החלטה
לפניי בקשה לחקירת סיבות מוות, במסגרתה עתר המבקש, כי בית המשפט ימנה עצמו כשופט חוקר ויקיים הליך לחקירת נסיבות מותה של אשתו המנוחה.
לטענת המבקש, באוגוסט 2008, ניסו הוא ואשתו להכנס לישראל דרך גבול מצרים, כאשר במהלך חציית הגבול נורתה אשתו, ככל הנראה ע"י חיילים מצריים.
לטענתו, חיילים ישראליים שהגיעו למקום סייעו לו לחלץ את אשתו, אמרו לו שיעבירו אותה באמבולנס לבית חולים, והוא הועבר בנפרד למחנה צבאי.
עוד טען המבקש, כי רק מאוחר יותר נודע לו כי אשתו נפטרה, אך הרשויות לא איפשרו לו לזהות את הגופה למרות שאשתו לא נשאה מסמכים מזהים, וכי רק לאחר מספר חודשים הוא נלקח לבית הקברות בחצור ונאמר לו ששם נקברה אשתו, אך לא הוצגו בפניו כל פרטי זיהוי או חפצים אישיים.
המבקש עתר במסגרת בקשתו, כי בית המשפט יורה לרשויות להעביר לו כל חומר או מידע שנאסף אודות המנוחה, כי בית המשפט יקבע שהמנוחה מתה מירי חיילים ולא מידי המבקש, וכן עתר לזהות את המנוחה כאשתו ולהורות לפקיד הרישום להנפיק תעודת פטירה על שם אשתו.
המבקש הסביר כי מאחר והוא ואשתו נישאו חרף סכסוך בין משפחותיהם, הוא חושש כי אם ישוב לארצו ללא מסמך רשמי המאשר כי היא נפטרה, וכי לא הומתה על ידו, הוא יואשם בגרימת מותה או ייפגע ע"י בני משפחתה.
בהחלטתי מיום 9.5.10, הוריתי על קבלת תגובת המשיבה וחומר רלוונטי מהרשויות השונות, אך לא מצאתי לנכון, בשלב זה, למנות עצמי כשופטת חוקרת.
לאחר מתן ההחלטה, הועברה לעיוני חוות דעת מומחה של המכון לרפואה משפטית, בנוגע לבדיקה חיצונית שנערכה ל"גופת אלמונית", אשר הובאה ע"י צה"ל, ולגרסת צה"ל נמצאה מתה בציר פילדלפי ביום 22.8.08.
המשיבה התנגדה לבקשה, ועתרה למחקה על הסף. לטענתה, מהבקשה עולה כי סיבת המוות ידועה למבקש, מה גם שבית המשפט אינו מוסמך לחקור מוות שנגרם ע"י חיילים מצריים.
לטענתה, גם הסעדים המבוקשים על ידו, אינם סעדים אפשריים במסגרת חקירת סיבות מוות, ועל המבקש היה למצות את ההליכים לקבלת הסעדים המבוקשים, בטרם פניה לבית המשפט.
עוד טענה המשיבה, כי המבקש לא הוכיח כי הוא אדם מעוניין כהגדרת החוק, שכן לא הציג כל מסמך או פרט מזהה אחר להוכחת זהותה של המנוחה האלמונית, או להוכחת הקשר ביניהם.
המשיבה הוסיפה, כי מבדיקת החומר שנאסף על ידה, המנוחה שנקברה בקבר בחצור נמצאה מוטלת ללא רוח חיים בציר פילדלפי בשעת צהריים ביום 22.8.08, ולא נמצא לידה כל אדם שיעיד על זהותה או על נסיבות מותה. לטענתה, המבקש עצמו נעצר בלילה, שעות לאחר מציאת הגופה, ביחד עם קבוצת מסתננים שחצו את הגבול, ולא מסר דבר בקשר לגופה שנמצאה קודם לכן (יצויין, כי מאוחר יותר, בהסתמך על דוח בוקר אוגדת עזה, טענה המשיבה כי המבקש נכנס לארץ בערב יום 23.8.08).
בדיון שהתקיים לפניי ביום 21.6.10, חזרו הצדדים על טענותיהם, ולקראת תום הדיון שמעתי את עדות המבקש, במהלכה השיב על שאלותיי.
בבחינה מדוקדקת של הבקשה ונימוקיה, עולה כי מטרת הבקשה שבפניי הינה, בראש ובראשונה, הכרזה כי גופת האלמונית שנמצאה ע"י צה"ל ביום 22.8.08, נבדקה במכון לרפואה משפטית, ונקברה כ"אלמונית-סודנית" בקיבוץ חצור, היא אשת המבקש, הגב' עיישה גריס.
בקשתו המשנית של המבקש, היא כי אקבע שאשתו מתה כתוצאה מירי של חיילים מצריים.
עם כל ההבנה למצבו ולצערו של המבקש, אין בידי להעתר לסעדים המבוקשים, במסגרת בקשה זו.
המסגרת הנורמטיבית בה עסקינן מוגדרת ע"י חוק חקירת סיבות מוות, תשי"ח-1958 (להלן- החוק).
סעיף 19 לחוק מבהיר מהי מסגרת תחולת החוק, כדלקמן:
"מת אדם ויש יסוד סביר לחשש שסיבת מותו אינה טבעית או שמותו נגרם בעבירה, וכן מת אדם בהיותו נתון במעצר או במאסר או בהיותו מאושפז בבית חולים לחולי נפש או במוסד סגור לילדים מפגרים, רשאי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, קצין משטרה, רופא או כל אדם מעונין, לבקש מאת שופט של בית משפט השלום שבתחום שיפוטו אירע המוות או נמצאת הגוויה (להלן - שופט חוקר) לחקור בסיבת המוות.