קומביין אינו "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

השופט ד' חשין:

השאלה הצריכה להכרעתנו בערעור זה היא, האם קומביין הינו "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1995 (להלן - חוק הפיצויים)?

1.         זהו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב' בר-זיו) מיום 5.2.06 בת"א 282/99. כפי שיבואר להלן, הערעור שלפנינו הוא גלגול חוזר של ערעור שהוגש בעבר לבית משפט זה.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2.         המערער הוא יליד 1980. ביום 3.6.97, בעת שעבד עם אביו ועם המשיב 1 בשדה חומוס, השייך למשפחתו של המערער, נתפסה רגלו של המערער בתוך מיכל הקיבול של קומביין, שבו נהג המשיב 1 (להלן - התאונה). כתוצאה מכך נפצע המערער ברגלו, ונקבעה לו דרגת נכות צמיתה בשיעור של 52%. ביום התאונה, הקומביין לא היה מבוטח בביטוח חובה על ידי חברת "הפינקס" (המשיבה 2) או על ידי כל חברת ביטוח אחרת.

3.         ביום 22.10.97 הגיש המערער לבית משפט השלום בחיפה תביעה לפי חוק הפיצויים נגד המשיבים (ת"א 22102/97). בהחלטת ביניים מיום 2.9.98, שניתנה לאחר שמיעת ראיות בעניין החבות (במסגרת בקשה לתשלום תכוף שהגיש התובע), קבע כבוד הנשיא א' קיטאי כי "הקומביין הספציפי הנוכחי הינו כלי רכב". עוד קבע שם, כי "הפניקס [המשיבה 2] צורפה אך היא לא ביטחה את הכלי בו ארעה התאונה, לכן דין התביעה נגדה להידחות, אך הדחייה הפורמלית תהא בפסק הדין הסופי".

4.         המערער הגיש לבית המשפט השלום חוות דעת מומחה של מר מוגילבקין, שמאי טכני ובוחן מוסמך (ת/1). בחוות דעת זו פירט המומחה את תכונות הקומביין שבו נתפסה רגלו של המערער -  קומביין בעל מנוע דיזל, תוצרת JOHN DEERE דגם 1085 (להלן - הקומביין). בפיסקה 4 לחוות הדעת, שכותרתה "ייעודו של הקומביין", כתב המומחה כי הקומביין הינו "מכונה ניידת חקלאית הנעה על גלגלי גומי על פני דרכים, שדות וכבישים, והמיועדת לקציר ואיסוף תוצרת חקלאית הן בנסיעה והן בעמידה, כשהייעוד העיקרי של הקומביין הוא לשמש לתחבורה יבשתית, לקציר איסוף ושינוע יבולים חקלאיים". אשר ליכולת התנועה של מכונה זו, נאמר בחוות הדעת כי "הקומביין מיועד ומסוגל לנוע בכוחות עצמו באמצעות הכוח המכני של מנוע הדיזל, גם לצורך נסיעותיו בשטחי העבודה בשדות וגם לשם העברתו ממקום אחד למשנהו, גם כשהמרחק מאות מטרים או כמה קילומטרים, וזאת על הכבישים והדרכים בהם נעים גם כלי רכב אחרים" (שם, פיסקה 5).

5.         בהחלטתו מיום 4.2.99 קבע בית משפט השלום כי הדיון בתובענה יועבר לבית המשפט המחוזי בחיפה, כבקשת התובע, לנוכח הנכות הזמנית הגבוהה שנקבעה לתובע. בהחלטתו זו חזר בית המשפט על קביעתו, לפיה הקומביין שבו אירעה התאונה הוא כלי רכב. בסעיף 5 להחלטתו ציין בית המשפט: "אכן, יתכן ויש סבך דיוני מסוים, בכך שהחלטת ביניים ניתנת בבית משפט שלום ופסק דין סופי יינתן בבית המשפט המחוזי. ברם, נראה לי, כי מאחר ומדובר בהחלטת ביניים, שופט מחוזי, רשאי לשנות החלטה זו, שלא בדרך ערעורית כיוון שמדובר בהחלטת ביניים, זאת לעניין ההיבט המשפטי". בעקבות העברת העניין לבית המשפט המחוזי, ביקשה קרנית לקבוע דיון מחודש בשאלת החבות. בהחלטתה מיום 19.3.00 נעתרה השופטת בר-זיו לבקשה זו, בקבעה כי החלטתו של בית משפט השלום ניתנת לשינוי, מפאת היותה החלטה זמנית שניתנה בהליך ביניים של תשלום תכוף. התובע הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה, אך זו נדחתה על בסיס נימוק דיוני ומבלי שבית המשפט נדרש לגופה של המחלוקת המהותית בין הצדדים (בר"ע 3109/00).

6.         ביום 16.12.02 נתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו הראשון בתובענה, שדחה את התביעה ביחס לנתבעים כולם. בפסק דינה קבעה השופטת בר-זיו, כי הקומביין שעליו נפגע התובע אינו "כלי רכב" או "מכונה ניידת", ולפיכך אין חוק הפיצויים חל על המקרה. בית המשפט ביסס מסקנתו זו על כך שהקומביין אינו כשיר לנוע בכביש בשל מהירותו הנמוכה ומידותיו הרחבות, כמו גם בשל הצורך ברישיון מיוחד לשם נהיגתו בכביש. בנוסף, קבע בית המשפט, כי הוכח שלקומביין לא היה רישיון - הן במשרד הרישוי והן במע"צ - וכי ביום התאונה אף לא היה הקומביין מבוטח בביטוח חובה. כן דחה בית המשפט את טענת המערער, כי עיקר ייעודו של הקומביין לשמש לתחבורה יבשתית, בקבעו כי עיקר ייעודו של הקומביין הוא עבודה חקלאית, וכי הסיכון הטמון בו אינו תחבורתי.

7.         על פסק הדין הוגש ערעור לבית משפט זה (ע"א 1282/03). בהסכמת הצדדים, ניתן (ביום 16.12.04) פסק דין המורה להחזיר את העניין לבית המשפט המחוזי, לבירור הסוגיה האם האירוע מהווה תאונת דרכים על פי מכלול מרכיבי ההגדרה שבחוק הפיצויים. הובהר בפסק הדין, כי "פסק דינו של בית המשפט המחוזי נשוא ערעור זה עומד בעינו לגבי השאלה האם הקומביין נשוא התביעה מהווה 'כלי רכב' כמשמעותו בחוק הפיצויים, ואין אנו נוקטות כל עמדה לגביו בשלב זה. לאחר בירור יתר השאלות הנוגעות לסיווגו של האירוע כ'תאונת דרכים', תעמודנה, במידת הצורך, החלטות בית המשפט המחוזי בסוגיה זו בכללותה, לערעור בפנינו".

8.         בהחלטתו מיום 5.2.06, כתב בית המשפט קמא: "במידה ויקבע כי הקומביין הינו 'רכב מנועי' אזי מהווה התאונה בה נפגע התובע - תאונת דרכים. יחד עם זאת, איני מוצאת מקום וגם לא הונחיתי לשנות החלטתי באשר לסיווג הקומביין ולא נותר לי אלא לחזור ולקבוע כי האירוע נשוא התביעה אינו מהווה תאונת דרכים בשים לב לעובדה שהקומביין אינו כלי רכב כהגדרתו בחוק". על פסק דינו זה של בית המשפט קמא הוגש הערעור שבפנינו, שהופנה כנגד קרנית בלבד.

טענות הצדדים

9.         המערער טוען כי הקומביין הוא "רכב מנועי" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפיצויים. לדבריו, עיקר ייעודו של הקומביין הוא העברת בני אדם ותבואה ממקום למקום. הוא מציין בהקשר זה, כי התאונה התרחשה בעת שהקומביין העביר את היבול שקצר אל עגלת הטרקטור (כעולה מסעיף 5 לתצהירו מיום 5.9.05). לטענתו, בפעולה זו של הקומביין טמון "סיכון תעבורתי אינהרנטי", וניתן על כן לומר כי לפחות אחד מייעודיו הוא "לשמש לתחבורה יבשתית", כנדרש בהגדרת "רכב מנועי" שבסעיף 1 לחוק הפיצויים. לשיטתו, ניתן ללמוד על ייעודו זה של הקומביין הן ממבנהו והן מהשימוש שנעשה בו בפועל. אשר למבנהו של הקומביין, טוען המערער, כי פרט לתוספת "השולחן" (הפלטפורמה), הרי הוא דומה לזה של כלי רכב רגיל. יש לו מנוע המספק לו כוח מכני. הוא נע על גלגלים. הנהיגה בו מתבצעת באמצעות הגה, בדומה לכלי רכב אחרים. כן מוסיף המערער, כי על הקומביין מותקנת נורית אזהרה מהבהבת, שנועדה להתריע כלי רכב אחרים בעת שהוא נוסע בכביש. אשר לשימוש שנעשה בו, טוען המערער, כי הקומביין מסוגל להוביל מטענים למרחקים ניכרים, אף כי אינו נע במהירות. בהקשר זה טוען המערער, כי לאחר שהפסיקה קבעה כי מלגזה היא "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפיצויים, אך מתבקש הדבר לקבוע כי אף הקומביין עונה להגדרה זו.

10.       לחלופין טוען המערער, כי הקומביין נכלל בתחומה של אחת ההגדרות המרבות של "רכב מנועי" שבסעיף 1 לחוק הפיצויים -  "טרקטור". כך, לטענתו, משום שהמונח המשפטי "טרקטור" הוגדר בפסיקה ככלי עבודה ממונע המאופיין בכושר לגרירת מטענים, אשר עיקר שימושו בחקלאות. לדבריו, הגדרה זו כוללת גם את הקומביין, בהיותו מכונה חקלאית הכשירה לגרור מטענים, ובכללם היבול הנאסף ו"השולחן" המותקן בחזית הקומביין.

11.       המערער מוסיף וטוען, כי הקומביין נכלל גם בתחומיה של ההגדרה המרבה הנוספת של "רכב מנועי", כפי שנקבעה בסעיף 1 לחוק הפיצויים - "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מכני בכביש". אליבא דמערער, הוראות התנועה אשר חלות על הקומביין בעת נסיעתו בכביש, כפי שהן מופיעות בספר הוראות היצרן (נ/7א), מעידות כי הוא כשיר לנוע בכביש. המערער טוען עוד, כי גם על פי דיני התעבורה, הקומביין כשיר לנוע בכוח מכני בכביש. זאת, בהסתמך על הוראות מחלקת התנועה במטה הארצי, כפי שהובאו בחוות דעתו של המומחה מטעמו. על פי הוראות אלה אפשר להסיע קומביין על הכביש אם ניתן לכך אישור תנועה, והוא אף יכול לחצות כבישים ללא כל אישור. המערער טוען בהקשר זה, כי הקומביין עומד בדרישתן של רבות מתקנות התעבורה. לדידו של המערער, אף אם דרישת הכשירות האמורה בהגדרה המרבה תפורש על פי מבחן של "כשירות נורמטיבית", הנבחנת בקריטריונים של מהירות ומידה, אין הדבר פוסל את הקומביין מלהוות מכונה ניידת. אשר למהירות נסיעתו של הקומביין, טוען המערער, כי מהירויות הנסיעה הנזכרות בספר הוראות היצרן (נ/7א), כמו גם בפרוספקט שצירפה קרנית, הינן בגדר המלצה בלבד, וכי בפועל מהירותו המקסימאלית של הקומביין גבוהה יותר. אשר למידותיו של הקומביין, טוען המערער כי אלו מובאות בחשבון לצורך הרישוי בלבד.

            המערער מציין, כי אמנם נכון שלשם הסעתו בשדות ובדרכים חייבים לבטח את הקומביין בביטוח חובה, אך זהו "אקט מינהלי בלבד" שאין בו כדי להכריע בשאלה האם נכלל הוא בגדרה של ההגדרה המרבה, אם לאו. המערער מוסיף, כי ניתן לבטח את הקומביין ככל כלי רכב אחר. כראיה לכך מצביע הוא על תעודת הביטוח שהוצאה לקומביין דומה על ידי המשיבה 2 (התעודה שצורפה לת/1). לדבריו, אין בעובדה שהקומביין לא היה מבוטח ביום התאונה כדי ללמד על אי-כשירותו לנוע בכביש.

לנוכח כל אלו, סובר המערער כי יש לקבוע שהקומביין הוא "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפיצויים, וכי התאונה שבה נפגע היא תאונת דרכים.

12.       קרנית טוענת, מנגד, כי הפסיקה התייחסה במפורש לשאלת סיווגו של הקומביין, וקבעה כי הוא אינו "כלי רכב" או "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מכני בכביש", וכי אינו נכלל בגדר אותם כלים שעיקר ייעודם הוא תחבורה יבשתית. לטענתה, בשורה של פסקי דין דחה בית משפט זה טענות לפיהן כלים חקלאיים דומים לקומביין עונים להגדרת "רכב מנועי". זאת, לאחר שנקבע כי עיקר ייעודם של כלים אלו אינו תחבורה יבשתית. כך, כדוגמא, נקבע בפסיקה כי מחפר זחלי, מכבש ודחפור הם כלי עבודה שאינם מוגדרים כ"רכב מנועי". לדידה של המשיבה, יש להחיל דין דומה גם על הקומביין.

13.       לטענת קרנית, הפסיקה מורה כי כדי שכלי ייחשב כ"מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מכני בכביש", עליו להיות בעל כשירות משפטית-נורמטיבית לנוע בכביש (בהבדל מכשירות פיסית). הכשירות הנורמטיבית, כך קרנית, נקבעת על פי דיני התעבורה, ובעיקר על פי מהירותו של הכלי ומידותיו. בהקשר זה טוענת קרנית, כי המערער בסיכומיו התעלם מן העובדה שמהירות נסיעתו של הקומביין, על פי הגדרת היצרן, אינה עולה על 20 קמ"ש  (נ/7א  בעמ' 213). לטענת קרנית, בשל מהירותו הנמוכה, אין הקומביין כשיר לנוע על הכביש, וזאת על פי הוראת תקנה 39א לתקנות התעבורה. עוד טוענת קרנית, כי הקומביין הספציפי אינו יכול להיחשב כ"כלי רכב" או "מכונה ניידת", גם בשל מידותיו הגדולות, כמו גם בשל כך שאין לו רישיון (לא מטעם משרד הרישוי ולא מטעם מע"צ) וביטוח חובה בר-תוקף, וכן בשל כך שאין לו גם היתר לנוע בכביש. קרנית מוסיפה, כי אפילו היה הקומביין הספציפי מבוטח, לא היה הדבר רלוונטי לתביעה זו, משום שתנאי לקיומה של עילת תביעה כלפיה, הוא שהכלי ייחשב לכלי רכב כהגדרתו בחוק הפיצויים. בכך שונה היא, לדבריה, מכל חברות הביטוח האחרות, שיכולות הן להיתבע מכוח תעודת ביטוח שהוציאו לכלי שאיננו "כלי רכב" כהגדרתו בחוק. לנוכח כל אלה, כך קרנית, אין הקומביין בגדר "רכב מנועי" או "מכונה ניידת".