קיומו או העדרו של כיסוי ביטוחי לתאונה מכח הפוליסה

א. רקע כללי

בפני תביעת התובע, יליד 1.11.84, לפיצויים בגין נזקי גוף.

ביום 10.6.01 בשעת לילה מאוחרת, עת היה קטין בן 16.5 שנים, עבד התובע בשירותיה של הנתבעת שהנה חברה העוסקת באינסטלציה, ועסק בהחדרת מצלמות אל תעלות ביוב. עת הרים התובע מכסה ביוב, נפל המכסה על אצבעות ידו הימנית ומחץ אותן (להלן: "התאונה").

הצד השלישי ביטחה את הנתבעת בפוליסת חבות מעבידים אשר מספרה 017561004305 (להלן: "הפוליסה").

בהחלטתי מיום 24.1.05 ניתן תוקף להסכמת הצדדים, לפיה ישולמו לתובע פיצויים בסך 50,000 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 17.5% ואגרה וזאת עם תום פרשת התביעה.

עוד הוסכם, כי הנתבעת והצד השלישי ינהלו בינהם התדיינות בכל הקשור לצד החייב בתשלום הסכום הנ"ל לתובע. 

סיכומי הצד השלישי וסיכומי התשובה הוגשו במהלך החודשים 5-6/06.

עקב בעיה אדמיניסטרטיבית באיתור התיק ובמזכירות, ניתן פסק הדין כיום ועל כך מתנצל בית המשפט.

ב. טענות הצדדים

לטענת המבטחת-הצד השלישי, הפוליסה והכיסוי הביטוחי בגינה, אינם חלים במקרה של העסקת נער בניגוד להוראות חוק עבודת הנוער, התשי"ג-1952 (להלן: "החוק" או "חוק עבודת הנוער") והתקנות מכוחו: תקנות עבודת הנוער (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות), התשנ"ו-1995 (להלן: "התקנות" או "תקנות עבודת הנוער").  

 לטענתה, מאחר והתובע הועסק אצל הנתבעת בהיותו קטין, חלים עליו החוק והתקנות לעיל, אשר אוסרים הן עבודה ברשת ביוב בה הועסק התובע, הן העסקה בשעות הלילה המאוחרות בהן הועסק התובע עובר לתאונה, והן הרמת משאות במשקל כבד, כמשקל מכסה הביוב שהרים התובע עובר לתאונה.

לפיכך טענה, כי משהעסיקה הנתבעת את התובע בניגוד לחוק ולתקנות, מתקיים הסייג לתחולת הפוליסה כאמור לעיל ואין כיסוי ביטוחי לאחריותה של הנתבעת.

לטענת הנתבעת, הצד השלישי לא הוכיחה את הסייג הקבוע בפוליסה, היינו כי הנתבעת העסיקה את התובע בניגוד לחוק ולתקנות בדבר עבודת נוער.

כך לטענתה, לא הוכיחה הצד השלישי את משקל מכסה הביוב שהרים התובע עובר לתאונה ולפיכך, אין הוכחה כי מדובר במשקל החורג מן המותר בתקנות.

עוד טענה הנתבעת, כי התקנה אליה מפנה הצד השלישי לעניין ההגבלה על המשקל המותר להרמה על ידי נער- תקנה 1(1) לחלק הראשון בתוספת לתקנות עבודת הנוער, אינה מתייחסת למקרה של הרמה חד פעמית, אלא אוסרת עבודה רוטינית של העברת חפצים ממקום למקום, שלא בתנאים הקבועים בתקנות ואילו במקרה הנדון, מדובר בהרמת מכסה ביוב חד פעמית שאינה מהווה עיקר עבודתו של התובע.

לסיום טענה, כי הצד השלישי לא הוכיחה קשר סיבתי בין הפרת הסייג לאירוע הביטוחי, היינו כי העבודה בשעות הלילה והרמת מכסה הביוב היוו הגורם לתאונה. לטענתה, נגרמה התאונה מאחר והתובע לא עבד באמצעות ה"פותחן" המתאים להרמת מכסה הביוב. הנתבעת הפנתה בסיכומיה לס' 29 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") וטענה כי על ביהמ"ש לפעול ברוחו.

ג. המחלוקות שבין הצדדים

עיקר המחלוקת בין הצדדים, נעוץ בשאלת קיומו או היעדרו של כיסוי ביטוחי לתאונה מכוח הפוליסה. הצדדים אינם חלוקים על עצם קיומו של אירוע ביטוחי אלא על תחולתו של הסייג לחבות מכח הפוליסה.

 לפיכך, לשם פתרון הסוגיה, עלי לברר תחילה האם מתקיים הסייג לתכולת הפוליסה ובמקרה הנדון, האם הועסק התובע ע"י הנתבעת בניגוד להוראות החוקים ו/או התקנות בדבר העסקת נוער.