קלי נ' אלגואטי

החלטה

ביום 28.2.10 הגיש התובע בקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה. ביום 3.3.10, בטרם מתן החלטה בבקשה זו, ביקשתי מהתובע להבהיר, מדוע לא פעל ב"דרך המלך", דהיינו בהגשת התנגדות לביצוע התובענה שהגיש נגדו הנתבע, ובמקום זאת בחר לתבוע את הנתבע. בהתאם הודיע התובע, כי "מאחר ועקב ההפרטה במושב רגבה, בו חבר התובע, ובלבול באשר לשאלה האם המושב מייצג אם לאו, ניתן פס"ד ואף נפתח תיק הוצל"פ, אשר אף עליו לא הגיש התובע התנגדות".

עוד הבהיר התובע, כי סכומי התביעה בתיק זה הם החוב בתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו על ידי הנתבע – הסכומים ששולמו כבר, ויתרת החוב שעדיין לא שולמה – יחד עם הוצאות נלוות.

לאחר ששקלתי את הדברים, החלטתי לדחות את הבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה.

ההליך שנקט הנתבע נגד התובע הינו הגשת תביעה בסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב (תיק מס' 0131761085), על פי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. בהתאם לסעיף 81א1(ד) לחוק הנ"ל, רשאי הנתבע בהליך זה להגיש התנגדות לבקשת הביצוע, אשר כמוה כבקשת רשות להתגונן.

אף מי שאחר את המועד להגשת התנגדותו רשאי לבקש מביהמ"ש להאריך מועד זה, בהתאם לקבוע בתקנה 109י לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979.

האמור בהודעת התובע, כמצוטט לעיל, אינו מדויק, שכן אין מדובר בפסק דין שניתן נגד התובע בהעדר הגנה, אלא במסלול ייחודי של הגשת תובענה בסכום קצוב ללשכת ההוצאה לפועל, באופן שמאפשר נקיטת הליכים, אם אין הנתבע מתנגד לתביעה (אף מבלי שיינתן פסק דין).

מעיון בכתב התביעה על נספחיו עולה, למעשה, כי טענותיו של התובע כלפי הנתבע הן טענות ההגנה שיש בפי התובע מפני תביעתו של הנתבע בלשכת ההוצאה לפועל. מקומן של טענות הגנה – בהליך התביעה, ואין היגיון בהגשת תביעה אחרת, שבמסגרתה פורש, למעשה, התובע את הגנתו, אותה היה עליו להעלות בהליך של התנגדות לביצוע תובענה.

על התובע למצות את הליך ההתנגדות, ואף אם אחר בהגשתה, עליו לבקש להאריך את המועד. במידה והליך זה, שהינו "דרך המלך" להעלאת טענות התובע, לא יצלח, יתכן שיהיה מקום לתביעה זו, אולם בשלב זה אני סבורה, כי היא אינה ההליך הראוי.

אני דוחה, איפוא, את הבקשה למתן פס"ד.

על התובע לשקול את המשך צעדיו ביחס לתביעה זו.

ניתנה היום, ל' ניסן תש"ע, 14 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.