ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ראשון לציון
|
660-09
14/07/2009
|
בפני השופט:
שאול מנהיים
|
| - נגד - |
התובע:
באומן חגי
|
הנתבע:
ס.ט. סופרטרייד בע"מ
|
| פסק-דין |
תביעה לפי סעיף 30א' לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (הסעיף מוכר גם בכינוי "חוק הספאם").
הנתבעת לא התגוננה ובמחשבי בית המשפט לא נמצא אישור מסירה, אולם התובע הצהיר כי 6 ימים לאחר הגשת התביעה יצרו עימו קשר הן מנהל הנתבעת והן עורך דינה ושניהם מסרו שהתביעה התקבלה.
על פי כתב התביעה שלא נסתר שלחה הנתבעת לתובע הודעת דואר אלקטרוני בה התבקש התובע לאשר קבלת דברי פרסומת באמצעות הדואר האלקטרוני. התובע לא השיב ולמרות זאת החל לקבל הודעות פרסומת החל מיום 11/12/08. לאחר קבלת ההודעה השניה ביום 18/12/08 החליט התובע ללחוץ על קישור שהופיע בתחתית ההודעה שקיבל אשר מיועד למי שמבקשים להסיר את שמם מרשימת התפוצה של דיוור הודעות הפרסומת, אולם במקום להצליח לבצע את ההסרה הגיע למסך שגיאה (נספח ד' לכתב התביעה). בנוסף פנה התובע ביוזמתו לנתבעת ושלח לה הודעת דואר אלקטרוני (נספח ה' לתביעה) בה ביקש להסיר שמו מרשימת התפוצה. למרות כל אלה הוסיף לקבל הודעות דואר אלקטרוני עם תוכן פרסומי עד יום 26/2/09 ובסך הכל קיבל בין התאריכים 11/12/08 ו-26/2/09 תשע הודעות דואר אלקטרוני בעלות תוכן פרסומי מן הנתבעת.
סעיף 30א' לחוק התקשורת הנזכר לעיל קובע את העיקרון כי מי שמוגדר כמפרסם לא ישגר מה שמוגדר כדבר פרסומת באותו סעיף באמצעים שונים לרבות הודעה אלקטרונית ללא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען שתינתן בכתב, בהודעה אלקטרונית או בהודעה מוקלטת. בס"ק (ג') של הסעיף האמור מופיעה רשימה מצטברת של שלושה תנאים שבהתקיימם ניתן לשלוח דבר פרסומת על ידי מפרסם גם למי שלא נתן הסכמתו כפי שתוארה לעיל. התובע טוען בתביעתו כי לא התקיימו בינו לבין הנתבעת היחסים המקיימים את שלושת התנאים המצטברים של סעיף 30א(ג) לחוק.
על פי אותו חוק גם אדם שמותר לשגר לו דברי פרסומת משום שהסכים או משום שחלים עליו הכללים של ס"ק (ג') רשאי בכל עת להודיע הודעת סירוב שתינתן בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת וחובתו של מפרסם לכלול בכל דבר פרסומת גם את דבר זכותו של הנמען לשלוח בכל עת הודעת סירוב ובמקרה של מסר אלקטרוני גם לציין כתובת תקיפה לצורך מתן הודעת סירוב.
אין חולק שעל פי העובדות המתוארות בכתב התביעה ובנספחיו הפרה הנתבעת את כל ההוראות הללו. היא שלחה דברי פרסומת בהיותה לכאורה מפרסם מבלי לקבל הסכמה, היא אומנם עשתה מצג של מתן אפשרות לתת הודעת סירוב בדואר אלקטרוני, אולם בפועל המצג אינו נכון משום שמנגנון הודעת הסירוב לא פעל והיא אפילו התעלמה מהודעת דואר אלקטרוני יזומה של התובע שבה ביקש ששמו יוסר מרשימת התפוצה.
סעיף 30א' האמור קובע כי שיגור דבר פרסומת ביודעין בניגוד להוראות הסעיף נותן בידי בית המשפט סמכות לפסוק בשל כל הפרה פיצויים לדוגמא בסך שלא יעלה על 1,000 ש"ח לכל דבר פרסומת שמתקבל בניגוד להוראות הסעיף. החוק מפרט שורה של שיקולים שבית המשפט אמור להתחשב בהם בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמא וכן קובע שאין להתחשב בגובה הנזק שנגרם (סעיף 30א'(י)(3) לחוק).
בהינתן השיקולים האמורים שהם אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו, עידודו של נמען למימוש זכויותיו והיקף ההפרה, וכאשר אנו נותנים את הדעת על כך שמדובר במי שפועל בסביבה מסחרית על מנת לקדם את עסקיו ולהגדיל את הכנסותיו, נראה שבמקרה הנוכחי שבו מדובר בתשעה פרסומים על פני כחודשיים וחצי מן הראוי לפסוק פיצויים לדוגמא בסך כולל של 6,000 ש"ח. מדובר בשני שלישים מהסכום המירבי הכולל של פיצויים לדוגמא שבית המשפט רשאי לפסוק בנסיבות הענין. דומה שזו דרך נאותה מצד אחד לא להפריז ולא למצות בכל מקרה את מלוא חומרת הדין ומצד שני להעביר מסר חד משמעי למי שפועלים תוך הפרה חוזרת ונשנית של החוק בהינתן העובדה שמדובר בפעילות שמי שמבצע אותה פועל כאמור בסביבה עסקית, ממניע עסקי ולתועלת עסקית. בכך ינתן ביטוי נאות לאינטרסים המנויים בחוק כאינטרסים שיש לשקול שמטרתם לעודד אכיפת החוק בדרך הזו של אכיפה פרטית על ידי הגשת תביעות אזרחיות, ולהרתיע מפני הפרת החוק שכן את החוק הזה קל מאוד להפר במובן זה שמדובר בפעולה שעלותה נמוכה מאוד והיקפה יכול להיות עצום.
התוצאה הסופית היא כי בהתבסס על דברי התובע לגבי קבלת התביעה על ידי הנתבעת אני מקבל את התביעה במובן זה שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 6,000 ש"ח.
עוד אני מחייב הנתבעת לשלם לתובע הוצאות המשפט בסך 500 ש"ח.
שני הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (10/3/09).
המועד האחרון לתשלום טרם שהתובע יהיה זכאי לפתוח תיק הוצל"פ הוא 16/8/09.
המזכירות תשלח פסק הדין בדואר לצדדים.
ניתן היום כ"ב בתמוז, תשס"ט (14 ביולי 2009) בהעדר הצדדים.
---------------------
שאול מנהיים, שופט