קורנל נ' מדינת ישראל

פסק דין

העותר אזרח רומניה יליד שנת 1971 נכנס לישראל באוגוסט 1997 לשם עבודה בתחום הבניין. בפברואר 2001 נישא העותר לאזרחית ישראלית. הנישואין נערכו בפרגוואי במעמד האזרחית הישראלית.

באוגוסט 2001 הוגשה בקשה לקבלת מעמד בישראל לעותר ובינואר 2003 קיבל העותר לראשונה אשרה מסוג א/5(מעמד של תושב ארעי). מכאן ואילך החל התהליך המדורג ובתום 4 שנים, שבמהלכן חודשה אשרת תושב הארעי מידי שנה בשנה, היה על משרד הפנים לקבל החלטה האם מקבל העותר מעמד של קבע, היינו האם מוענקת לו אזרחות ישראלית. לפי הנוהל הרלוונטי רשאי המשרד להאריך את תקופת ההליך המדורג בשנה נוספת. כך נעשה ובתום אותה שנה, היינו בינואר 2008 היה צורך לקבל החלטה.

משרד הפנים לא קיבל החלטה סופית בראשית שנת 2008 והחליט להאריך את התהליך בשנה נוספת. בסוף 2008 או ראשית 2009 התקבלה החלטה שוב להארכת התהליך בשנה. ביוני 2009 התייצבה האזרחית הישראלית בלשכת מנהל האוכלוסין ופתחה בהליך גירושין מן העותר ומכל מקום ציינה כי קשר הזוגיות מופסק. יצוין כי העותר אינו מכחיש את הפסקת הקשר הזוגי ואף אומר שאיננו מעוניין בחידושו.

בנסיבות אלה הודיע משרד הפנים לעותר כי התהליך המדורג מופסק, המעמד הארעי שניתן לו בטל והוא נדרש לצאת את ישראל בתוך חודש ימים. לא נמסרה לו הודעה בדבר אפשרות לפנות לוועדה הבין-משרדית לשקול טעמים הומניטאריים.

העותר טוען כי לפי החוק, היינו לפי חוק האזרחות קמה לו זכות לקבל מעמד בישראל עם נישואיו לאזרחית הישראלית (סעיף 7 לחוק האזרחות). אכן, על פי נהלי משרד הפנים – שנקבעו נוכח פסיקה מפורשת של בית המשפט העליון – אין מדובר בזכות מוקנית "אוטומטית". שכן בנסיבות של נישואין שאינם נערכים בישראל ובנסיבות שבהן אזרח ישראל יהודי נישא למי שאיננו יהודי מחוץ לישראל מתעוררת תדיר שאלת כנות הנישואין ותקפותם ולפיכך קובע הנוהל פרק זמן של בחינת כנות ותקפות הנישואין. פרק הזמן מוגדר בנוהל והוא משתרע על פני 4 שנים. לפי הנוהל ניתן להאריך את פרק הזמן בשנה נוספת. בתום 5 שנים לכל היותר נדרש משרד הפנים להחלטה ולהשקפת העותר בתום פרק הזמן הזה קמה לו באורח סופי ומוחלט הזכות לקבלת אזרחות ישראלית.

משעה שמשרד הפנים שירך דרכו בעצלתיים ועיכב את ההחלטה 3 שנים מעבר לפרק הזמן האחרון שבו היה עליו לקבל החלטה כזאת הפכה זכותו של העותר לזכות חלוטה בלי קשר לעובדה שבשנת 2009 הופסק הקשר הזוגי שבין העותר לאזרחית הישראלית.

לחילופין טוען העותר שאילו הייתה מתקבלת בתום 5 שנים של התהליך המדורג החלטה סופית השוללת את הקשר ומחייבת את העותר לצאת את ישראל, מן הסתם היה העותר משיג על ההחלטה לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ולא היה נגרם המצב הנוכחי שבו נטען כלפי העותר שהוא השתהה ואיבד את זכותו להשיג על החלטות משרד הפנים מן העבר.

לחילופי חילופין טוען העותר שהיה מקום להעביר את הסוגיה הפרטית שלו לבירור לפני הוועדה הבין-משרדית.

אינני סבור שעלי להתערב בהחלטות משרד הפנים.

ברור שלפי החוק זכותו של זר שנישא לאזרח ישראל לקבלת אזרחות ישראלית מותנית בבדיקת כנות ותקיפות הנישואין. אכן, נקבע בעניין זה נוהל האומר שהתהליך המדורג של בחינת תקופות הקשר יתפרש על פני 4 שנים ובמידת הצורך ניתן להאריך את המהלך בשנה נוספת.

לפי זה בשנת 2007 או לכל המאוחר בשנת 2008 קמה לעותר זכות שמשרד הפנים ייתן בעניינו החלטה סופית וברורה. משרד הפנים לא קיבל החלטה סופית בעניינו של העותר בשנת 2008 וגם לא בראשית 2009. אכן, העותר רשאי היה ב-2008 או בראשית 2009 לפנות לבית המשפט בעתירה שתחייב את המשרד לקבל החלטה לכאן או לכאן בעניינו. העותר לא פעל כך ולכן היום במרס 2010 או אפילו במועד של הגשת העתירה דנן היינו נובמבר 2009 אין מקום לבחון את סבירות או תקפות החלטות משרד הפנים משנת 2008 וראשית 2009.

למעלה מן הצורך אעיר שהחלטה שהתקבלה בראשית 2008 ובראשית 2009 היא במובן מסוים החלטה מיטיבה עם העותר שכן אילו נדרש משרד הפנים באותן שנים לקבל החלטה נחרצת לא מן הנמנע שהיה מחליט לשלול את תקפות הקשר הזוגי ולהורות לעותר לצאת את ישראל. בעת ההיא היו הדעות במשרד הפנים חלוקות וכדי להימנע מהחלטה הנועלת שער לפני העותר החליט משרד הפנים להאריך את תהליך הבחינה בשנה ואחר כך בעוד שנה. כאמור אפשר היה בנקודות הזמן ההן לטעון כנגד סבירות אותן החלטות. אי אפשר היום לעשות את זה.

ברור שבמועד הנוכחי או במועד הגשת העתירה כבר לא היה תוקף לקשר הזוגי ונשמט הבסיס מתחת לפני זכותו של העותר לקבלת מעמד בישראל.

העותר טוען כי 10 שנים ויותר של שהות חוקית בישראל ובהן פרק זמן של 7 שנים ויותר של תהליך מדורג יצרו מציאות של השתקעות בישראל וניתוק קשר מארץ המוצא. טענה זו עשויה להיות בת משמש אם נלווים לה שיקולים הומניטאריים. בעניין כזה צריכה להכריע הוועדה הבין-משרדית. לפי הנהלים של משרד הפנים מועבר העניין אל הוועדה באורח "אוטומאטי" בהתקיים תנאים מסוימים. תנאים אלה לא התקיימו בעניין דנן. בהיעדר התנאים הללו העברה של עניין אל הוועדה הבין-משרדית נתונה לשיקול דעת של משרד הפנים והמשרד נותן דעתו לדבר על בסיס פנייה של האזרח הזר.

משרד הפנים לא העמיד את העותר על זכותו לפנות בבקשה להעביר את עניינו לוועדה הבין-משרדית.

נוכח האמור לעיל עלי לדחות את העתירה וכך אני פוסק.

עם זה פתוחה הדרך לפני העותר לפנות אל משרד הפנים בבקשה לבחון את עניינו בידי הוועדה הבין-משרדית. העותר אם ירצה בפנייה כזו יצטרך להגישה למשרד הפנים בתוך 14 ימים.

אם תוגש בקשה בתוך 14 ימים מהיום תוארך אשרת השהיה של העותר גם מעבר לתוקפה הנוכחי ככל שהדבר יידרש לשם קבלת החלטה בפנייתו.

חזקה על משרד הפנים שכשתוגש לו הבקשה ישקול שקול היטב את העובדה שהעותר נמצא בארץ תקופה ארוכה מאוד ושבמהלכה קיים חיי משפחה עם אזרחית ישראלית. שיקול הדעת הזה נדרש מגורמי משרד הפנים כדי לבחון את העברת השאלה אל הוועדה הבין-משרדית.