ו"ע
בית משפט השלום באר שבע
|
17491-08-10
29/10/2013
|
בפני השופט:
דרורה בית אור
|
- נגד - |
התובע:
אליהו קזנטיני
|
הנתבע:
הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר
|
פסק-דין |
פסק דין
הערת יו"ר הועדה:
על פי החלטת נשיא בתי המשפט בדרום, כב' השופט אביחי דורון מיום 11.8.13, הועבר אלי תיק זה למתן פסק דין.
פסק הדין ניתן על ידי על פי הפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו בתיק ועל פי חומר הראיות שנאסף מיום הגשת הערר. למען הסר ספק –מותב זה לא שמע את הדיונים בתיק כיו"ר הועדה. נכחו בדיונים כב' השופט (בדימוס) יהושע פלפל כיו"ר הועדה וכן פרופ' יאיר שפירא ומר צבי טרופ.
לגופו של ענין:
בפני ערר על החלטת הרשות המוסמכת (להלן: "המשיבה"), מחודש אוגוסט 2002, לפיה נדחתה תביעתו של העורר שאותה הגיש למשיבה בחודש דצמבר 2000, לקבלת קיצבה חודשית בהתאם לחוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז 1957 (להלן: "החוק"). בהחלטת המשיבה על דחיית הקיצבה בחתימת מר רפי פינטו נאמר: "לא מתמלאים לגביך תנאי סעיף 1 לחוק הנ"ל, בכל הקשור להוכחת נרדפותך ומבלי להתייחס בשלב זה לנושא הרפואי. הנך מייחס את נכותך לתנאים בהם היית נתון בלוב, אשר למרות היותה נתונה להשפעה גרמנית לא הייתה חלק משטח הכיבוש הנאצי. לא הוכחת כי נכותך נגרמה עקב היותך נתון בתנאי מאסר או כעין מאסר במובן סעיף 43 לחוק הפיצויים הגרמני. המשמעות של האמור לעיל הוא כי לא היית זכאי לתגמול מאת הרפובליקה הגרמנית גם אילולא ההסכם בינה לבין מדינת ישראל, הנזכר בסעיף 1 לחוק, ולכן אינך זכאי לתגמול על פי החוק הנדון."
העובדות הדרושות לענייננו:
העורר נולד בטריפולי שבלוב בשנת 1934.
בין השנים 1939 – 1942 שהה עם משפחתו בטריפולי.
משפחתו מנתה 7 אחים ואחיות.
אביו נלקח על ידי הגרמנים למחנה עבודה.
אימו נותרה עם ילדיה וברחה יחד עימם מטריפולי בשנת 1942. המשפחה נדדה בין כפרים ערביים שונים ביניהם "חנגורה" ו"עמרוס".
בשנת 1943 חזרה המשפחה לטריפולי וגם האב שב ממחנה העבודה כשהוא פצוע וחולה. האב לא התאושש מעולם ממאורעות המלחמה וסבל מבעיות בריאות עד ליום מותו. גם אימו של העורר סבלה מבעיות בריאות קשות כולל דלקת ריאות עד ליום מותה.
למשפחה היו בטריפולי בית וחנויות שנשרפו עד תום על ידי הגרמנים.
עובדות נוספות שעולות מתצהירו של העורר שהוגש למשיבה בדצמבר 2000 :
לטענת העורר המשפחה ברחה מטריפולי מפחד מהגרמנים והם נאלצו לעבור ממקום למקום, סבלו מרעב, ממחלות ומפחד וכן מדאגה לאב המשפחה. עקב הנסיבות הילדים לא למדו, נאלצו לצאת ולפרנס את המשפחה ולהשיג אוכל. בכל מקום ששהו סבלו מכינים, אכלו מזון לא ראוי, סבלו מתת תזונה והיגיינה ירודה, לא פעם ישנו על האדמה.
לטענת העורר מאז ועד היום הוא סובל מחרדות, נדודי שינה והיום יש לו דלקת פרקים, בעיות בראיה, לחץ דם והוא אף עבר ניתוח להסרת כליה וסובל מבעיות נפשיות.
יצויין כי אחת מאחיותיו של העורר – הגב' וטורי רחל, הגישה תצהיר בתמיכה לבקשת העורר.
לדבריה היא ילידת 1931, גדולה מהעורר בכ - 3 שנים. לדבריה כאשר הגיעו הגרמנים ללוב הייתה בת 10 – 11. לדבריה, לקחו הגרמנים את אביה למחנה עבודה והמשפחה לרבות העורר ברחו מטריפולי מאימת הגרמנים. הם ברחו לעיר "מסורתה" וגרו אצל אחת מהדודות שלהם. לדבריה זו הייתה תקופה של רעב גדול ופחד מהגרמנים.
עובדה חשובה נוספת הדרושה לענייננו היא פסק דין שניתן ביום 21.3.12 על ידי ועדת הערעור, בראשות כב' השופט בדימוס יהושע פלפל בו"ע 28968-03-10 בעניינה של העוררת מרים גלאם נ. המשיבה. (להלן: "פרשת גלאם").