קבלת תביעה להחזר הלוואה לאבי האיש

מבוא

1. מהות התביעה הינה עתירתו של התובע, כי הנתבעים (בנו וכלתו) ישיבו לו את סכום ההלוואה שהעניק להם (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית), בהתאם להסכם ההלוואה עליו חתמו.

2. הצדדים לא הגיעו להסכמה, וההליך נקבע לשמיעת הראיות. לאחר תום החקירות, והגשת הסיכומים (לרבות התנהלות גם בעניין זה) לרבות סיכומי התשובה, ניתן פסק הדין.

           טיעוני הצדדים

טיעוני התובע

3. התובע הגיש תביעה לבית משפט זה בהתאם להסכם הלוואה עליו חתמו הנתבעים ביום 12.11.2006 ובו התחייבו להשיב לו את סכום ההלוואה שהלווה להם בעבר בסך 100,000 $, בתוך 6 חודשים ממועד דרישתו.

            התובע הינו פנסיונר, והנתבעים הם בנו וכלתו אשר נישאו בשנת 1994. כאשר רצו לרכוש דירה ולא היו בידם האמצעים לכך פנו לתובע שילווה להם 100,000$. התובע הסכים להלוות להם את הסכום בשנת 1997 לשם רכישת דירה באלעד, תוך הסכמה כי ההלוואה תושב לו לפי דרישתו.

           בשנת 2006 לאחר שראה כי היחסים בין הנתבעים אינם כתמול שלשום, ביקש שיחתמו על הסכם הלוואה ובו יובטח בכתב החזר הסכום שהלווה להם, וכך היה. הנתבעים שניהם חתמו על המסמך, אישרו את דבר ההלוואה, והתחייבו להשיבה בעתיד.

           ביום 2.1.2007 התובע דרש מהנתבעים להשיב לו את ההלוואה, בהתאם להסכם. משלא עשו כן, הגיש את התביעה. במועד להחזר ההלוואה בהתאם להסכם (1.7.2007) עמד הסכום על 423,700 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית למועד התביעה,  530,724 ₪. 

4. אשר להתנגדות הנתבעת, טען התובע כי אין לקבל עמדתה השקרית שמדובר היה במתנה ולא בהלוואה. הוא הלווה להם את הכספים, ולא נתן במתנה, הדבר היה מוסכם וידוע לאורך כל השנים ולכן גם הנתבעת חתמה על המסמך שהוצג בתביעה המאשר זאת. והנתבעת גם אישרה זאת בכתב בחתימה על ההסכם. הסכם הלוואה כתוב, שהנתבעת אישרה שחתמה עליו, גובר על גירסתה החדשה, והיא לא הציגה כל מסמך או ביסוס אחר לטענתה.