עופר ציין כי במסגרת תפקידו ביטל דו"חות בעת שסבר כי חלה טעות ברישומם וכך היה נוהג לו היה קם חשש בליבו כי טעה בעת רישום הדו"ח. עוד ציין כי נסע מאחורי המונית ועל כן יכול היה לראות בוודאות את זריקת הפסולת מהחלון, לא כל שכן בעת שאין המדובר בכביש שבו יש עומס תנועה ועל כן לא תתכן כל טעות.
- מטעם ההגנה העיד אך הנאשם. הוא ציין כי בעת הרלוונטית הסיע במונית 3 ילדים לקויי תקשורת מהישוב אלעד למוסד לחינוך מיוחד בו למדו. הוא אישר כי המונית בבעלותו וכי הינו היחיד שנוהג בה.
לדבריו, הוא אינו מעשן ולא יתכן שאחד מהילדים זרק את בדל הסיגריה וכי מלבדם לא הסיע כל נוסע נוסף.בהמשך משעומת עם תשובתו לכתב האישום כי הסיע בנוסף גם מלווה, אישר זאת ואולם טען כי לא ניתן להביאו לעדות מאחר ועזב את מקום עבודתו.
דיון
- כמפורט לעיל, נסיבות עריכת הדו"ח לא היו זכורות לעופר. ב"כ המאשימה עתרה לבית המשפט לאמץ את האמור בדו"ח מכח כלל "הקפאת הזכירה שבעבר".
8. שאלת תחולתו של כלל זה וגדרו נדונו ברע"פ 11741/05 - עו"ד שי גלילי נ' מדינת ישראל . תק-על 2006(2), 3608. זאת במסגרת דיון בשאלת קבלת עדותה של שוטרת, אשר רשמה דו"ח חניה ואולם נסיבות רישומו לא היו זכורות לה בעת מתן עדותה בבית המשפט ואך אישרה את האמור בו.
בית המשפט העליון קבע כדלקמן:
"באשר לטענות המבקש כנגד כלל הקפאת הזכירה שבעבר, הרי שבניגוד למשתמע מטענתו, אין כלל זה אמור במסמכים אשר מטרתם לרענן את זכרונו של העד אשר רשם את התרשומת, אלא בעיקרו כלל זה נצרך במצבים אשר בהם, אכן נמוג או נפגע בצורה משמעותית זיכרונו של העד ביחס לאירוע והתרשומת באה להשלים את החסר.
כפי שנאמר בע"פ 869/81 מוחמד שניר ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד לח(4) 169, 212 (להלן: פרשת שניר):
"..המדובר במצב, בו אין לעד זיכרון על אירוע פלוני מן העבר והוא משולל זיכרון לחלוטין לגבי האירוע האמור או שזיכרונו בלתי מושלם. הוא מבקש עתה להשלים את החסר, וזאת על-ידי הישענות על רישום כלשהו, אשר אותו ערך בעבר. מהלך מחשבתו ודבריו הם כאילו כדלהלן: בשעתו, במועד קרוב לאירוע, ערכתי רישום נכון של האירוע האמור, וזאת בעת שזיכרוני היה עדיין טרי; עתה זיכרוני לקוי, או, לחלופין, אינני זוכר דבר, אך אני יכול לאשר, כי זה רישום, אותו ערכתי בשעתו, או, לחלופין, אמנם אינני זוכר את הרישום הזה, אך מתוך הסתכלות ברישום עתה אני יכול לאשר, כי אני הוא זה שערך רישום זה.