קלרום רכב וציוד הנדסי בע"מ נ' עפר אזולאי הנדסה ובנין בע"מ

פסק דין

ערעור מיום 4/08/09 על פסק דין מיום 21/6/09 של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט דניאל פיש) בת"א 11020/07.

שושנה שטמר – אב"ד

רקע עובדתי

1.המשיבה, עפר אזולאי הנדסה ובניין בע"מ, זכתה בסכום כספי בפסק-דין נגד חברה בשם י.ת. אחסנה בינוי ופיתוח בע"מ (להלן "החייבת"). נסיונותיה של המשיבה להפרע מהחייבת, לאחר שפתחה תיק הוצאה לפועל, נכשלו לטענתה. בין יתר הצעדים לביצוע פסק הדין נקטה המשיבה בהליך של עיקול בכתובת ברח' יוסף לוי 6, קרית ביאליק (להלן – "האתר").

יש מחלוקת בין הצדדים שלפנינו אם העיקול בוצע ברישום אם לאו, אולם מספר חברות הנושאות את השם "מפרם" בתוספת זו אחרת, והשייכות ככל הנראה לאשכול חברות (להלן – "קבוצת מפרם") פנו בתביעה לבית המשפט השלום בחדרה למתן צו הצהרתי בדבר זכויותיהן על הנכסים המצויים בכתובת זו (ה"פ 141/05) וזאת מחשש לביצוע פעולות גביה והוצאה לפועל נגד רכושן הנמצא באתר, ומכיוון שהזוכות נגד החייבת טענו, ככל הנראה, כי החייבת מסרה את כתובתה ככתובת האתר. התביעה של קבוצת מפרם היתה נגד שבע חברות שונות וביניהן המשיבה, שניתנו, ככל הנראה, פסקי דין לזכותן נגד החייבת. נטען בתובענה, שהמבקשות מנהלות את עסקיהן באתר וכי כל הציוד הנמצא שם הוא שלהן ואין לחייבת כל זכות בהן. לפיכך, טענה קבוצת מפרם, שאין להתיר למשיבה ולזוכות האחרות לפעול בהליכי גביה כנגד הרכוש הנמצא באתר.

התביעה נדחתה בפסק דין מיום 7/12/05 בקביעה כי קבוצת מפרם לא פירטה את הקשר עם החייבת, הן ביקשו לצרף את תדפיסי רשם החברות החלקיים באשר להן ולחייבת רק בשלב מאוחר של הדיון, היא התנגדה להגשת תדפיס מרשם החברות המתייחס לחייבת, המצהירה מטעמה לא יכלה לענות על שאלות רלוונטיות ועוד. בית המשפט בחדרה ראה בהתנהלות זו משום חוסר תום לב, והתביעה נדחתה בשל "חוסר נקיון הכפיים וחוסר תום הלב מצד המבקשות (קבוצת מפרם – הוספה שלי, ש.ש.) והן לגופה". על פסק דין זה, הגישה קבוצת מפרם ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, שנדחה מאוחר יותר בהסכמתן.

2.בתובענה נשוא הערעור, הגישה המערערת, שהיא חברה ציבורית בעלת נכסים רבים, תביעה לצו מניעה קבוע ולמתן פסק דין הצהרתי, בה מסרה כי אין זהות בינה לבין קבוצת מפרם וכי קביעות פסק הדין בחדרה אינן מחייבות אותה. עיקר יתר טענותיה שיש בהן עניין לצורך הכרעה בערעור שלפנינו היו כדלקמן:

באתר פעלו הן בעבר והן במועד הרלוונטי לתביעת המערערת מספר חברות של קבוצת מפרם, שאינן קשורות, כאמור, בחייבת. לחייבת לא היה, למצער ממועד תחילת עבודתה של המערערת, כל רכוש באתר והיא לא פעלה בו. לאחר מתן פסק הדין מיום 7/12/05 בבית המשפט בחדרה, בחודש פברואר 2006, החלה המערערת לפעול באתר והיא מאחסנת בו את כלי הרכב והציוד שלה או של לקוחותיה שהביאו לה לתיקון, וששווים מיליוני ₪, והיא מנהלת באתר את פעילותה העסקית. את פעילותה באתר החלה המערערת על פי הסכמים עם קבוצת מפרם על פיהם החלה לשווק ציוד ומוצרים שונים המיובאים על ידי חברות אלו. בעת הגשת התביעה, נמצא באתר אך ורק רכושה של המערערת. המערערת אף צרפה רשימה ארוכה של ציוד על פי מאזנים ורשימות מלאי שלה. נטען כי גם רכוש זה שלה משועבד לטובת הציבור בהיות המערערת חברה ציבורית שגייסה הון בבורסה מהציבור.

כן הצהירה המערערת בכתב תביעתה כי החייבת לא פעלה באתר ובוודאי לא בשנת 2006 וכי כתובתה של החייבת איננה באתר זה אלא בשד' הגעתון 16 בנהריה.

עוד טענה המערערת כי באתר נמצא אמנם ציוד גם של חברה בשם מפרם סוכנויות (1999) (להלן – "מפרם סוכנויות) שהיתה גם היא בין התובעות בתובענה בחדרה, ברם למערערת יש עיכבון או שיעבוד על ציוד זה עקב חוב של מפרם סוכנויות אליה בסכום של תשעה מיליון ₪.

המערערת פנתה להוצאה לפועל שם מנהלת המשיבה את התיק נגד החייבת וביקשה לעכב את הליך העיקול. היא הופנתה לבית המשפט לנקוט בו בהליך ראוי. מכאן תביעתה.

3.בכתב הגנתה טענה המשיבה, בין היתר, כי היא בצעה עבור החייבת עבודה. החייבת היתה קבלן משנה של קבוצת מפרם והיתה חלק מאשכול החברות של מפרם ואף מסרה את כתובתה לרשם החברות ככתובת האתר. הסכום שהחייבת נותרה חייבת לה הגיע בעת הגשת כתב התביעה של המערערת לכ-60,000 ₪. לטענתה של המשיבה רק לאחר ביצוע עיקול ברישום פנתה המערערת בתובענה נשוא ערעור זה. ביום 11/4/07 קיבלה בהוצאה לפועל צו להוצאת מעוקלים. לטענתה עולה כי המערערת היא חלק מאשכול החברות של מפרם, שכן מנהליה הם אותם המנהלים וכי המערערת ידעה על ההליכים בבית משפט בחדרה ולא הרימה את הנטל להראות שהנכסים באתר הם נכסיה.

פסק דינו של בית משפט קמא

4.בדיון לפני בית משפט קמא הסכימו הצדדים שלא לחקור עדים וכי פסק הדין יינתן על פי תצהירי הצדדים.

5.בית משפט קמא קבע, ככל הנראה בהעדר טענה של המשיבה כי המערערת היא חליפה של קבוצת מפרם לעניין תחולה של עילה או פלוגתא פסוקה על פי פסק הדין בחדרה, כי "ראשית, גם אם אקבל כי לתובעת ומפרם סוכנויות קשרים הדוקים, הנתבעת לא היתה צד לאותם הליכים ועל אף שהתבקש אותו סוג של סעד - הצהרת בעלות על נכסים - אין זהות בפלוגתאות לאור הבסיס להכרעת בית המשפט באותו מקרה. אשר על כן, השימוש שאפשר לעשות בפסק הדין, אם בכלל, הינו עקיף בלבד". עוד הוסיף בית משפט קמא בסעיף 27 לפסק דינו, כי "סיכומו של דבר, ההליך כאן יקום או יפול על פי הראיות והטענות המועלות בפניי בלבד".

אקדים ואציע לעמיתי להרכב, כי בהעדר טענה של השתק עילה כלפי המערערת עקב היותה "חליף" לחברות בקבוצת מפרם, לא נתערב במסקנתו זו של בית משפט קמא.

6.עוד קבע בית משפט קמא, כי בין מפרם סוכנויות לבין המערערת קיימים "קשרים הדוקים עד כדי כך שלצורך ההליך כאן הן מהוות ישויות חליפיות".

בית משפט קמא קבע כי הנטל להוכיח כי הטובין הם שלה הוא על המערערת על פי הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה".

המערערת הצהירה בהליכי הביניים למתן צו מניעה זמני, כי החייבת פעלה מתוך משרד באתר לתקופת זמן קצרה, שכן היתה קבלן משנה שלה, אם כי נטען כי גם אז ובוודאי עתה, אין לחייבת כל רכוש באתר. בדוחות ותדפיסי פרטי חברה ממאגר המידע של רשם החברות משנים 1998-2007, עלה כי כתובתה של החייבת לא היתה אף פעם ברח' יוסף לוי 6 בקרית ביאליק אלא במקומות אחרים, לרבות מקום שרשום כצור שלום.