תא"מ
בית משפט השלום רמלה
|
3971-08
06/01/2010
|
בפני השופט:
דן סעדון
|
- נגד - |
התובע:
מירי קולר
|
הנתבע:
1. יצחק נעמן 2. זי'ל נעמן
|
פסק-דין |
פסק דין
לפני תביעה כספית בסדר דין מהיר שמקורה בהתנגדות לביצוע שטר שהתקבלה.
רקע כללי ועיקר טענות הצדדים
התובעת היא בעליו של בית ברחוב הרותם 33, רעות ("הבית"). במהלך 10 השנים האחרונות לערך שכרו הנתבעים את הבית מן התובעת על בסיס הסכמות בעל פה ועל בסיס אימון הדדי שרחשו הצדדים זה לזה. בשלב מסוים פנתה התובעת אל הנתבעים וביקשה לעגן בכתב את יחסיהם המשפטיים תוך הפקדת שטר ביטחון בידיה. הצדדים חתמו ביום 1.6.07 חוזה שכירות בכתב ("החוזה"). על פי החוזה נקבעה תקופת השכירות מיום 1.6.07 עד 31.5.08 כאשר לנתבעים ניתנה ברירה (אופציה) להאריך את תקופת השכירות בשנה נוספת, היינו מיום 1.6.08 עד 31.5.09. דמי השכירות במסגרת תקופת החוזה הועמדו על סך 800 דולר לחודש. הצדדים לא קבעו את גובה דמי השכירות במידה והנתבעים יבקשו לממש את האופציה הנתונה להם בחוזה.
הנתבעים טענו כי חודש לאחר חתימת החוזה דרשה התובעת להעלות את דמי השכירות מ-800 דולר לחודש ל-1000 דולר לחודש. לאחר דין ודברים ניאותו הנתבעים לשלם לתובעת סך של 900 דולר לחודש, חלף הקבוע בחוזה, ואולם זאת בתנאי שאם יבחרו הנתבעים לממש את האופציה בחוזה הם ישלמו 1000 דולר לחודש בתקופת האופציה. התובעת הסכימה לתנאי ומאז שילמו הנתבעים לתובעת סך 900 דולר לחודש.
בחודש פברואר או מרץ 08' הודיעה התובעת היא מבקשת להעלות את שכר הדירה לסך 1700 דולר לחודש. הנתבעים טענו כי סירבו לשלם סכום זה והודיעו על רצונם למצוא מקום מגורים חלופי ולקבל לידיהם את התשלומים ששילמו, מבחינתם, ביתר קרי 100 דולר (ההפרש בין 800 דולר ל-900 דולר) במכפלת מספר החודשים בהם שולם שכר דירה זה.
התובעת הגישה לביצוע את שטר הביטחון בלשכת ההוצאה לפועל. הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע שטר. בכתב ההתנגדות הם טענו כי במהלך השנים הרבות בהן התגוררו בבית (ללא חוזה בכתב) הם השקיעו השקעות ניכרות בבית המסתכמות בעשרות אלפי שקלים והשקעות אלה יש לקזז מדרישת התובעת. מעבר לכך – הנתבעים טוענים כי התובעת היא זו שהפרה הפרה יסודית את החוזה בעצם העלאת הדרישה לקבל 100 דולר מעבר למה שנקבע כדמי שכירות בין הצדדים. גם דרישת התובעת מן הנתבעים לשלם לה 1700 דולר בתקופת האופציה סותרת, לטענת הנתבעים, הסכמה מפורשת ולפיה ישולם לתובעת בתקופת האופציה סך של 1000 דולר לחודש. לנוכח התנהלות זו, טוענים הנתבעים, הם נאלצו לעזוב את הבית חודש לפני תום תקופת השכירות החוזית (אפריל 08'). בעקבות עזיבת הבית ואיתור דירה חלופית טוענים הנתבעים כי נגרמו להם הוצאות נוספות.
הנתבעים נתלים במכתבה של התובעת אליהם מיום 3.8.09 [ת/1] בו מפורטות דרישות כספיות שונות, וזאת בניסיון להדוף את התביעה. דרישות התובעת, כעולה מ-ת/1, הן כדלהלן: (א) תשלום שכירות חודש מאי 2008 (הנתבעים עזבו את הבית באפריל 2008)- הנתבעים טוענים כי שילמו לתובעת סכומים ביתר (בשים לב לדרישתה של התובעת המנוגדת להסכמת הצדדים ולפיה ישולם בתקופת האופציה סך של 1700 דולר ולא 1000 דולר כמוסכם). (ב)סיוד וצביעת הדירה – 5100 ₪ - הנתבעים טוענים כי בהסכם השכירות אין כל הוראה הקובעת כי עליהם להחזיר את הבית כשהוא צבוע ומסויד לתובעת; (ג) תיקון תריס גלילה ידני – לטענת הנתבעים מדובר בבלאי סביר ועל פי החוזה עלות התיקון צריכה לחול על התובעת; (ד) פירוק ארון מכונת כביסה ומדפים (350 ₪) – הנתבעים טוענים כי מדובר בדרישה צינית בשים לב לכך שפריטים אלה הושארו במקומם לבקשת התובעת ואילו היא לא הייתה מבקשת מהם זאת הם היו מפרקים אותם; (ה) פירוק תנורי אמבטיה – הנתבעים טוענים כי עם כניסתם לבית החליפו את תנורי התובעת שהיו חלודים בתנורים חדשים. לפיכך יש לראות בתנורים המצויים בבית כתנורים השייכים לתובעת שהנתבעים אינם רשאים לפרקם. עוד טוענים הנתבעים כי עומדת להם טענת קיזוז בסך 15,000 ₪ כנגד דרישותיה הכספיות של התובעת.
דיון
במסגרת הדיון הסכימו הצדדים כי יינתן בתובענה פסק דין על דרך הפשרה (סעיף 79א לחוק בתי המשפט). לאחר ששקלתי את כלל טענות הצדדים והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדותם, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 1500 ₪. התשלום יבוצע תוך 30 יום שאם לא כן יתווספו לא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת בקשת הביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ועד התשלום המלא בפועל. לאחר ובכפוף לביצוע התשלום כמפורט לעיל – ייסגר תיק ההוצאה לפועל. בנסיבות העניין ונוכח אופי ההכרעה יישא כל צד בהוצאותיו.
ניתן היום, כ' טבת תש"ע, 06 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.