החלטה
העותר הינו נתין חוף השנהב. הוא הסתנן לישראל ביוני 2008, והוחזק במשמורת במשך כשנתיים. בקשתו למקלט נדחתה בתחילת שנת 2010. עם סיום מדיניות אי ההרחקה של נתיני חוף השנהב לארצם, נעצר העותר בשנית במרץ 2012. ביום 12.3.12 נדחתה בקשתו לשחרור על ידי בית הדין למשמורת. בהחלטה נאמר כי בקשת העותר למקלט נדחתה, כמו גם ערעור עליה, עוד באוקטובר 2010, והעותר חתם על מכתב הסירוב. כמו כן תם תוקף האשרה מסוג 2(א)(5) שהייתה ברשותו, וזאת ביום 31.12.11. בהחלטה צוין עוד כי העותר מודע להחלטת המשיב לפיה עליו לעזוב את ישראל, כיתר נתיני חוף השנהב, עד לסוף ינואר 2012. בנסיבות אלה הגיע בית הדין למשמורת למסקנה כי העותר שוהה בישראל שלא כדין ועל כן אישר את צו המשמורת.
מאחר שהדיון בבית הדין התנהל בלא נוכחות ב"כ העותר, נתבקש לקיים דיון מחדש, והפעם כשהעותר מיוצג. הבקשה הוגשה ביום 22.4.12, אולם לטענת ב"כ העותר עד עצם היום הזה טרם נתקבלה כל החלטה בגינה.
העתירה שלפניי הוגשה תחילה לבית המשפט לעניינים מנהליים מחוז המרכז, אולם על פי החלטתו מיום 3.6.12 הועברה לבית משפט זה.
במסגרת העתירה, התוקפת בעיקרה את ביטול מדיניות אי ההרחקה, התבקשתי להורות על שחרורו של העותר ממשמורת עד להחלטה בעתירה לגופה.
הוריתי על קיום דיון בתוך פרק זמן קצר, יחסית, אולם ב"כ המשיב לא יכול היה להגיש את תגובתו העניינית לעתירה ולבקשה לצו ביניים, כמו גם לבקשה להורות על שחרור העותר מן המשמורת. זאת מן הטעם שתיקו של העותר אותר ונמסר לב"כ המשיב רק ביום הדיון. בנסיבות אלה, נאלצתי לדחות את הדיון בעתירה לגופה, ועתה מונחת בפניי הבקשה להורות על שחרורו של העותר ממשמורת.
על פניו, ככל שהעתירה נשענת על הטענה הכללית הנוגעת לסבירות ההחלטה בדבר ביטול מדיניות אי ההרחקה, הרי שעניין זה אינו עומד עוד על הפרק, לנוכח פסק דינו של בית משפט זה (כב' השופט י' שפירא) בעת"מ 27790-02-12 דיארה נ' משרד הפנים, מיום 25.3.12. יוער כי בקשה להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין נדונה ונדחתה על ידי בית המשפט העליון (כב' השופט נ' הנדל) במסגרת עע"מ 3231/12 מיום 6.6.12. מכל מקום, בידי העותר טענות הנוגעות לעניינו הפרטני, ומאחר שלא הונחה בפניי תשובת המשיב, אתקשה להתייחס אליהן בשלב זה.
לאחר ששקלתי את הבקשה לשחרור ממשמורת, הגעתי למסקנה כי יש לקבלה.
סעיף 13ו(א) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 קובע, כי ממונה ביקורת הגבולות רשאי לשחרר בערובה שוהה שלא כדין, וכי שוהה כזה לא ישוחרר אלא אם התקיים בו תנאי מן התנאים המפורטים באותו סעיף, ובכללם אם הוא שוהה במשמורת יותר מששים ימים ברציפות. הוראת סעיף 13ו(ב) מוסיפה וקובעת כי התנאים המפורטים בסעיף קטן (א) לא יחולו מקום בו הרחקתו מישראל של השוהה שלא כדין נמנעת או מתעכבת בשל העדר שיתוף פעולה מלא מצידו, לרבות לעניין הבהרת זהותו או הסדרת הליכי הרחקתו מישראל, או אם יש בשחרורו כדי לסכן את בטחון המדינה, את שלום הציבור או את בריאות הציבור. מאחר שבקשתו של העותר למצות את ההליכים אינה יכולה להתפרש, בעיני, כ"העדר שיתוף פעולה מלא מצידו", ולא נטען כי הוא מסכן את בטחון המדינה או את שלום הציבור או בריאותו, הרי שנראה כי אין מתקיים בעניינו סייג מן הסייגים לשחרור, המנויים בהוראות סעיף קטן (ב).
בית המשפט העליון פסק כי ככלל, יורה הממונה על שחרורו של שוהה שלא כדין שנתקיים בו תנאי מן התנאים המפורטים בסעיף 13ו(א) לחוק, ובכללם התנאי שהוא שוהה למעלה מששים ימים ברציפות במשמורת. עם זאת, רשאי הממונה להביא בחשבון במסגרת שיקול דעתו, במקרים המתאימים, "אינטרס ציבורי בעל משקל של ממש", המחייב את המשך החזקתו במשמורת, וגם זאת לתקופה שאינה חורגת מן הסביר (בר"ם 173/03 משרד הפנים נ' סלאמה, מיום 9.5.05). על אינטרס ציבורי בעל משקל של ממש, המצדיק את המשך הישארותו של העותר במשמורת, לא שמעתי. ודוק, תכלית השהייה במשמורת אינה תכלית ענישתית. בהיעדר הצדקה עניינית המשרתת את תכליות חוק הכניסה לישראל, אין הצדקה להחזקה ממושכת במשמורת, כשניתן להשיג את תכליותיה באמצעים מידתיים יותר.
כאמור לעיל, המשיב גרם בהתנהלותו לכך, שלא ניתן היה לקיים את הדיון בעתירה במועדו. המשך החזקתו של העותר במשמורת תהיה, אפוא, בלתי ראויה. לכך יש להוסיף, כי עניינו של העותר נדון בפני בית הדין למשמורת בלא שהיה מיוצג, ובקשת באי כוחו לשוב ולהידרש לסוגיה ולקיים דיון בנוכחותם טרם זכתה למענה, על אף שהוגשה בשלהי אפריל. גם לעובדה זו יש משקל במסקנה אליה הגעתי.
סוף דבר, אני מורה על שחרורו של העותר מן המשמורת, בכפוף לתנאים הבאים:
העותר יפקיד ערבות כספית (במזומן או בערבות בנקאית) בסכום של 3,000 ₪ להבטחת תנאי השחרור ולהבטחת יציאתו מן הארץ היה ותידחה עתירתו.
המערער יתייצב במשרדי מחלקת ההגירה שברח' הצורף 5 בחולון פעם בשבוע, ביום ג'.
העותר ימציא כתובת מגורים קבועה בה יתגורר, ויתחייב שלא לשנותה אלא אם יודיע על כך למשרדי מחלקת ההגירה, בהודעה מוקדמת.
המשך הדיון בעתירה ביום 26.8.12, בשעה 09:00, כפי שנקבע.
המזכירות תמציא את העתק ההחלטה לב"כ הצדדים, באמצעות פקס.
ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ב, 16 יולי 2012, בהעדר הצדדים.