פסק דין
בפניי תביעת התובעת לתשלום סך של 30,000 ₪ בגין הוצאות ששילמה לתיקון פגמים בדירה שרכשה מהנתבע ברחוב אגמון 2 א' בשכונת התקווה בתל אביב (להלן: "הדירה").
ביום 01/07/08 נחתם בין הצדדים הסכם מכר לדירה (להלן: "הסכם המכר"):
סעיף 6 להסכם המכר קובע:
"המוכרים מצהירים, כי למיטב ידיעתם, אין בדירה ו/או במתקניה מום ו/או פגם נסתר". (ההדגשה שלי – צ.ע.).
ובהמשך, סעיף 8 הדן בהצהרות הקונים, קובע כי:
הקונים מצהירים כי ראו ובדקו את הדירה, הבניין, החלקה עליה היא בנויה, מתקניה ואת מצבה המשפטי, ההנדסי והפיזי ברשויות המוסמכות, לרבות ברשויות התכנון, במינהל ההנדסה ברשות המקומית ובלשכת רישום המקרקעין, ניתנת להם האופציה לערוך בדיקה מקיפה ויסודית באמצעות מהנדס ו/או כל בעל מקצוע אחר מטעמם והם מצאו את הדירה ואת מתקניה מתאימים לצרכיהם ולמטרותיהם במצב טוב לשביעות רצונם המלאה, וכי אין ולא תהיינה להם כל טענות מום ו/או פגם ו/או אי התאמה בקשר לטיב הדירה ו/או כל חלק ממנה, וכי הם מוותרים על כל טענה, מחמת מום ו/או ברירה ו/או פגם מכל מין וסוג שהוא בקשר עם הדירה, למעט פגם או מום נסתר". (ההדגשה שלי – צ.ע.)
לטענת התובעת, לאחר רכישת הדירה היא גילתה פגמים בחדר המקלחת – פגמים שהם תוצר של חדירת מי גשמים "באופן מסיבי מהגג של דירת הקרקע לחדר השירותים ולעוד מספר מוקדים של אותה דירה, ואותה נזילה גרמה להופעת כתמי עובש בדירת הקרקע ונפילת גושי טיח מהתקרה" (סעיף 6 לכתב התביעה).
התובעת הוסיפה וציינה, כי התיקונים שנאלצה לבצע, באמצעות שירותים של קבלן שיפוצים וקבלן לעבודות איטום, גרמו לה להוצאות בסך של 36,412 ₪, אולם היא החליטה להעמיד את תביעתה על סך של 30,000 ₪ על מנת להקנות סמכות לבית המשפט לתביעות קטנות.
לטענת הנתבע, התובעת ידעה על קיומה של בעיית נזילות בחדר המקלחת והשירותים בדירה, שכן מדובר, לשיטתו, בליקוי גלוי לכל אדם. בנוסף לכך, לטענת הנתבע, גב' טניה סורוקין (להלן: "טניה"), שתיווכה בין התובעת לנתבע ברכישת הדירה, דיווחה לתובעת על הליקויים.
במהלך הדיון שהתקיים בפניי היום העידו מטעם התובעת העדים הבאים: התובעת בעצמה, גב' עליזה כדורי, שליוותה את התובעת בהליך הרכישה (להלן: "עליזה"), מר זיו רונן, הדייר ששכר את הדירה הן בתקופה שהדירה הייתה בבעלות הנתבע והן לאחר שעברה לבעלות התובעת (להלן: "זיו") ומר טוביה ספטרו, שביצע את התיקונים בדירה (להלן: "טוביה"). מטעם הנתבע העידו הנתבע בעצמו וטניה.
יצוין, כי הצדדים אינם חלוקים באשר לקיומה של אותה בעיית נזילות, אשר בגינה נאלצה התובעת להזמין קבלן שיפוצים ולשלם לו את הסכומים האמורים. השאלה שבמחלוקת, הטעונה הכרעה של בית המשפט, הינה האם ניתן לסווג את בעיית הנזילות בחדר המקלחת והשירותים כ-"פגם או מום נסתר". במידה שהתשובה לכך חיובית, הרי שהדין הוא עם התובעת.
לאחר ששמעתי את העדים שהעידו בפניי ועיינתי בכל החומר שהוגש במסגרת התיק, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות, שכן אין המדובר ב"פגם או מום נסתר", וזאת מן הטעמים הבאים:
זיו, שכאמור, התגורר בדירה הן לפני והן לאחר מכירתה לתובעת, העיד, כי "אני לא יודע אם היו רואים את הנזילה, אם מישהו היה מחפש – היה רואה" (עמ' 4 שו' 33 לפרוטוקול); "אני יודע שהתקרה לא הייתה בצבע אחיד" (עמ' 5, שו' 7); "היה כתם" (עמ' 5 ש' 9); "הכתם שאני מדבר עליו היה הן לפני התיקון והן לאחריו, כי לא היה שינוי, לא נצבעה התקרה במקלחת" (עמ' 5 שו' 21).
התרשמתי מעדותו של זיו, כי הכתם או הכתמים שהיו בתקרת המקלחת היו כאלה שניתן להבחין בהם, בוודאי כאשר מדובר במי שבוחן דירה לקראת רכישתה. בנוסף, זיו העיד, כי היו קיימות בעיות נזילות בעבר ותקרת המקלחת לא נצבעה, כך שניתן להבין מעדותו שהכתמים עליהם דיבר הם כאלה שלכל הפחות מרמזים על קיומה של בעיה.
מעדותה של המתווכת טניה (הן כפי שעולה מתצהירה מיום 14/06/11 והן מהעדות בפניי) עולה, כי במהלך התקופה הרלוונטית היא הציגה את הדירה למספר קונים וביקרה בה במספר הזדמנויות. טניה העידה: "זאת בעיה שרואים אותה, אי אפשר להסתיר אותה" (עמ' 6, שו' 24 לפרוטוקול וסעיף 4 לתצהיר).
טניה הוסיפה, כי לא רק שניתן היה לראות את הנזילות שהיו במקלחת אלא שהיא אף דיווחה על כך לתובעת ולעליזה בעת שהציגה להן את הדירה (ר' עמ' 6, שו' 21 לפרוטוקול וסעיף 3 לתצהיר).
יובהר כי אין בידי לקבל את טענתה המרומזת של התובעת כי העובדה שבעל סוכנות התיווך שבה עובדת טניה הוא קרוב משפחה של הנתבע פוגמת בעדותה. מעבר לכך שהתרשמתי מעדותה הכנה של טניה, הרי שההסבר שמסרה, שלפיו היא עצמאית במשרד התיווך והיא רואה בנתבע לקוח רגיל, ששילם לה דמי תיווך מקובל עליי.
יצוין, כי אין בעדותו של קבלן השיפוצים, טוביה, כדי לתרום לבירור התובענה, שכן הוא לא ראה את הדירה במועד שבו הוצגה לתובעת. אמנם, טוביה העיד, כי "אם לא צבעו את הדירה 20 שנים – אי אפשר לדעת האם הכתם הוא מרטיבות או ממשהו אחר" (עמ' 5 שו' 32). עם זאת, אין בכך כדי לשנות את המסקנה שאליה הגעתי, שכן במצב דברים שכזה היה על התובעת לחקור את מקורם של הכתמים שהופיעו על התקרה ובטח שלא ניתן לומר כי מדובר בפגמים נסתרים.
לאור כל האמור, אני סבור, כי אין מדובר ב-"פגם או מום נסתר" שאליו מתייחסים סעיפים 6 ו- 8 להסכם המכר שבין הצדדים, כי אם בליקוי הגלוי לעין. בנסיבות אלה, כישלונה של התובעת בא לידי ביטוי בכך שלא ניצלה את האופציה שניתנה לה במסגרת סעיף 8 להסכם "לערוך בדיקה מקיפה ויסודית באמצעות מהנדס ו/או כל בעל מקצוע אחר מטעמה". בדיקה שכזו בוודאי הייתה מבהירה לתובעת את היקף הבעיה.