השופט יצחק ענבר
:
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ריבה ניב) בת.א. 56783/05, מיום 1.9.2012, במסגרתו התקבלה בחלקה תביעת המערערת נגד המשיבים לתשלום חוב בגין אספקת שירותים רפואיים.
רקע עובדתי ודיוני
2. המערערת הנה קופת חולים כמשמעה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1995. המשיבה 2 (להלן -
אינסקייר) הייתה חברה שעסקה בין היתר בביטוח רפואי לעובדים זרים בהתאם לצו עובדים זרים (אישור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (סל שירותי בריאות לעובד), התשס"א-2001, אשר חייב מעסיקים לבטח עובדים זרים אצל "
מבטח רפואי", למעט פגיעות בעבודה המוכרות ככאלה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן -
המל"ל). בעלי מניותיה של אינסקייר היו משיבים 3-4, הנשואים זה לזה.
3. ביום 9.9.2001 חתמו אינסקייר ומשיבה 2 בערעור שכנגד: לאומית לעתיד בע"מ (להלן -
לאומית לעתיד), שהיא חברה בת של המערערת, על מסמך "
הצהרת כוונות להקמת חברה משותפת", שתעסוק בשיווק שירותים רפואיים שונים לעובדים זרים חוקיים בישראל. הוסכם, כי 51% ממניות החברה המשותפת, שתכונה: שירותי רפואה פעילה 2200 בע"מ (להלן -
שר"פ, המיזם המשותף, או:
החברה), יוחזקו על ידי לאומית לעתיד ו-49% מן המניות יוחזקו על ידי אינסקייר. עוד הוסכם, כי לדירקטוריון שר"פ ימונו שני דירקטורים מטעם כל אחת מבעלות המניות בה, ובהתאם להסכמה זו מונו הגב' אילנה דריהר וד"ר אודי פרישמן מטעם לאומית לעתיד והמשיבים 4-3 מטעם אינסקייר. כן הוסכם כי המשיב 5, בנם של המשיבים 4-3, ימונה למנכ"ל שר"פ. בהתאם להצהרת אינסקייר, כי 15,000 עובדים זרים מקבלים באמצעותה שירותים רפואיים, סוכם כי החל מיום 1.11.2001 תפסיק אינסקייר את פעילותה העצמאית בתחומים שפורטו במסמך דלעיל ותעבירה אל שר"פ. עוד הוסכם במסמך הצהרת הכוונות, כי שר"פ תרכוש מן המערערת סל שירותים עבור מבוטחיה בתמורה לסך של 0.94$ למבוטח ליום, וכי כל סכום שייגבה מעבר ל-0.94$ הנ"ל יישאר בשר"פ. כן הוסכם על חלוקת רווחי שר"פ בין בעלי מניותיה. יצוין, כי חרף הסכמה כי "
יש להכין חוזה התקשרות בין הצדדים עם כל מנגנוני ההגנה ע"י עו"ד", חוזה כאמור לא נערך.
4. סמוך להקמת שר"פ העלו משרד הבריאות והמפקח על הביטוח במשרד האוצר את התנגדותם כי המערערת תשמש "מבטח רפואי", במישרין או בעקיפין באמצעות לאומית לעתיד, והגבילוה למתן שירותים רפואיים בלבד בשיטת FFS (Fee For Service). בעקבות דרישה זו, אשר דווח עליה לדירקטוריון שר"פ, הועברו, ביום 23.12.2001, מניות לאומית לעתיד בשר"פ לידי אינסקייר, ללא תמורה, ונחתמו שלושה מסמכים הרלבנטיים לתביעה:
האחד, הסכם עקרונות בין לאומית לעתיד, אינסקייר ושר"פ, אשר ביטל את רעיון החברה המשותפת, ובמקומו נקבע כי לאומית לעתיד תספק לשר"פ שירותי ניהול ושיווק לרבות העמדת מנגנון השיווק ושירותי משרד לטובת שר"פ, וזאת תמורת 50% מרווחי החברה, ומבלי שתחול על לאומית לעתיד אחריות להפסדי החברה;
השני, הסכם אופציה בין לאומית לעתיד לבין אינסקייר, לפיו ניתנה ללאומית לעתיד אופציה למשך 18 חודשים (ואפשרות להאריכה ל-18 חודשים נוספים) לרכישת המניות המועברות ללא תמורה או להעברתן לצד שלישי, והכל בכפוף לאישור משרד הבריאות ומשרד האוצר;
השלישי, סיכום בין שר"פ לבין אינסקייר, לפיו הועברה לשר"פ פעילות השירותים לעובדים זרים. בהתאם למוסכם, המשיכו הדירקטורים מטעם לאומית לעתיד לכהן בדירקטוריון שר"פ לצד המשיבים 4-3.
5. בין חודש דצמבר 2001 ועד לראשית יוני 2004 ספקה המערערת בפועל, עבור שר"פ, שירותי בריאות לעובדים זרים.
6. בחודש ינואר 2004 הגיש ארגון רופאים לזכויות אדם עתירה לבג"צ נגד המפקח על הביטוח, משרד הבריאות, שר"פ והמערערת (בג"צ 82/04). עם הגשת העתירה, ביום 5.1.2004, התפטרו הדירקטורים מטעם לאומית לעתיד מדירקטוריון שר"פ והודיעו על כך לבית המשפט. במסגרת החלטתו מיום 10.3.2004 הורה בג"צ למדינה להגיש תכנית כוללת להפסקת פעילותה של שר"פ והעברה מסודרת של העובדים הזרים המקבלים שירותים רפואיים באמצעותה לתכנית חוקית לקבלת ביטוח רפואי ראוי. כשבועיים לאחר מכן, ביום 23.3.2004, התכנס דירקטוריון שר"פ. בישיבה נכחו משיבים 4 ו-6 כדירקטורים והמשיב 5 כמנכ"ל. בהתאם לפרוטוקול הישיבה, דווח המשיב 5 "
על המשך התפתחויות בעניין ועל קבלת דרישת חברת אינסקייר להחזר פעילות הביטוח הרפואי לעובדים זרים לאינסקייר". על יסוד דווח זה החליט הדירקטוריון "
לקבל את בקשת אינסקייר ולהחזיר ללא תמורה את פעילות הביטוח העובדים הזרים. החברה תמשיך להפעיל את העניין עד לקבלת הוראות מתאימות מאינסקייר". אקדים ואומר, כי החלטה זו והפעולות שבוצעו בעקבותיה עומדות ביסוד עתירתה של המערערת להרמת המסך כלפי המשיבים 3-6, סוגיה שאליה נדרש בהרחבה בהמשך.
7. כחודשיים לאחר מכן, ביום 20.5.2004, נחתם בין איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן -
איילון), לבין משיבים 3-5 ושר"פ, הסכם עקרונות למכירת פעילות שר"פ וחדילת פעילותה העצמאית, בכפוף לתנאי מתלה לפיו תתקבל הסכמת המערערת להמחאת מערך ההסכמים לאיילון למשך שנתיים לפחות (מוצג מע/12).
8. ביום 11.7.2004 התכנסה ישיבה נוספת של דירקטוריון שר"פ, שבה נכחו על פי הפרוטוקול (מוצג מע/13) "
כל הדירקטורים" (הגם שאין מחלוקת, כי משיבה 4 לא נכחה בישיבה זו). על סדר יומה של הישיבה עמד הנושא: "
המחאת חוב מאיילון לכונס הנכסים של אינסקייר בע"מ מטעם מע"מ עו"ד עמיהוד דורון". בפרוטוקול הישיבה צוין, כי "
בשל חוב של אינסקייר למע"מ (אשר בגינו מונה כונס נכסים על אינסקייר ועל מניות אינסקייר בחברה) נחתמה המחאת חוב לפיו המחתה אינסקייר את הכספים המגיעים לה מאת איילון ו/או חלק מהם לכונס הנכסים.
בשל סיבות הקשורות למו"מ עם איילון הוסכם כי התמורה בגין מכירת הפעילות לאיילון, אשר הייתה אמורה להיות משולמת לאינסקייר תועבר על ידי איילון לחברה [שר"פ - י.ע].
העברה זו הנה בכפוף לכך שהמחאת החוב שניתנה על ידי אינסקייר לטובת כונס הנכסים תחול על הכספים שיועברו לחברה, וכי החברה תבטיח זאת באמצעות המחאת חוב דומה". בהמשך הדברים נזכרת החלטת הדירקטוריון הקודמת בעניין החזרת הפעילות לאינסקייר, וצוין כי "
אין בהעברת התשלום מאת איילון לידי החברה כדי לגרוע ו/או לשנות מהזכויות המהותיות של הצדדים". על יסוד הסברים אלה החליט דירקטוריון שר"פ להסמיך את המשיב 3 לחתום בשם שר"פ על המחאת חוב, לפיה מורה שר"פ לאיילון להעביר לכונס הנכסים של אינסקייר את הסכום הנקוב בהסכם הפשרה שערכה עם הכונס.
9. ביום 14.7.2004, נחתם בין שר"פ, אינסקייר, והמשיבים 5-3 הסכם מפורט בעניין מכירת פעילותה של שר"פ לאיילון בתמורה לסכום בסיסי של כ-1.48 מיליון ש"ח. בגדר ה"
פעילות המועברת" נכללה "
כל הפעילות בתחום שירותים לעובדים זרים...הכוללת, בין היתר, תיק לקוחות של כ-6,328 עובדים זרים...המוניטין הקיים למי מהמוכרים ביחס לפעילות כאמור...". בהתאם להסכם התחייבה איילון לשלם למוכרים סכומים נוספים (סעיפים 7.2-7.5 להסכם; מע/14) בגין "
שירותי הליווי והתמיכה בהעברת הפעילות המועברת". חלק מן התמורה (400,000 ש"ח) הועבר על ידי איילון לפקודת כונס הנכסים של אינסקייר לשם כיסוי חובותיה למע"מ, וזאת בהתאם למסמך המחאת החוב של שר"פ לכונס הנכסים. יתרת הכספים ששולמו על פי הסכם המכר לשר"פ הגיעו בסופו של יום לכיסיהם של אינסקייר והמשיבים 4-3.
ההליך בבית משפט קמא
10. על רקע המפורט לעיל הגישה המערערת לבית משפט קמא תביעה כספית בגין יתרת חוב שלא שולמה לה, לטענתה, עבור השירותים רפואיים שסיפקה לעובדים זרים אשר נמנו על לקוחות שר"פ. במסגרת תביעתה טענה המערערת, כי נכון לחודש יולי 2004 - מועד סיום פעילותה של שר"פ - הסתכמה יתרת החוב של שר"פ בסך של 1,487,884 ש"ח, ששוערך ליום הגשת התביעה לסך של 1,588,000 ש"ח.
אינסקייר נתבעה בשל התעשרותה שלא כדין כתוצאתה מהעברת פעילות שר"פ אליה ללא ידיעת המערערת, ומהתמורה שהתקבלה בעקבות מכירת פעילות שר"פ לאיילון.
המשיבים 6-3 נתבעו באופן אישי מכוח דוקטרינת הרמת המסך, בטענה כי מילוט פעילותה של שר"פ לאינסקייר ומכירת הפעילות לאיילון, תוך שיור מלוא התמורה לעצמם לצורך סיפוק מטרותיהם האישיות - לא נעשה לטובתה של שר"פ, קיפח את המערערת והיה נגוע בכוונת מרמה.
11. המשיבים כפרו בתביעתה של המערערת, על כל ראשיה. בתוך כך, הכחישו את קיומו של חוב כספי כלשהו כלפי המערערת, וממילא שאת שיעורו.
אשר להחלטה להעביר את פעילותה של שר"פ לידי אינסקייר ללא תמורה הסבירו המשיבים, כי שר"פ הוקמה כחלק ממיזם משותף שהתבסס על התחייבותה של המערערת לשמש "מבטח רפואי" על פי דין ולהנפיק פוליסות בריאות לעובדים זרים. על סמך התחייבות זו העבירה אינסקייר לשר"פ, ללא תמורה, את פעילותה בתחום הביטוח הרפואי לעובדים זרים, לרבות מאגר של 15,000 לקוחות. כאשר חדלה המערערת מעיסוקה בביטוח רפואי בעקבות הוראות הרגולטור, והפסיקה את מעורבותה בשר"פ, היה בכך משום הפרה של תנאי ההתקשרות וזניחת המיזם המשותף, אשר זיכו את אינסקייר בהשבה של הנכסים אותם תרמה למיזם. לטענתם, לאינסקייר הייתה "מעין זכות עכבון" על מאגר העובדים הזרים שהעבירה לשר"פ ללא תמורה, ולכן יש לה עדיפות על פני החוב (שהוכחש) למערערת.
משיבים 3-6 הוסיפו וטענו, כי אף אם קיים חוב של שר"פ למערערת, הרי בנסיבות העניין אין מקום להטיל עליהם חבות אישית בהתאם לדיני הרמת מסך.
בה בעת הגישו המשיבים 1-4 נגד המערערת ולאומית לעתיד תביעה שכנגד, בגין נזק שנגרם להם, לטענתם, בעקבות הפרת התחייבויות המערערת לשמש "מבטח רפואי" וזניחת המיזם המשותף, וזאת בשיעור ההפרש בין שוויה של אינסקייר בעת העברת פעילותה לשר"פ, לבין התמורה שהתקבלה מאיילון עבור מכירת הפעילות, המסתכם בסך של 7,062,975 ש"ח.