קושי בשעות העבודה אינו הופך אותה לעבודה שאינה מתאימה לעניין הזכאות לדמי אבטלה

1.           בפני ערעור על פי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט - 1959 (להלן: "חוק שירות התעסוקה"), על החלטת ועדת העררים שליד לשכת התעסוקה בחולון, מיום 23/10/08, אשר קבעה כי הסירובים שנרשמו למערערת עקב הפנייתה ל-3 מקומות עבודה בתאריכים 22/7/08 ו- 26/8/08, נרשמו כדין.

2.         המערערת, בת 39, אחות מוסמכת במקצועה, רשומה כדורשת עבודה בלשכת שירות התעסוקה בחולון.

3.         במהלך החודשים 7/08-8/08 הופנתה המערערת על ידי לשכת התעסוקה ל-3 מקומות עבודה וזומנה לראיונות עבודה.

בטופס ההפניה מיום 22/7/08 לבית האבות "נאות אביב בע"מ" סומן "לא מתאים" ו- "סירב לקבל העבודה", כאשר המעסיק ציין על גבי הטופס: " הגב' אינה יכולה לעבוד במשמרות".

בטופס ההפניה מיום 22/7/08 ל"מסר סיעוד ורווחה בע"מ" סימן המעסיק כי המערערת אינה מתאימה לעבודה מסיבות "מקצועיות" ו"שעות העבודה".

על פי טופס ההפניה מיום 26/8/08 ל"נאות התיכון" המערערת נמצאה מתאימה לעבודה, כאשר המעסיק ציין כי " משמרת בוקר מתחילה בשעה 6:30. קיימת אפשרות שתתחיל בשעה 7:00 נתון לשיקול דעתה".

4.         לטענת המערערת, העבודות אליהן הופנתה המערערת לא היו מתאימות לה הן מבחינה מקצועית והן בשל שעות העבודה.

            לטענת ב"כ המשיב הקושי בשעות העבודה אינו הופך את העבודה לעבודה שאינה מתאימה, לעניין הזכאות לדמי אבטלה. קל וחומר בעניינה של המערערת, אשר מקצועה כאחות מחייב אותה להיות זמינה גם בשעות לא מקובלות בשוק העבודה.

5.         סע' 165 לחוק הביטוח הלאומי קובע:

" (ב) לענין סעיף 163 רואים עבודה מוצעת כעבודה מתאימה לאדם פלוני אם היא תואמת את מצב בריאותו וכושרו הגופני ונתמלאו בה כל אלה:

(1) העבודה היא מסוג העבודה העיקרית שבה עבד תוך שלוש השנים שקדמו בתכוף לתאריך הקובע, או עבודה אחרת התואמת את הכשרתו המקצועית, או רמת השכלתו; השר, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, רשאי לקבוע סוגי עבודה לפי קבוצות מיון, שייחשבו כעבודה מסוג העבודה העיקרית או כעבודה התואמת את ההכשרה המקצועית או את רמת ההשכלה כאמור;

(2) השכר בעבודה המוצעת שווה לפחות לדמי האבטלה שהיו מגיעים לו אילו היה זכאי להם;

(3) העבודה המוצעת אינה מחייבת שינוי במקום מגוריו".

            בית הדין הארצי אשר דן בסוגיה האם יש לראות בעבודה שאינה מתאימה לדורש העבודה מבחינת היקף המשרה, לאור מצבו המשפחתי (אם לילדים קטינים) קבע:

"לפי סעיף זה יש לראות עבודה מוצעת כעבודה מתאימה, אם היא מסוג העבודה העיקרית שבה עבד המבוטח תוך שלוש השנים שקדמו לאבטלה, או עבודה אחרת התואמת את הכשרתו, מצב בריאותו וכושרו הגופני; אם השכר המוצע בה שווה לפחות לדמי האבטלה; ואם העבודה אינה מחייבת שינוי במקום מגוריו.

אין בסעיף זה כל התייחסות למצב המשפחתי או לחלקיות המשרה כאינדיקציה