קוסה נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הרכב השופטים: א' פרקש – נשיא; מ' דרורי – סג"נ; ו-ע' שחם), בעפ"ת 52560-02-17, מיום 21.5.2017. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (להלן: בית המשפט לתעבורה), בת"ד 614-01-15, שניתנה על-ידי כב' השופט נ' מהנא ביום 1.11.2016, ועל גזר הדין, מיום 1.2.2017.

           בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל אשר הושת עליו, עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקש הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וסעיפים 64, ו-40 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה או הפקודה).

           מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 16.10.2013, בשעה 12:40, נהג המבקש בכביש 3, לכיוון צומת חטיבה 7, בה מצטלב כביש 3 עם כביש 424. בהגיעו לצומת, נסע המבקש בנתיב השמאלי מבין 4 נתיבים, ונוכח אור אדום שדלק ברמזור, עצר המבקש את רכבו בנתיב השמאלי, המיועד לרכבים הפונים שמאלה, כשלפניו בנתיב עמד רכב נוסף, ומאחוריו רכב אחר. בשלב זה, התחלף האור ברמזור, הנוגע לשני הנתיבים האמצעיים, בהם נוסעים הרכבים הממשיכים ישר, לאור ירוק, כאשר הרמזור הנוגע לנתיב השמאלי נותר אדום. על פי הנטען בכתב האישום, המבקש סטה מהנתיב השמאלי, והחל לבצע פנייה חדה ימינה, בנסיעה איטית, לכוון הנתיב הימני ביותר בכביש, המאפשר פנייה ימינה לכביש 424. זאת, מבלי שהמבקש נקט באמצעי הזהירות הנדרשים למניעת התנגשות עם כלי רכב אחר. המבקש לא הבחין, כך עולה מכתב האישום, ברוכב אופנוע (להלן: המנוח) שהתקרב לכיוון הצומת, בנסיעה מהירה על אחד משני הנתיבים האמצעיים, אף שהמבקש יכול היה להבחין בו, לפי הנטען, במשך כל הזמן שבו סטה עם הרכב ממסלול נהיגתו. לאחר שהמבקש הבחין באופנוע באיחור, הוא עצר את רכבו באופן שחסם את שני הנתיבים האמצעיים, ועקב כך, התנגש המנוח עם חזית האופנוע בדופן ימין של רכבו של המבקש. כתוצאה מהתאונה, נפגע המנוח באופן קשה, ופונה לבית החולים, שם נקבע מותו.

3. בהכרעת דינו, מיום 1.11.2017, הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש במיוחס לו בכתב האישום. תחילה, נדרש בית המשפט לתעבורה לשאלה האם המבקש יכול היה להבחין באופנוע עובר להתרחשות התאונה, ולמנוע אותה. בית המשפט לתעבורה נעזר בעדותו של בוחן תאונות דרכים, אשר ביצע 4 ניסויים בזירת האירוע, וקבע כי למבקש היה שדה ראיה רחב לעבר כיוון נסיעת האופנוע; וכי המבקש יכל למנוע את התאונה, לו היה מביט לאחור, מעבר לכתפו הימנית, ומסתכל דרך החלון האחורי של הרכב. בעדות הראשונה שמסר המבקש, לאחר התאונה, הוא ציין כי ביצע את הפנייה, תוך הסתכלות במראות, ובייחוד במראה הימנית. בגרסה מאוחרת יותר שמסר, טען המבקש, כי הוא גם הפנה את מבטו לאחור דרך כתף ימין. בהתייחס לגרסה זו, קבע בית המשפט לתעבורה, כי "מדובר בגרסה כבושה, שנועדה אך ורק כדי לשפר את מעמדו [של המבקש] בתיק, ולהפחית מאחריותו לתאונה". עוד קבע בית המשפט לתעבורה, כי אמנם "נהג האופנוע לא שמר על המהירות המותרת בכביש, אולם גם במהירות גבוהה יכול היה הנאשם [המבקש] להבחין באופנוע, מאחר והיה בשדה הראייה שלו, ויכול היה לעצור את תנועת הרכב כדי לאפשר לאופנוע לחמוק ממנו". לפיכך, קבע בית המשפט לתעבורה, כי אין ברשלנותו התורמת של המנוח בכדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין התוצאה הקטלנית; כי התנהלות המנוח אינה בגדר "גורם זר מתערב"; וכי התנהלות זו נמצאה במבחן הצפיות של המבקש. בנוסף, דחה בית המשפט לתעבורה טענות שהעלתה ההגנה בעניין קבילותו של סרטון וידאו מזירת התאונה, אשר נטען כי הושג שלא כדין. אשר למשקלו של הסרטון, קבע בית המשפט, כי הסרטון משקף נאמנה, ובאופן מלא, את זירת התאונה ואופן התרחשותה. על יסוד המכלול, הורשע המבקש במיוחס לו בכתב האישום.

4. ביום 1.2.2017, ניתן גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בעניינו של המבקש. בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם, ציין בית המשפט לתעבורה, כי הערך החברתי המוגן בענייננו, הינו קדושת חיי אדם. בהמשך, עמד בית המשפט לתעבורה על מדיניות הענישה הנוהגת, בציינו כי "בנוגע לתאונות דרכים קטלניות יש לתת משקל יותר ואף עדיפות לאינטרס הציבורי שבהרתעה מאשר לנסיבות האישיות של הנאשם"; ואף יש מקום להטלת עונשי מאסר, גם כאשר מדובר בנאשם נורמטיבי, שכן רבים מהנאשמים בעבירות כגון דא נמנים על קבוצה זו. לאור האמור, קבע בית המשפט לתעבורה, כי מתחם העונש ההולם נע, בנסיבות המקרה, בין 6 חודשי מאסר ל-24 חודשי מאסר, לצד פסילה ממושכת, בין 5 שנים ל-20 שנה.

           לצורך קביעת העונש המתאים בגדרי מתחם הענישה, נדרש בית המשפט לתעבורה לנסיבותיו האישיות של המבקש, ובהן: היותו אדם נורמטיבי, כבן 46, נשוי, אשר מצבו הכלכלי קשה; והיעדרו של עבר פלילי ותעבורתי. עם זאת, קבע בית המשפט לתעבורה, כי אין מדובר ברשלנות ברמה נמוכה, כפי שטענה ההגנה, אלא "בדרגה גבוהה יותר"; וכן התייחס בית המשפט לתעבורה, לתוצאותיה הטרגיות של התאונה, ולצורך בהרתעת הרבים, ואינטרס השמירה על ציבור המשתמשים בדרך.

           לאחר איזון בין כלל השיקולים, הטיל בית המשפט לתעבורה את העונשים הבאים על המבקש: 12 חודשי מאסר, לריצוי בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, לבל יעבור המבקש על הוראות סעיף 304 לחוק העונשין, סעיף 67 לפקודת התעבורה, או סעיף 10(א) לפקודה; קנס בסך 5,000 ₪, או 30 ימי מאסר תמורתו; פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, לתקופה של 6 שנים; 12 חודשי פסילה על תנאי, למשך 3 שנים; ותשלום פיצוי למשפחתו של המנוח, בשיעור של 20,000 ₪.