פסק דין
לפניי מונחת תביעה כספית בגדה עותר התובע לחייב את הנתבע להשיב לו כספים בסך של 9,900 ₪, בגין חיובים באמצעות כרטיס האשראי, שלטענתו, 'לא בוצעו על ידו' ונמשכו מחשבונו המנוהל ע"י הנתבע.
עיקר טענות התובע
התובע טוען, כי ביום 31.05.2011 התקשרה אליו פקידה מהבנק ומסרה לו כי בחשבונו זוהו פעולות משיכת כספים חריגות בסכומים שאינם אופייניים לו. או אז, גילה התובע כי בוצעו משיכות כספים מחשבונו ללא ידיעתו וללא הרשאתו. עקב כך, פנה התובע אל סניף הנתבע בו מנוהל חשבונו, דיווח לפקידת הבנק האישית שלו בשם ליאורה רודלהיים (להלן: "רודלהיים") על פרטי השיחה שקיבל וביקש לערוך בירור בעניין. בדיקתה של רודלהיים העלתה, כי בוצעו 4 משיכות מחשבונו של התובע באמצעות כרטיס האשראי שלו במשך ארבעה ימים רצופים, בין התאריכים 28-31/05/2011, ואגב כך חויב חשבונו של התובע בסך כולל של 9,900 ₪. כבר באותה שיחה נתן התובע לרודלהיים הוראה לבטל באופן מיידי את כרטיס האשראי שלו.
למחרת היום, נסע התובע לחו"ל והותיר את המשך בירור פשר המשיכות הבלתי מורשות לטיפולו של הנתבע. עם חזרתו מחו"ל, זומן התובע לבירור אצל מנהל המחלקה לשירותים בנקאיים, מר דוד פילוסוף (להלן: "פילוסוף"). לאחר מכן, הופנה התובע להמשך בירור אצל חוקר פרטי שהוזמן מטעם הבנק, מר דוד קובי (להלן: "החוקר"), אשר בתורו היפנה את לתובע לבצע בדיקת פוליגרף במכון 'הורוביץ' בחיפה. התובע נבדק ע"י מומחה לפוליגרף, מר יעקב פרידלנדר (להלן: "מומחה הפוליגרף"), אך טוען כי מעולם לא קיבל לידיו את תוצאות הבדיקה.
ביום 18.08.2011 נתקבלה אצל התובע תשובת הבנק מיום 16.8.11 אשר דחה את תלונת התובע אודות משיכות ללא הרשאה. מכאן, התביעה שבפניי, בגדרה עותר התובע להשבת הכספים שנמשכו שלא כדין מחשבונו, ללא ידיעתו ועקב שימוש בלתי מורשה בכרטיס האשראי שלו.
התובע טוען, כי הוא לא ביצע את המשיכות נשוא התובענה וכי המשיכות הללו בוצעו ללא ידיעתו וללא רשותו. לטענתו, נעשה "שימוש לרעה" בכרטיס האשראי שלו הפוטר אותו מלשאת בחיובים כספיים אלה. עוד טוען התובע, כי במועדי המשיכות הנטענות היה כרטיס האשראי בחזקתו, מעולם לא העביר את הכרטיס לאחר או הרשה את השימוש בו ע"י אדם אחר מלבדו, וכי אין לו כל ידיעה אודות זהות מבצע המשיכות ואין לו כל הסבר כיצד הוצאו הכספים מחשבונו ללא ידיעתו.
בסיכומי התובע, נטען כי הנתבע לא הצליח לסתור את גרסתו של התובע אודות שימוש לרעה בכרטיס האשראי, המחייב את הבנק בהשבת מלוא הכספים בהם חויב חשבונו של התובע אגב המשיכות הללו. כן נטען, כי הנתבע כשל בהוכחת טענותיו בדבר התקיימותו של אחד החריגים המנויים בסעיף 5 לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986 הפוטר את הבנק מחובת ההשבה ומחייב את הלקוח עצמו בנזק שנגרם לו כתוצאה משימוש לרעה בכרטיס החיוב.
עוד טוען התובע בסיכומיו, כי מסר גרסה עקבית, מפורטת וסדורה היטב. לעומתו, נתגלו סתירות מהותיות בעדויות ההגנה באופן הנוטל את מהימנותם. גרסת התובע אף מצאה לה תימוכין בגרסת הפקידה רודלהיים וכן בעדויות אחרות אודות קיומם של מקרים כגון דא שבהם נעשה שימוש בלתי מורשה בכרטיסי החיוב בסניפי הבנק.
התובע מוסיף וטוען, כי חיזוק נוסף לגרסתו נמצא בדו"ח בנקאי (נ/3) אשר מלמד על ניסיונות לביצוע משיכות נוספות לאחר מועד מתן הוראת ביטול כרטיס החיוב ע"י התובע. עוד נטען, כי להוכחת גרסת הבנק לעניין התקיימותו של החריג העוסק ב- 'כוונת מרמה של הלקוח' נדרש נטל הוכחה מעל מאזן ההסתברויות המוטל לפתחו של הטוען לה, ובעניינו לא עמד התובע בנטל זה.
לטענת התובע, התנהלותו של הבנק במהלך ניהול התיק לוקה בחוסר תו"ל, שעה שנמנע הבנק מלהציג בפני ביהמ"ש והתובע מסמכים קיימים בידו ואשר היה בהם כדי לשפוך אור על סוגיות מהותיות בתיק. כך למשל, החוקר מטעם הבנק החזיק בידו את הדו"ח הבנקאי (נ/3) ושימש אותו בחקירתו, ברם דו"ח זה הוצג לראשונה במהלך הדיון, לא צורף לתצהירו של החוקר ולא גולה ע"י הנתבע.
בהתייחס לממצאי בדיקת הפוליגרף עליה נשען הבנק להוכחת הגנתו, נטען כי עסקינן בבדיקה חסרת כל תוקף משפטי והיא אינה כשרה לשמש כראיה בהליך דנן, מאחר והבנק גילה רק במהלך דיון ההוכחות קיומו של טופס הסכמה חתום ע"י התובע שכלל לא צורף על ידי הבנק לתצהיר החוקר, לא גולה בהליך גילוי מסמכים ואף לא היווה חלק מטענות הבנק בכתב ההגנה. אי-לכך מדובר, לשיטת התובע, בהרחבת חזית אסורה. אמנם, התובע הביע הסכמה לעבור בדיקת פוליגרף, אך לא הוסבר לו כי בדיקת הפוליגרף תהווה ראיה קבילה בבית המשפט. לטענתו, הוא הוחתם על טופס ההסכמה ללא שידע או הבין את משמעות תוכנו ומבלי שהיה מודע להשלכות המשפטיות הנובעות מחתימתו, ומשכך אין לראות בהסכם הפוליגרף הסכם מחייב, ואין לתת לתוצאות בדיקת הפוליגרף משקל ראייתי כלשהוא.
עיקר טענות הבנק
הבנק טוען, כי פעולות המשיכה מושא תביעה זו, בוצעו כדין, באמצעות כרטיס הכספומט שברשות התובע, ומשכך אין התובע זכאי לקבל מהבנק את הכספים שנמשכו מחשבונו. לשיטת הבנק, לאחר בדיקה של המחלקה לשירותים בנקאיים בעניין תלונת התובע, בין היתר, באמצעות חקירה ובדיקת פוליגרף שנערכו בהסכמת התובע, הגיע הבנק לכלל מסקנה כי כל משיכות הכספים להן מתכחש התובע נעשו בכרטיס הכספומט המקורי של התובע, ובנסיבות לא נעשה בכרטיס האשראי "שימוש לרעה", כמשמעו בחוק כרטיסי חיוב.
הבנק מפנה בסיכומיו לפסיקה הנוהגת במקרה כגון דא, ולפיה נטל ההוכחה בעסקאות בהן נעשה "שימוש לרעה" מוטל על כתפי התובע. רק לאחר שהתובע מרים את הנטל ומוכיח 'שימוש לרעה' בכרטיס האשראי שלו, קרי שלא הוא ולא אחר מטעמו השתמשו בכרטיס למשיכת הסכומים האמורים בתביעה וכי נעשה שימוש בכרטיס ע"י צד ג' ללא ידיעתו ו/או הרשאתו, קמה חובתו של המנפיק להוכיח כי בנסיבות העניין מתקיימים הסייגים לאחריותו בהתאם להוראת סעיף 5(ד) לחוק הנ"ל.
לטענת הבנק, התובע לא השכיל להרים את הנטל ולהוכיח 'שימוש לרעה' בכרטיס החיוב, היינו כי אחר ולא הוא ביצע את המשיכות נשוא הדיון באמצעות כרטיס החיוב שלו ללא ידיעתו וללא הסכמתו. זאת, לאור עדותו שלו ולפיה אישר כי כרטיס האשראי היה ברשותו ובחזקתו בעת ביצוע המשיכות להן הוא מתכחש, וכן בשים לב לעובדה כי ניסיונות המשיכה פסקו לאחר ביטול כרטיס החיוב, באופן התומך בגרסת הבנק כי המשיכות בוצעו ע"י התובע בעצמו. בנסיבות אלו, אין הבנק נדרש להוכיח התקיימותו של אחד הסייגים המפורטים בסעיף 5 לחוק.
הבנק טוען, כי למעט עדותו, לא הביא התובע ראיות המאששות את גרסתו. עדותו לא הייתה אחידה והיא עברה שינויים לאורך ההליך, במיוחד בעניין זהות המתקשר שהודיע לתובע על המשיכות החריגות. תחילה טען התובע, כי נציג הבנק התקשר אליו ומסר לו אודות חריגות בפעולות המשיכה בחשבונו, ואילו בהמשך טען התובע כי היה זה נציג חברת האשראי שהתקשר אליו. עוד נתגלתה סתירה מהותית נוספות בגרסתו של התובע לעניין תוכן הפנייה אליו, שכן פעם טען התובע כי דווח לו על משיכות חריגות, ופעם טען כי דווח לו על כרטיס מזויף. הספק באמיתות גרסתו של התובע מתעצם לאור העיכוב שחל בהגשת תלונה למשטרה מטעם התובע ביחס למשיכות נשוא התביעה רק בסמוך למועד הגשת התביעה דנן.
הבנק מבקש להישען בהגנתו על ממצאי החוקר הפרטי שחקר את המקרה מטעם הבנק, וכן בדיקת הפוליגרף שבוצעה לאחר מכן לתובע בהסכמתו. לטענתו, ממצאי בדיקת הפוליגרף היו חד משמעיים, ולפיהם אובחנו תגובות מחשידות לאמירת שקר בתשובות התובע לשאלות שנשאל ע"י בודק הפוליגרף. משאישר התובע בעצמו, כי הוא הסכים לעבור בדיקת פוליגרף, וכן אישר את חתימתו על טופס ההסכמה לביצוע בדיקת פוליגרף מיום 18.7.11 (נ/2), הרי שיש לקבל את חוות דעת הבודק כראיה בתיק דנן, זאת במיוחד שב"כ התובע לא חלקה על האמור בחוו"ד הבודק לעניין השאלות שנשאלו.
טענתו המרכזית של הבנק בגוף התביעה היא, כי המשיכות נשוא הדיון נעשו באמצעות כרטיס האשראי המקורי של התובע שהיה במועדי המשיכות בחזקתו וברשותו של התובע, עפ"י הודאתו הוא, ולא באמצעות כרטיס מזויף, כטענת התובע. בהקשר זה, נסמך הבנק על עדותו של פילוסוף, מנהל המחלקה לשירותים בנקאיים, שהסביר הסבר היטב כיצד ניתן לדעת אם הכרטיס באמצעותו בוצעו המשיכות הוא כרטיס מקורי או מזויף, כך ככל שהיה כרטיס מזויף וככל שהמשיכות בוצעו באמצעותו, סביר להניח כי מי שהחזיק את הכרטיס המזויף (בהנחה שהוא אחר ולא התובע) ימשיך ויפעל לבצע פעולות משיכה באמצעותו. עוד העיד פילוסוף, כי הכרטיס היה אמור להיבלע במכשיר למשיכת מזומנים מיד עם כל ניסיון נוסף לעשיית שימוש לרעה בכרטיס לאחר חסימתו. עוד ממועד ביטול כרטיס הכספומט שהיה ברשות התובע, עובדה שהייתה ידועה אך ורק לתובע, לא נעשה כל ניסיון נוסף לעשיית שימוש לרעה בכרטיס, ובכך יש הוכחה שלא היה כרטיס מזויף ושהפעולות נעשו כולן בכרטיס המקורי שהיה כאמור ברשות התובע באותו זמן.
הבנק מוסיף וטוען, כי מארג הראיות שנפרש לפני ביהמ"ש, העדרם של ניסיונות משיכה לאחר ביטול הכרטיס, בצירוף ממצאי החקירה ותוצאות בדיקת הפוליגרף, אי הגשת תלונה במשטרה בזמן הרלוונטי ואי דיוקים ושינויים בגרסת התובע לגבי אופי הפנייה של הבנק אליו ותוכנה, כולם מטים את הכף לכיוון דחיית גרסתו של התובע לפיה הוא לא ביצע את המשיכות בעצמו.