קליין נ' בית חולים תל השומר

פסק דין

מבוא

1. השאלה הניצבת במוקד הדיון נשוא פסק דין זה, הנה האם יש לחייב את הנתבעת בפיצוי התובעת בגין אירוע אובדן מערכת שיניה התותבות שאירע, כטענתה, במהלך אשפוזה במסגרת הנתבעת.

2. התובעת עותרת לחייב את הנתבעת בפיצוי בסכום של 40,000 ₪. הסעד המבוקש נחלק לנזקים ישירים בסכום של 15,000 ₪ בגין מערכת שיניים תותבות חלופית ונזקים עקיפים בסכום של 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

רקע ותמצית טענות הצדדים

3. התובעת, אישה מבוגרת, התאשפזה במסגרת הנתבעת בין הימים 1-10/7/2011. מחמת צנעת הפרט, לא אדרש לנתונים שאינם במחלוקת אשר למצבה הרפואי.

התובעת הפנתה לנוהגה להשתמש במערכת שיניים עילית ותחתית תותבת. במהלך אשפוזה בנתבעת, הניחה את מערכת שיניה התותבות בכוס חד- פעמית על שולחן הלילה הנייד שליד מיטתה.

ביום 7.6.2011, נוקה חדרה של התובעת ונעלמה מאותו שולחן לילה הכוס ובתוכה מערכת שיניה התותבות. התובעת ומקורביה דיווחו על האובדן לאנשי הצוות בנתבעת ואלו מסרו להם כי מערכת שיניה לא נמצאה. הצדדים חלוקים בסוגית דיווח נטען זה, משלא בא זכרו ברישומי הנתבעת, כטענתה.

התובעת סוברת כי עובד ניקיון מטעם הנתבעת התרשל בתפקידו וביצע מעשה של "גזל" מיטלטלין מחמת ש"ניקה" גם את הכוס ובתוכה מערכת שיניה התותבות. לגרסתה, קמה לנתבעת אחריות שלוחית ואישית, מאחר שלא הדריכה את עובדיה לא להשליך פרטים אישיים של מטופלים לאשפה, לא דאגה ליצירת מקום מתאים ובטוח לאפסון שיניים תותבות של מטופלים במהלך שעות השינה, לא הזהירה מטופלים שלא להשאיר שיניים תותבות בכוס, לא הנהיגה סדרי בקרה, מעקב ופיקוח שיצמצמו את האפשרות להשלכת חפצים יקרי ערך של מאושפזים או נטילתם בשוגג או במזיד, לא הנחתה את החולים ובכללם התובעת לשמור פריטים מסוימים ולא התריעה על "הסכנה" הקיימת במהלך של ניקיון.

עוד מוסיפה התובעת, כי הנתבעת הנה "שומרת שכר" הואיל והשמירה על חפציהם האישיים של מאושפזים הנה חלק ממכלול שירותי האשפוז ששכרו בצדו וחלות עליה הוראות סעיף 2(ב) לחוק השומרים, התשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק השומרים").

לטענת התובעת, חסרון מערכת שיניה התותבות פגע בה רפואית, פונקציונאלית ואסתטית. היא התקשתה לאכול מזונות קשים עד כדי הימנעות מצריכתם, נאלצה להשרות מזונות אחרים, התקשתה לדבר וחשה בושה מחזותה.

4. הנתבעת מכחישה את טענות התובעת, מפנה כי מערכת שיניה התותבות של האחרונה נמסרה לבני משפחתה מיד עם קליטתה לאשפוז כעולה מרישומיה, כופרת בשיעורי הנזק אותם הציגה התובעת וטוענת כי לא חדלה כלשהו כלפיה במהלך אשפוזה.

ביתר פירוט, הנתבעת גורסת כי כחלק שגרתי מתהליך קבלת חולים במחלקה שבמסגרתה, נבדקת קיומה של מערכת שיניים תותבות. בהתאם לתיעוד מפורט בתיקה הרפואי של התובעת (נספח א' לתצהיר הגב' רינה חנוכייב מטעם הנתבעת), נמצא כי התובעת הגיעה למחלקה בנתבעת עם מערכת שיניים תותבות שנמסרה לבני משפחתה במועד קבלתה ביום 1.6.11. הנתבעת טוענת כי ככל שאבדה מערכת השיניים התותבות של התובעת, כך אירע בעטיה של רשלנותה או רשלנות בני משפחתה.

עוד נטען כי בתיעוד הרפואי המפורט שהציגה הנתבעת (ר' אף נספח ב' לתצהיר הגב' חנוכייב), אין כל תלונה על אובדן מערכת שיניים תותבות במועד כלשהו במהלך אשפוזה של התובעת. לגישת הנתבעת, ככל שנעלמה מערכת שיניה התותבות של התובעת, ברי כי הייתה מתלוננת על כך בזמן אמת ומחדל זה מקים לה אשם תורם מלא.

הנתבעת מסכמת בטענה כי במכלול נסיבות העניין, לא מתקיימים יחסים לפי חוק השומרים בין הצדדים.

5. במהלך הדיון נשמעו גרסאות התובעת, בעלה - מר משה קליין ונכדה – מר שמעון קליין. מטעם הנתבעת נשמעה הגב' חנוכייב - אחות ראשית במחלקה הרלוונטית.

דיון והכרעה

6. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, אותות האמת שנגלו במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין - שוכנעתי כי יש לקבל את גרסת התובעת לפיה אבדן מערכת שיניה התותבות ארע מחמת רשלנות הנתבעת. קיבלתי את גרסת התובעת אף בעניין עלות החלפת מערכת שיניה התותבות וכן חלק מטענתה לעניין עוגמת הנפש שנגרמה לה.

נתתי אמון מלא בגרסאות התובעת, בעלה ונכדה. לסתירות הפנימיות והחיצוניות השוליות שנגלו בגרסאותיהם נמצא הסבר סביר, גרסאותיהם נתמכו בבחינה צולבת של מכלול הראיות וההיגיון והעדפתי אותן על גרסת הנתבעת, שנסמכה על רישום רפואי חלקי ועל עדות מפי השמועה. הנתבעת לא הציגה מלפניי תמונת מצב מלאה אשר למכלול פרטי אשפוזה של התובעת, על מנת שתימצא סתירה אמיתית בליבת הגרסה הקוהרנטית של עדי התביעה.

7. הנתבעת טוענת כי מערכת שיניה התותבות של התובעת לא נמצאה במסגרת אחריותה משנמסרה לבני משפחתה. העדפתי את גרסאות עדי התביעה גם בהקשר זה.