קוף המכונה "יאשה" יוחזר לידי בעליו בכפוף להתחייבות להעניק לו טיפול וטרינרי צמוד ומעקב אחר הטיפול בידי רשות הטבע והגנים

1. לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים, כב' השופט ד' ש' גבאי-ריכטר, מיום 11.4.16, בתיק ה"ת 47271-12-15, שבה דחה את בקשת העוררת לעיין מחדש בהחלטתו מיום 18.1.16 להשיב לידיה את הקוף מסוג טלפוין (Talapoin) המכונה יאשה (להלן – "יאשה" או "הקוף") שנתפס על ידי המשיבה ביום 21.12.15.

ההליכים עד כה

2. לאחר תפיסתו של יאשה בידי המשיבה, הגישה העוררת בקשה דחופה להחזרתו לחזקתה. ביום 30.12.15 התקיים דיון במעמד הצדדים, שלאחריו החליט בית המשפט קמא, ביום 18.1.16, שלא להיעתר לבקשה והורה על הותרתו של יאשה ברשות המשיבה במקלט הקופים (להלן – "ההחלטה הראשונה").

3. בגדר אותה החלטה דחה בית המשפט את הטענה בדבר אי חוקיות תפיסתו של יאשה מלכתחילה, שכן צו התפיסה שהוצא ניתן על סמך חומר מודיעיני שהוצג לבית המשפט והיה בו די כדי לבסס חשד סביר לכך שהקוף הוחזק בתנאים לא נאותים וכי נעברה עבירה של החזקת חיית בר בניגוד לסעיף 8(א)(3) לחוק הגנת חיית הבר, התשט"ו, 1955 (להלן – "החוק").

4. בית המשפט הוסיף ודחה את טענת העוררת, כי החוק אינו חל עליה בשל החזקתה בקוף טרם כניסת החוק לתוקף. קביעתו זו נסמכה על כך שלאחר שיאשה נתפס לראשונה בשנת 2002, על ידי הרשויות, קיבלה העוררת היתר להחזקתו בשנת 2004, שתוקפו עד לסוף אותה שנה, אך היא לא טרחה לחדשו. מחדל זה נבע לגישת בית המשפט קמא מעצימת עיניים. אמנם, גם העובדה שהמשיבה לא נקטה, בזמן אמת, צעדים לאכוף את תנאי הרישיון עומדים לה לרועץ. אולם, פעילותה, על סמך מידע חדש שהוצג לה לקראת סוף שנת 2015 אינה נעדרת חוקיות בשל כך. עוד צוין השינוי במדיניות המשיבה, אשר בעבר סברה כי ניתן לתת לעוררת להחזיק בקוף, אולם כיום מדיניותיה היא לשכן קופים הנתפסים על ידם במקלט שהוקם במשך הזמן שחלף. על פי קביעת בית המשפט, גם אילו נתקבלה הטענה, שהעוררת נתפסה בהוראת המעבר של החוק כ"מחזיקה כדין בקוף", הרי משעה שניתן לה היתר וזה פג, היא כפופה להסדר העדכני שבחוק והוא שגובר.

5. בית המשפט גם דחה את הטענה שאין המדובר ב"חיית בר" כהגדרתה בחוק. בנוסף, נדחתה עמדת העוררת, כי לא הוכח שמצבו הרפואי של יאשה כיום הינו תוצאה של היעדר טיפול מצד העוררת. זאת לנוכח הודאתה של האחרונה, כי לא חיסנה את יאשה מאז בואו ארצה ולא לקחה אותו לוטרינר ולו פעם אחת. גישה זו מלמדת, לכל הפחות כי העוררת לא סיפקה את צרכי מחייתו ולא דאגה לבריאותו לאורך השנים. בנוסף נקבע, כי אין על המשיבה בגדרי ההליך האמור להציג ראיות המוכיחות את גישה מעבר לספק סביר, ודי לה שתעמוד בנטל על פי מאזן ההסתברויות, להוכיח שמצבו הנוכחי של יאשה הוא תוצאה של היעדר טיפול נאות מצד העוררת לאורך השנים. עוד הוסיף כי, העוררת מצדה לא הגישה חוות דעת נגדית למסמכים שהציגה המבקשת בעניין זה. בנוסף, קבע בית המשפט, כי שוכנע שטובתו של יאשה מחייבת את הישארותו במקלט הקופים בו הוא נמצא כעת ובמקום זה תוגשם במידה המירבית טובתו ורווחתו הקיומית, הן הרפואית, והן הסביבתית חברתית. עוד קבע, כפועל יוצא כי אין מקום לאפשר לעוררת להתראות עם הקוף לאחר משך הזמן בו הוא נמצא במקלט והחל הסתגלות בקרב בני מינו, וכי יש לאפשר לו לפתוח דף חדש ולבלות את שארית חייו במקלט.

6. העוררת הגישה ערר על ההחלטה הראשונה לבית משפט זה, בתיק ע"ח 11726-02-16 והערר נדון בפני כב' השופט ע' שחם, ביום 10.2.16 (להלן: הערר הקודם"). במסגרת הדיון בו הגיעו הצדדים להסכמה הבאה: "לאחר ששמענו את הערות בית המשפט ובהמלצתו, אנו מסכימים כי יתאפשר לעוררת לבצע, באמצעות וטרינר מטעמה (ד"ר ישי בר דב), בדיקה של הקוף במקום הימצאו הנוכחי. מוסכם כי בעת ביצוע הבדיקה יהיה נוכח ד"ר אייזנברג מטעם המשיבה, וכי בדיקה כאמור תתואם מראש עם המשיבה. מוסכם כי הבדיקה תיעשה עד ליום 29.2.16. עוד מוסכם כי בהמשך לבדיקה תהא רשאית העוררת לשוב ולפנות לבית משפט השלום, בבקשה לעניין הקוף, וכי במקרה כזה טענות שני הצדדים שמורות להם, וכי המשיבה תהיה רשאית להגיש במקרה כזה חוות דעת נוספות מטעמה, וכן מסמכים רלוונטיים, לרבות בכל הנוגע לרווחתו של הקוף ותרחישים שונים. מוסכם כי המשיבה תמסור למומחה מטעם העוררת את תוצאות הבדיקות שנערכו לקוף הנמצאות ברשותה. בכפוף לכל האמור, מוסכם כי הערר ידחה, ללא צו להוצאות" (פרוטוקול הדיון מיום 10.2.16, עמודים 2-3).

7. ביום 13.3.16 עתרה העוררת לבקש דיון מחודש וצירפה לבקשה חוות דעת של שני וטרינרים, ד"ר משה דוד ורמן וד"ר גלינה מיימט. ביום 21.3.16 מסרה המשיבה את תגובתה, אליה צורפו המסמכים הבאים: חוות דעתו של ד"ר צחי אייזנברג, וטרינר מקלט הקופים; חוות דעתה של ד"ר תמר פרדמן, מומחית בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית והקוגניציה של קופים ומנהלת מקלט הקופים; חוות דעתה של ד"ר נגה שני, מומחית בניהול מגוון ביולוגי; מכתבה של ראש אגף ההגנה על בעלי חיים, הגברת גלי דוידסון, בעניין "עמותת מקלט הקופים"; תעודת עובד ציבור מטעם ד"ר דגנית בן דב, וטרינרית הממונה לפי חוק צער בלי חיים (הגנה על בעלי חיים, התשנ"ד 1994), (להלן – "חוק צער בעלי חיים), ביחס לתנאי החזקתו של יאשה; אישור בנוגע למתקן מוגן הנוגע למקלט הקופים מטעם מנהל השירותים הוטרינריים.

8. בהסכמת הצדדים, התקיים ביום 31.3.16 דיון על סמך החומר שהוגש, מבלי שיהיה צורך לשמוע את נותני חוות הדעת. בית המשפט קמא, לאחר שעיין בחומר ושמע את טענות הצדדים, החליט כאמור לדחות את הבקשה. תחילה קבע כי הבקשה המקורית שהוגשה לפניו היתה בקשה להחזרת התפוס לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט – 1969 (להלן: "הפסד"פ"). על בקשה זו הוגש ערר על פי הזכות הפנויה לעוררת מכח סעיף 38א(א) לפסד"פ, והאחרון אפשר לבית המשפט לקיים דיון מחודש בפניו, תוך הגשת ראיות חדשות.

בית המשפט קמא ציין, כי מאחר שהערר נדחה בהסכמת הצדדים, הפסד"פ אינו כולל הליך של עיון מחדש, וממילא מצוי בית המשפט בתווך שבין ההליך הפלילי להליך האזרחי, שבגדרו על בית המשפט להכריע על פי מאזן ההסתברויות. להבנתו, ערכאת הערר, פעלה במקרה זה ברוח סמכותה להחזיר את המשפט עם הוראות לערכאה הקודמת.