קן דרור נ' ליימץ ואח'

פסק דין

זוהי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים שארעה ביום 13.10.09.

אין חולק, כי נתבע 1 (להלן: "הנתבע") הוא האחראי לקרות התאונה, שכן פגע בתובע מאחור. עיקר המחלוקת בתיק נסוב סביב השאלה, האם היה לנתבע במועד התאונה כיסוי ביטוחי תקף אצל נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), שכן גילו של הנתבע במועד התאונה היה מתחת לגיל 24. הנתבע הינו יליד 19.11.85, והוא בעל הרכב.

מחומר הראיות שהובא בפניי עולה, כי הנתבע פנה לסוכנות הביטוח "רוזן" (להלן: "סוכנות הביטוח") ורכש דרכה ביטוח אצל הנתבעת. הפוליסה שהוצאה העניקה כיסוי ביטוחי לכל נהג בגיל 24 ומעלה (נ/2). לאחר התאונה שונתה הפוליסה רטרואקטיבית באמצעות סוכנות הביטוח, כך שהכיסוי הביטוחי כלל כל נהג בגיל 21 ומעלה (נ/1). לטענת הנתבעת, השינוי בפוליסה נעשה מבלי שדווח לה על התאונה. הדיווח על התאונה נמסר לאחר עריכת השינוי.

הנתבע מסר בעדותו, כי ביום התאונה או יום קודם לכן פנה לסוכנות הביטוח על מנת לבטח את הרכב. הוא אמר לסוכן, כי הוא בן 23 וכי כחודש לאחר מכן ימלאו לו 24. הוא אף הציג בפני הסוכנת את תעודת הזהות שלו. הסוכנת אמרה לו כי תוצא פוליסה לנהג בגילו, וכאשר ימלאו לו 24 יערך שינוי בפוליסה. לאחר התאונה לא דיווח עליה, שכן סבר שיש לו ביטוח, וכי התובע יפנה לחברת הביטוח. בשלב כלשהו התקשרה אליו סוכנת הביטוח ושאלה האם היה מעורב בתאונה, והוא השיב בחיוב. בשיחה מאוחרת יותר מסרה לו הסוכנת, כי הכל סודר. רק לקראת הדיון בבית המשפט נודע לו כי נעשה שינוי בפוליסה. הנתבע העיד, כי הוא לא ביקש שיערכו את השינוי, אלא סוכנות הביטוח ביצעה את השינוי על דעת עצמה. הוא אף לא נדרש לשלם עבור השינוי.

גרסת התובע ביחס להשתלשלות העניינים לא נסתרה על ידי הנתבעת, אשר לא זימנה לעדות עדים מטעמה, לרבות לא את סוכנת הביטוח.

יתירה מכך: בדברי הנתבע היגיון רב, שכן אך הגיוני שאדם שגילו מתחת לגיל 24 ובבעלותו רכב יבקש ביטוח המעניק לו כיסוי ביטוחי. אוסיף, כי גילו של הנתבע היה ידוע לסוכנות הביטוח.

גם העובדה שלאחר עריכת השינוי בפוליסה לא נדרש הנתבע לשלם תוספת כספית, מצביעה על כך שביקש פוליסה המכסה גם נהג בגילו, ונראה שעקב טעות הופקה פוליסה שונה מזו שביקש. כך או כך, בהיעדר ראיות כלשהן מטעם הנתבעת לסתור את עדות הנתבע, תשמש עדות זו כבסיס העובדתי להכרעה בשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי.

סעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע, כי לעניין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין כריתתו של החוזה יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח. לאור הוראת הסעיף, הרי שמחדלה של סוכנת הביטוח בעריכת פוליסה המעניקה לנתבע כיסוי ביטוחי התואם את גילו, כמוהו כמחדלה של הנתבעת. המסקנה הנובעת מכך הינה, כי יש לראות את הפוליסה שהופקה מלכתחילה כמכסה את נהיגת הנתבע. על כן אני דוחה את עתירת הנתבעת לדחות את התביעה נגדה.

לפיכך הנני קובעת, כי על הנתבעים לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה, דהיינו הנזק הישיר לרכב, ירידת הערך ושכ"ט השמאי. ראש הנזק של אובדן ימי עבודה לא הוכח.

אשר על כן ישלמו הנתבעים לתובע סכום של 8,469 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט בסכום של 300 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"א, 29 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: