קוואסמי נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

תביעה זו הוגשה נגד הודעת פקיד התביעות (הבטחת הכנסה) מיום 16.3.09 לפיה אושרה זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה מחודש 4/06 עד 12/08 ובמקביל עודכנו הכנסות רעיוניות של התובע מנכס מדירתו באבו תור בסך 1005 ₪, רטרואקטיבית מחודש 1/03.

הנתבע הגיש בקשה לדחות את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין והחלטתי לקבל בקשה זו ולהורות על דחיית התביעה על הסף. להלן נימוקיי:

ביום 21.1.05 הגיש התובע לבית דין זה תביעה בתיק בל 10239/05 נגד החלטת פקידת התביעות בדבר הפסקת תשלום גמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 11/04, בשל אי המצאת מסמכים אודות נכס משפחתי (להלן: "ההליך הקודם").

התובע היה מיוצג בהליך הקודם על ידי עורך דין שמונה לו על ידי הלשכה לסיוע משפטי החל מיום 19.6.05, עד לסיום ההליך. בין הפלוגתאות בהליך היתה השאלה האם יש לזקוף לתובע הכנסה רעיונית מנכס במקרקעין בגין חלקו בעזבון אביו ובאם כן – מהו שיעור ההכנסה?"

הצדדים ניהלו בשלביו השונים של ההליך מו"מ להסדר מוסכם. בהליך נשמעו ראיות ונחקרו עדים, ולאחר מו"מ בין הצדדים, בו היה התובע, כאמור, מיוצג, הסתיים ההליך בכך שביום 21.12.08 בית הדין נתן תוקף של פסק דין ל"הודעה ובקשה מוסכמת למתן פסק דין" בו הוסכם בין הצדדים, בין היתר, כי הנתבע מאשר את זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה בעד התקופה מ-1/03 ואילך בניכוי הכנסה רעיונית לפי שווי 32,000 דולר.

אין מחלוקת כי התביעה הנוכחית תוקפת את החלטת הנתבעת לזקוף לתובע הכנסה רעיונית מן הנכס שהוסכם על זקיפת הכנסה רעיונית חודשים בסך 1005 ₪ במסגרת הסכם הפשרה שהביא לסיום ההליך הקודם.

בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין. לעניין זה נזכיר כי בשלב מסויים בהליך הסכים הנתבע לחזור בו מטענתו בדבר מעשה בית דין לאחר שהועלתה מפי התובע טענה שפסק הדין בהליך הקודם ניתן במותב חסר, ללא נציגי ציבור. הנתבע "חזר בו" מ"חזרתו" מטענת מעשה בית דין, ובית הדין סבור שיש להתיר לו לעשות כן ולבחון את הטענה לגופה.

גם אם נפל פגם בפסק הדין בהליך הקודם בכך שלא נחתם על ידי נציגי ציבור, אין פירוש הדבר שהתובע יישמע בטענה שפסק הדין ניתן בחוסר סמכות ולכן אינו יוצר מעשה בית דין. ההלכה לפיה ניתן להעלות טענת חוסר סמכות עניינית בכל עת ובכל שלב הלכה ונחלשה בפסיקת בית המשפט העליון וגם העלאת טענה של חוסר סמכות, אף אם היא נכונה לגופה, נבחנת במשקפיים של תום לב, וכפופה לשיקול דעתו של בית המשפט במסגרת תורת "הבטלות היחסית" (ע"א 1662/99 חזקיה חיים נ. אליהו חיים ואח' (מיום 27.8.02).

בענייננו, אני סבור שהתובע לא יכול להישמע בטענה שפסק הדין בהליך הקודם ניתן בחוסר סמכות, משמדובר בפסק דין שאישר הסכמה בין הצדדים. גם אם נפל פגם בפסק הדין (ואיננו מכריעים בדבר, שכן הנתבע טוען כי לא נפל כל פגם כזה משההוכחות בהליך נשמעו על ידי שופט ללא נציגי ציבור לאחר מתן החלטה על קיום דיון בהיעדרם לאחר שהוזמנו ולא התייצבו), אין הוא פגם המצדיק מתן אפשרות לתובע להתנער מן ההסכמה שביסודו.

התובע העלה טענה נוספת והיא שהנכס שהוסכם בגינו לייחס לתובע הכנסה רעיונית הוא דירת מגוריו, ועל כן אין הוא בגדר "נכס" לעניין סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה, אך טענה זו שנויה במחלוקת שכן הנתבע טוען כי במו"מ שקדם לעשיית הסכם הפשרה הוברר שהתובע לא התגורר עוד בדירה זו. התובע לא הניח כל תשתית לטענה בדבר פגם ברצון שנפל בכריתת הסכם הפשרה כגון טעות או הטעייה וממילא טענה כזו על פניה אינה מתיישבת עם העובדה שהתובע היה מיוצג לאורך ההליך הקודם.

גם טענת התובע כי מתקיימים הליכים בין יורשי אביו בבית משפט לענייני משפחה וצפויה הכרעת בית המשפט בקרוב, אינה עילה שלא לקבל את בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף.

לאור האמור, החלטתי לדחות את התביעה על הסף.

התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ב, 22 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.