קבלת תביעה בגין הצגת גרסאות סותרות וכבושות

1. לפני בית המשפט תביעה שטרית שהחלה על דרך הגשת בקשה לביצוע שטר ע"ס 886,483 ₪, שנחתם ביום 25.6.2012 שזמן פירעונו 24.10.2013.

הבקשה לביצוע שטר

2. הזוכה, שלומציון יזמות ק.פ בע"מ, (להלן: "שלומציון") הגישה בקשה לביצוע שטר חוב ע"ס של 886,483 ₪ נגד החייבים, עושי השטר, דוד יהודה מושקוביץ (להלן: "דוד"), ,מ.ד.ש.מ. טכנולוגיות בע"מ (להלן: "מ.ד.ש.מ."), מ.ש.ד.מ טכנולוגיות בע"מ (להלן: "מ.ש.ד.מ"), ש.מ.א.ר טכנולוגיות בע"מ (להלן:מ.ש.א.ר"), ומרים מושקוביץ (להלן:"מרים").

הגשת ההתנגדויות

3. הוגשו שתי התנגדויות. אחת של מרים, ת"ט 2670-03-14 ושל כל יתר החייבים שהגישו התנגדות במסגרת ת"ט 13713-02-14, ושני התיקים אוחדו על ידי כב' סגן הנשיאה בתוארה דאז.

4. דוד הגיש התנגדות לביצוע שטר בשם כל החייבים הנוספים בתיק, ומציין בהתנגדות כי מי שעמד בקשר עם הזוכה בכל הנוגע לשטר היה הוא בלבד.

5. דוד הצהיר כי הבקשה מוגשת בזמן שהוא מרצה עונש מאסר בבית הסוהר "מעשיהו" . מחזיקת המניות של הנתבעות 2,3,4 הינה נתבעת 5, מרים שהיא גם רעייתו וכי הוא מנהל החברות הנתבעות. עוד הוצהר כי חתם ביום 25.12.2012 על שטר החוב נשוא התביעה יחד עם יתר הנתבעים, וכי הוא נהג לקיים עסקאות לניכיון שיקים וקבלת אשראי מהזוכה במשך 7 שנים.

6. דוד הצהיר כי הנוהג בין הצדדים היה כי הוא מעביר לזוכה שיקים של החברות אשר בבעלות מרים, הזוכה הייתה מוסרת לו שיקים שלה, ומי שבפועל הייתה מנכה את השיקים הינה חב' בשם "קבוצת האחים נאווי" ( להלן "האחים נאווי") תוך הפחתת ריבית ועמלות כך שרק לאחר מכן היה מקבל לידיו סכומי כסף במזומן. דוד טען כי שיטה זו מעידה על כך כי נהג לשלם ריבית ועמלות כפולות, תוך עקיפה חריגה ואסורה מהריבית המותרת.

7. עוד נטען ע"י דוד כי הזוכה ו/ או מי מטעמה לא מסר כל חשבוניות מס/ קבלות לצורכי זיכוי מס ומע"מ וזאת חרף פניות חוזרות ונשנות וכי כל פניותיו למשיבה על מנת לקיים פגישה מסודרת לבירור יתרת החוב נענו בדחיות כגון : "קיבלת יתרת חוב באמצעות כרטסת".

8. דוד טען כי להערכתו יתרת החוב למשיבה עומד על סך 250,000 ₪ בלבד וכי סכום השטר ומועד הפירעון הוסף בכתב יד ע"י הזוכה וכי הסכום הנתבע על ידה הינו הזוי לחלוטין ללא כל בסיס עובדתי ומשפטי.

9. דוד טען כי התנהלות הזוכה ואי קבלת חשבוניות גרמו לעסקו לקריסה כלכלית והסתבכות מול רשויות המס, וכי " הזוכה הפכה לשותפה של עסקי, אך לרווחיה בלבד, ואף שותפה בכירה אשר גזלה את מרבית רווחיה והיוותה תרומה מכרעת ומשמעותית לקריסתה".

ההתנגדות של מרים

10. מרים הצהירה בהתנגדותה כי הבקשה מטעמה מוגשת באיחור מאחר ודוד הגיש התנגדות מבעוד מועד גם מטעמה, אך כאשר נוכחה לדעת כי עליה להגיש התנגדות נפרדת עם תצהיר תומך, כך עשתה.

מרים הצהירה כי מלבד חתימתה על שטר החוב נשוא ההתנגדות, לא ידוע לה אודות היחסים העסקיים בין המשיבה לבין דוד ומכאן הלכה למעשה כי כל העובדות ידועות אך ורק לדוד.

11. מרים הצהירה כי כאשר חתמה על שטר החוב, הוא היה ריק מסכום כאשר הסכום הנתבע בהליך דנן מולא רק לאכן מכן, ולטענתה יש יסוד סביר להניח כי אופן מילוי השטר לאחר מכן נעשה תוך כדי שימוש בעוקץ, מרמה ותחבולה.

דיון מיום 21.10.2014

12. ביום 21.10.14, התקיים הדיון הראשון בתיק זה. בימ"ש קבע, לפנים משורת הדין, כי לא ישלול את יומם של המבקשים ומתן רשות להתגונן יותנה בהפקדת ערבון בסך של 100,000 ₪ לנוכח הגשת ההתנגדות באיחור וכשל מהותי שנפל אצל המבקשים. בימ"ש התייחס בהחלטתו לכשל שנפל בתצהיר כלהלן "ובתצהירו גרסה לפיה החוב עומד על סך של כ- 250,000 ₪ בכפוף לבדיקת מסמכי כאלה ואחרים, וגרסה זו שונה לגמרי בבקשה לתיקון להארכת מועד וההתנגדות. מעיון בבקשת התיקון, עולה טענת קיזוז לגבי עסקאות במכונית מסוג קרייזלר, ויתכן גם לגבי עסקה במכונית נוספת, ועוד טענות שונות שאינן מגובות במסמכים אך סכומן המלא, ויצוין כי לא נעשה סיכום מסודר של מלוא טענות הקיזוז, אינו עולה כדי מלוא סכום החוב" וכי "יש ממש בטענת ב"כ המשיבה כי לפי סעיף 53 לחוק החוזים [חלק כללי] התשל"ג – 1973, אין לקזז סכומים שאינם קצובים מעסקה אחרת, והרי המבקשים עצמם טוענים בגרסה השנייה של טענותיהם, דהיינו על פי בקשת התיקון, כי השטר ניתן במסגרת עסקה אחת אחרת". טענה נוספת של התובעת שביהמ"ש זקף לחובת הנתבעים "הכיצד ניתן שטר חוב בגין עסקה אחרת ועדין לאחר שסולק החוב עומדת טענת הקיזוז בגין עניינים אחרים".

13.ביהמ"ש זקף לחובתה של התובעת העובדה שלא שלחה מכתב עובר להגשת שטר החוב בו פירטה באופן מדויק את חישוב הסכום וכן הביא בחשבון סימני שאלה לעניין קיום הכותרת "ניכיון שיקים" שמופיעה על נספח החוזה שהמשיבה עצמה הגישה.

הפחתת סכום העירבון ופריסתו לתשלומים

14.לבקשת הנתבעים ביהמ"ש הפחית ביום 4.11.14 את סכום העירבון ופרס אותו לשלושה תשלומים.

מתן רשות להתגונן

15.לאחר שהופקד סכום העירבון במלואו ניתנה ביום 18.1.15 רשות להתגונן והתיק נקבע לשמיעה בסדר דין רגיל. ביהמ"ש הורה לצדדים למצות הליכים מקדמיים עד יום 5.3.15.

מיצוי הליכים מקדמיים

16. ביום 13.3.15 הוארך המועד למיצוי הליכים מקדמיים וכך גם ביום 18.3.15 עד ליום 30.3.15.

הגשת תצהירים

17.לבקשת הנתבעים הוארך המועד להגשת תצהירים מטעמם ואלו הגישו תצהיר מטעם בנם של דוד ומרים , לירון.

18.התובעת הגישה תצהירי מר ציון בר-און ועו"ד רעות קניג.

דיון מיום 13.7.15

19.ביום 13.7.15, התקיים הדיון השני בתיק זה ובו נדונה בקשת הנתבעים לזמן עדים נוספים מטעמם. ביהמ"ש אישר לזמן העדים מר נאווי ומר יצחקי וקבע את סדר שמיעת העדים בישיבת שמיעת הראיות.

דיון מיום 7.10.15

20.ביום 7.10.15 התקיים הדיון השלישי בתיק זה בו נחקרו העדים מר לירון מושקוביץ, מר אריה יצחקי, מרים ודוד מטעם הנתבעים.

דיון מיום 16.11.15

21.ביום 16.11.15 התקיים הדיון הרביעי בתיק זה ובו נחקרה עו"ד רעות קניג מטעם התובעת עוד בטרם נחקרו כל עדי הנתבעים על פי הסכמת הצדדים.

דיון מיום 2.12.15

22.ביום 2.12.15 התקיים הדיון החמישי בתיק זה ובו נחקר מר דוד נאווי מטעם הנתבעים ומר ציון בר-און מטעם התובעת. בתום הדיון ניתנו לצדדים הוראות להגשת סיכומים בכתב.

סיכומי הנתבעים

23. הנתבעים טענו כי הם חתמו שטר חוב בו לא צויינו המועד לתשלום והסכום ביום 25.6.12 וכי כאשר דוד החל לרצות עונש מאסר בשל אי הגשת מאזנים ביום 30.6.13, התובעת "מיהרה והגישה" את השטר לביצוע ללא שליחת מכתב דרישה ותוך שהיא ממלאת את סכום השיקים שחזרו. דוד הגיש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בשם הנתבעים מבלי שקיבל יעוץ משפטי מתוך כתלי בית הכלא וכאשר יצא לחופשה ומבלי שידע ממה מורכב סכום החוב שמולא בשטר הגיש בקשה נוספת להארכת מועד, התנגדות לביצוע שטר ובקשה לעיכוב הליכים.

24.הנתבעים טענו כי השטר נחתם לצורך ביצוע עסקת יבוא אחת על סך של כ- 220,000 ₪ וכי השטר מולא בסכום לא נכון תוך ביצוע עבירות זיוף ומרמה וכי יש לקזז סכומים שונים מהסכום שמולא בשטר בגין "שיקים שחזרו ונמסרו לתובעת לצורך גביה, שיק של מר סולימן חביש, החזרי מע"מ שלא קיבלה עקב אי קבלת חשבוניות בזמן, ריביות כפולות, טלפונים סלולריים שנרכשו על ידם ונמסרו לתובעת ורכב מסוג קרייזלר M300 שנמסר לתובעת והתובעת הייתה אמורה לזכות אותם בדמי שכירות עבורו".

25.הנתבעים הסבירו כי בהתנגדויות העלו מספר רב של טעמים אך מאחר וטענות הקיזוז "הועלו מתוך מטרה להגיש תביעה שכנגד ומאחר והתביעה שכנגד בסופו של יום טרם הוגשה" הסיכומים יתרכזו בטענות בנוגע לשטר החוב בלבד האחת כי השטר נחתם לצורך הבטחת עסקה בודדת והשנייה כי השטר מולא להרשאה ובסכום גבוה יותר.

26.לעניין הטענה כי השטר מולא לצורך הבטחת עסקה בודדת הנתבעים היפנו לעדויות השונות וטענו כי התובעת נמנעה מהבאת ראיה נוגעת לעניין שהיא בהישג ידה והיא ניירות העבודה בתיקי הייבוא מהתקופה הנוגעת לעניין לחתימה על השטר, ללא הסבר סביר לכך, ולו היתה ממציאה לנתבעים מסמכי היבוא מהתקופה הנוגעת לעניין הייתה מתאפשר להם להוכיח כי שטר החוב נחתם לצורך ביצוע עסקה אחת מסוימת שבוצעה והסתיימה זה מכבר ולכן יש לדחות את התביעה מטעם זה.

27.לעניין הטענה כי השטר מולא בניגוד להרשאה ובסכום גבוה יותר, הנתבעים הפנו לצילומי השיקים שלא כובדו בשל העדר כיסוי מספיק וטענו כי "כל השיקים שלא כובדו, למעט שיק אחד שמספר 0069 השייך לנתבעת 2 (להלן: "השיק"), שייכים לנתבעת 3" וכי "כל השיקים שלא כובדו, למעט השיק שנרשם ביום 15.8.12, נרשמו לתאריכי פירעון מיום 2.7.13 ועד ליום 3.10.13, היינו לאחר כניסת הנתבע 5 לבית הכלא (ההדגשה במקור – ע.ה.)". הנתבעים טענו כי השיק נפרע והתובעת לא הייתה אמורה לכלול אותו בתוך השיקים שלא נפרעו ואשר בגינם מולא שטר חוב. הנתבעים הפנו לעדויות השונות וטענו כי "אם אכן לא היו דואגים להחלפת השיק שהנתבעים דואגים לבקש את החלפתו ואף להוציא להם מכתב דרישה ומשאלו לא נעשו אין אלא להסיק כי השיק הוחלף ו/או שולם באופן אחר" וסיכמו באומרם כי השטר מולא בניגוד להרשאה שניתנה לתובעת.

סיכומי התובעת

28.התובעת הפנתה לסיכומי הנתבעים שם הודיעו כי "זנחו לחלוטין את כל טענות הקיזוז שהעלו נגד התובעת, בגינן האריכו את ההליך שלא לצורך ואף זימנו עדים מיותרים" והשיבה לשתי טענות ההגנה שהעלו הנתבעים וטענו כי שתיהן מהוות הרחבת חזית אסורה וציינו כי הטענה בעניין השיק על סך 50,000 ₪ "אך לא נטענה בהתנגדות המתוקנת שהגישו הנתבעים והועלתה לראשונה בסיכומיהם".

29.לעניין הטענה כי השטר ניתן להבטחת עסקה מסוימת, התובעת שבה וטענה כי הטענה היא בבחינה הרחבת חזית אסורה, והוסיפה טענות נוספות לפיהן הטענה היא טענה כבושה נטענת בעל פה בסתירה למסמך בכתב, כלל לא הוכחה, ובסיכומי הנתבעים הועלתה במובלע טענה חילופית.

30.לעניין הרחבת חזית, התובעת נימקה זאת בכך שטענת הנתבעים עלתה לראשונה בבקשה לתיקון ההתנגדות וכי התובעת התנגדה באופן עקבי להרחבת חזית על ידי הנתבעים והזכירה כי במסגרת ההתנגדות המקורית "הודה הנתבע 4 כי הנתבעים חבים לתובעת סך של 250,000 ₪".

31.לעניין עדות כבושה, התובעת נימקה זאת בכך שלא רק שהטענה לא הובאה בהתנגדות המקורית, אלא גם לאחר שהנתבעים שכרו את שירותיו של ב"כ הנוכחי, שהחליף ב"כ קודם, "הלה למד את התיק היטב ופנה לחתום מטה במכתב מיום 20.5.14, שאף בו לא נזכרה הטענה כי מדובר בשטר שניתן להבטחת עסקה ספציפית. רק כ- 5 חודשים מאוחר יותר, במסגרת הבקשה לתיקון ההתנגדות, הועלתה הטענה החדשה".

32.לעניין העלאת טענה בעל פה הסותרת מסמך בכתב, התובעת נימקה זאת בכך שבשטר החוב אין כל רמז לטענת הנתבעים ואף עולה ממנו בבירור כי הוא ניתן להבטחת כל חוב המגיע ו/או שיגיע לתובעת.

33.לעניין אי הוכחת הטענה התובעת נימקה זאת בכך שגם אם הנתבעים היו "מדלגים מעל כל המשוכות המשפטיות שפורטו לעיל, הרי שהטענה הועלתה בעלמא, ללא כל פירוט ומבלי שהנתבעים הסבירו באיזו עסקה מדובר, מתי נערכה, מתי ואיך שילמו הנתבעים בגינה", וכי "כל שטענו הנתבעים, כי מדובר בעסקה בסך של 'בערך (ההדגשה במקור – ע.ה.), 220,000 ₪".

34.התובעת טענה כי אף שנטל הראיה לא מוטל עליה היא הביאה ראיות הסותרות את טענת הנתבעים על ידי הצגת שטר חוב נוסף, אף הוא פתוח בתאריך ובסכום, ושנחתם בתחילת ההתקשרות בין הצדדים והצגתו הפריכה "את טענות הנתבעים כאילו חתמו על שטר 'לצורך עסקה אחת בלבד".

35.התובעת התייחסה לטענת הנתבעים בדבר אי המצאת ניירות עבודה באומרה כי "אין כל טענה עובדתית ברורה של הנתבעים כי ב'ניירות העבודה' נעשה סיכום בנוגע לשטר חוב כזה או אחר. הנתבעים טוענים למעשה כי אולי יש אינדיקציה לשטר החוב ב'ניירות העבודה'. מכל מה באה אותה הערכה?! לנתבעים הפתרונים". התובעת טענה כי "אל מול 'הניחוש' של הנתבעים העידו עו"ד קניג ומר בר און בצורה נחרצת, כי אותן טיוטות שלא נשמרות לא כוללות שום התייחסות לשטר חוב וכי כל הנתונים הנוגעים לעסקאות היבוא, שחושבו באמצעות 'ניירות העבודה', מפורטים כדבעי במסמכי היבוא הרשמיים (כפי שהעיד גם מר לירון מושקוביץ, שהעיד לנתבעים). אין מחלוקת כי כל המסמכים הרשמים נמסרו לנתבעים, הן בזמן אמת והן במסגרת הליך גילוי המסמכים כאן"

36.לעניין הטענה החילופית בסיכומי הנתבעים, התובעת הפנתה ביהמ"ש לכך שהטענה בהתנגדות המתוקנת הייתה כי סוכם בין הצדדים ששטר החוב ניתן להבטחת עסקה מסוימת בלבד ואולם, בסעיף 18 לסיכומי הנתבעים הם העלו במובלע טענה חילופית לפיה התובעת "לא הסבירה להם (ההדגשה במקור – ע.ה.) את המשמעויות הנובעות מחתימה של שטר על החלק". התובעת הפנתה לפסיקה הנוגעת לטענה לחתימה על מסמך ללא עיון, וכן לעדותה של עו"ד קניג בה תיארה את הנסיבות של חתימת השטר "וכי הסבירה לנתבעים היטב את מהות השטר ומשמעות החתימה על השטר, שהיא בטוחה לפירעון כל חוב של החברות של הנתבעים".

37.לעניין הטענה השנייה של הנתבעים הנוגעת לשיק על סך 50,000 ₪, התובעת חזרה על טענות קודמות בעניין הטענה הראשונה של הנתבעים לפיהן הטענה לוקה בהרחבת חזית, היא טענה עובדתית חילופית לטענה הראשונה שכן היא מבוססת דווקא על טענת התובעת שהשטר ניתן להבטחת כל עסקה, וכן נטען כי התובעת הוכיחה כי השיק חולל בשל העדר כיסוי מספיק וכי הנתבעת 2, מחשבונה נמשך השיק, הוכרזה כלקוח מוגבל חמור לפי חוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א – 1981, ומנגד, הנתבעים טענו ללא כל שום תימוכין כי פרעו את השיק. מכיוון שהתובעת הייתה ערה לכך שלא מופיעה שורת חיוב בגין חילול השיק בכרטסת הנתבעת 3, לדבריה "מחמת טעות שמהותה חיוב כרטסת הנתבעת 1" היא הודיעה כי ככל שביהמ"ש יורה על הגשת מסמך שברשותה לצורך הוכחת טענה זו היא תעשה זאת "באופן מידי".

38.התובעת טענה לעניין מהימנות ומשקל העדויות בעוד שעדיה "העידו בצורה קוהרנטית והותירו רושם של אמינות מוחלטת, הנתבעים ועדיהם הותירו רושם הפוך בתכלית, כאשר הדברים אמורים ביתר שאת לגבי הנתבע 4" והפנתה למספר דוגמאות לעניין זה. התובעת טענה כי לנוכח האמור לעיל יש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים בהוצאות ובשכ"ט עו"ד לדוגמא בשים לב להארכת ההליך שלא לצורך, העלאת טענות מהיקב ומן הגורן וזניחתן תוך פריצת המסגרת הדיונית המחייבת והצהירו כי לפי סיכום בין התובעת ובין ב"כ שכ"ט המוסכם הוא בגובה 20% + מע"מ מסכום התביעה.

בירור הטענה לעניין שיק בסך 50,000 ₪

39. לאחר קבלת סיכומי התובעת, בית המשפט קבע בהחלטה מיום 28.01.16 כי משיקולי בירור האמת בכוונתו להתיר לתובעת להעמיד הראיות שלטענתה הייתה מביאה, אילו הטענה על עניין השיק, לא הייתה מובאת לפניה לראשונה בעת חקירת הנתבע וזאת בכפוף לקבלת עמדת הנתבעים לטענת התובעת שהסוגיה עלתה רק בשלב הבאת הראיות.

מתגובת הנתבעים להחלטת בית המשפט, התברר שאכן הטענה עלתה לראשונה בעת שמיעת הראיות ולכן בית המשפט התיר לתובעת להגיש הראיות הנזכרות קודם לכן. לאחר הגשת הראיות על ידי התובעת ניתנה החלטה לפיה על הנתבעים להודיע האם מעוניינים לחקור את העד בגין הבאת הראיות הנוספות. בתגובה, הנתבעים העמידו תנאים שונים לצורך מתן תשובתם שבמהותם היוו ניסיון להחזיר את הגלגל לאחור לשלב של הליכים מקדמיים.

ביום 10.2.16 בית המשפט קבע שהעובדה שהלך לקראת הנתבעים פעם אחת והסכים לברר את סוגית השטר למרות שעלתה לראשונה בעת שמיעת הראיות, אין בה כדי להתיר לנתבעים להשיב את הגלגל לאחור ולכל היותר יעלו את השאלות שהזכירו בתגובתם להחלטת בית המשפט, במהלך חקירת מר בר-און וקבע מועד לחקירתו.

דיון מיום 24.3.16

40. ביום 24.3.16 נחקר מר ציון בר- און על תצהירו המשלים. בתום החקירה, סיכמו הצדדים בעל פה לעניין טענת הנתבעים כי אין חוב בגין שיק בסך של 50,000 ₪. בית המשפט הציע בתום שמיעת הסיכומים לנתבעים להסכים לקבל את התביעה במלואה, אך הנתבעים הודיעו כי עומדים על מתן פסק דין מנומק.

דיון והכרעה

41.נקודת המוצא היא כי נטל הראיה בתביעה שטרית, מוטל על הנתבעים.

42.כפי שפורט לעיל יש צדק בטענת התובעת כי הנתבעים העלו טענות שונות שחלק גדול מהם נזנח וחלק מהטענות הועלה בשלב מאוחר כך שיש לראות באותן שתי טענות שנותרו לבסוף בסיכומי הנתבעים כלוקות הן בפגם הרחבת חזית והן בפגם של עדות כבושה, בנוסף לקשיים נוספים עליהם עמדה התובעת. לא זו אף זו, זניחת חלק מהטענות מלמדות על מהימנות טענות הנתבעים.

43.בשים לב לכך שנטל הבאת הראיות והשכנוע חל על הנתבעים, קשה לראות באופן הבאת הטענות כמסייע לנתבעים לעמוד בנטל השכנוע, בלשון המעטה.

בהגנת הנתבעים ישנם לפחות שני קשיים שעל פניהם אמורים היו להביא לתוצאה כי לא עמדו בנטל הבאת הראיות והשכנוע.

הקושי הראשון, הנתבעים שדרשו לקבל מסמכים שונים מהתובעת לא הגישו כרטסת הנהלת חשבונות של ההתקשרות בינם לבין התובעת, כמצופה מגוף עסקי שניהל עסקים בהיקף ניכר. דבריו של הנתבע בעמ' 48 שורה 31 לפיה "הכרטסת שלי לא הייתה שווה אגורה " מדברים בעד עצמם.

הקושי השני, הנתבעים העידו עדים שונים, שלא סייעו, בלשון המעטה לחיזוק גרסת הנתבעים בנושאים שונים, לרבות לעניין טענות שנזנחו בעת הבאת הסיכומים.

העד מטעם הנתבעים, מר יצחקי, כאשר עומת עם גרסת הנתבעים באחת הסוגיות שנזנחו ענה בעמ' 29 לפרוטוקול הדיון מיום 7.10.15 בשורה 20 "קשה לי להאמין שהם אומרים את זה".

עדות רעייתו של נתבע 1 מתמצית דבריה בפרוטוקול הדיון מיום 7.10.15 בעמ' 34 שורה 13 "האמת היא שאני לא יודעת כלום".

בימ"ש ייחס חשיבות רבה לעדות בנו של הנתבע מר לירון מושקוביץ שניהל הנתבעות עת שהה הנתבע במאסר ופעילותו העסקית השיקה לפעילות הנתבעות עובר לאותו מועד. מר לירון מושקוביץ נשאל האם הופנו אל התובעת בקשות לקבלת אסמכתאות, או כל מסמך בנוגע להתחשבנות, שנדחו ועל כך ענה בעמ' 18 שורה 9 "אני לא יכול לאשר, אני לא זוכר אם ביקשתי או קיבלתי, אני פחות מתעסק בהתחשבנויות". הוא שוב טען בשורה 16 "שלא היה אפשרות לעשות את כל החשבונות כמו שרצינו" וכששוב נשאל מה ביקש ולא קיבל ענה בשורה 20 "אני, באופן אישי לא זכור לי דבר כזה". אל מול גרסה זו, בעמ' 20 העד שינה טעמו והעיד בשורה 6 ש"בטוח" שאביו ביקש ממנו מסמכים הנוגעים לתובעת, וכשנשאל האם "צפצף" על בקשת אביו לקבל מסמכים ענה בשורה 11 "לא ציפצפתי, פשוט לא התעסקתי בזה".

44. מתשובותיו של הבן עלה שלעתים הוא מנסה לסייע לגרסת הוריו, אך לעתים מרחיק עצמו מעסקי אביו, עובדה שמשליכה על מהימנות גרסתו, ככל שהנתבעים ציפו שעדות זו תסייע להם. בעמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 7.10.15, העד אישר שכאשר אביו נכנס לבית הסוהר "ואני לקחתי בעצם את הניהול של כל הדברים", ואולם בעמוד 19 כאשר שב ואישר כי הוא נכנס בשלב מסוים לנעלי אביו בניהול העסקים, מצא לנכון להוסיף את המילה "כביכול". כשביהמ"ש תהה מדוע הוסיף הסתייגות זו ענה בשורה 17 "כביכול, כי זה לא נכנסתי לנעליו, זה, משהו אחר, לא, אני אומר לך שעשינו שינוי, עשינו שינוי בחברה, החברה השתנתה, זה לא משהו היה לפני". הדברים באופן ניסוחם המעורפל מדברים בעד עצמם לחובת הנתבעים. בעמוד 8, כאשר נשאל האם עדכן את אביו שיש הליכי הוצאה לפועל בתיק זה, ענה בשורה 3 "לא נראה לי שדיברנו על זה, לא נראה שאני בכלל ידעתי מזה". תשובה זו מעוררת ספקות לנוכח העובדה שהבן לקח על עצמו ניהול הנתבעות בעת שאביו במאסר. באותו עמוד שב ונשאל לגבי הנתבעות, ענה בשורה 20 "אני לא קשור לאותן חברות, אתה שואל אותי שאלות שאני לא יכול...". כאשר נשאל הבן בעמ' 22 האם בדק טענות התובעת לחוב הנתבעות ענה בשורה 11 "במה יש לטפל? אני יודע שהיה חשבון, אני יודע שהיה חשבון..מה אני טיפלת , לא טיפלתי בחשבון". לא זו אף זו, במסגרת החקירה החוזרת, כאשר נשאל האם יודע המצב המשפטי של הנתבעות ענה בעמ' 22 שורה 31 "אין לי שום קשר" ובעמ' 23 בשורה 3 "אני לא יודע, אני לא התעסקתי איתן, אה". אם מי שניהל הנתבעות עת שהה האב במאסר לא מסוגל למסור ממצאיו כמנהל אותה עת, לעניין טענות התובעת, ברי שלנתבעות קושי רב בהוכחת טענות אלה.

45.דוגמא נוספת לניסיונו של הבן להתחמק ממתן תשובות הן תשובותיו כשנשאל בעמ' 9 האם החברה בניהולו קיבלה פעילות מהנתבעות עליה ענה בשורה 5 "אין פעילות", אולם כשהתבקש לאשר בעמ' 12 שהחברה בניהולו לא שילמה לנתבעות בעד "כניסה בנעליהן" ענה בשורה 9 "שילמה הרבה כסף" ולשאלה כמה, ענה בשורה 15 "אני לא יכול להגיד" ורק לאחר ששב ונשאל ענה בשורה 17 "הרבה כסף, יותר מ-100,000 שקל".

46. מכאן שלא רק שהבן של נתבע 1 לא סייע בעניין טענות הנתבעים לגבי חשיבות ניירות העבודה, אלא שהוא התחמק ממתן מענה לסוגית ההתחשבנות בין התובעת לבין הנתבעות ולכן התברר שהעד שמטרת העדתו העיקרית הייתה כנראה לחזק טענת הנתבעים לגבי חשיבות ניירות העבודה ותו לא, ניסה להמעיט עד כדי לאיין כל ידיעה לגבי אופן ניהול הנתבעות והקשר העסקי בינן לבין התובעת ובהעדר עדות אחרת, פרט לעדות הנתבע, נוצר קושי ניכר לנתבעות.

47.לנוכח העדויות שנסקרו עד כה הייתה חשיבות רבה להעיד את רואה חשבון דוד גולדברג ששמו עלה במהלך הדיונים והחקירות פעמים רבות, כמי שניהל את הנהלת החשבונות (ראה עדות הנתבע בעמ' 51 שורה 20) ואת הביקורת של ספרי הנתבעים. לא הובא הסבר מניח הדעת להחלטת הנתבעים לא להעיד אותו (ראה בעמ' 69 תשובת הנתבע לשאלה מדוע לא זימן רו"ח גולדברג) "הכל בסדר, לא, החלפתי רואה חשבון אבל אין לי שום טענות, אין לי שום, גמרנו בצורה יפה , בצורה מסודרת, אתה יכול להזמין אותו אם אתה רוצה."

48.לנוכח העובדה שבנו של נתבע 1 ורעייתו של הנתבע לא ידעו להשיב לשאלות בסיסיות לגבי ההתקשרות בין התובעת לבין הנתבעות, בולטת חשיבות העדת רו"ח גולדברג שביכולתו המקצועית היה לחזק את גרסת הנתבעים לגבי המסקנות שיש להפיק מהממצאים החשבונאיים השונים, לרבות ביסוס טענת קיזוז על סך של כשבע מאות אלף ש"ח. אולם, למרות שנטל הבאת הראיות והשכנוע חל על הנתבעים, הם בחרו שלא להעיד אותו ויש לזקוף הדבר לחובתם באופן שאילו רואה חשבון גולדברג היה מעיד, עדותו לא הייתה מסייעת לנתבעים.

49.העדר מסמכי הנהלת חשבונות מטעם הנתבעים ובעיקר כרטסת והעדר עדויות שיתמכו בגרסתו של נתבע 1 ובמיוחד אי העדתו של רואה חשבון גולדברג שבים ועומדים לרועץ לנתבעים בעת הדיון בשתי הטענות שנותרו בעת שלב הבאת הסיכומים.

50.לא רק שרו"ח גולדברג לא הגיש תצהיר, או זומן להעיד, גם חוו"ד שתבסס הטענות החשבונאיות של הנתבעים לא הוגשה. הנימוק לכך, כמו גם כמעט לכל טענה שהושמעה ע"י התובעת הייתה, העדר ניירות העבודה (ראה עמ' 49 שורה 27).

51.העד היחידי שהתיימר להכיר הפרטים היה הנתבע, ועדותו הותירה רושם עגום ביותר כפי שיפורט בהמשך. לכל שאלה כמעט, חזר הנתבע על אותה תשובה, "תראו לי ניירות עבודה ואשיב". הנתבע העיד על עצמו שהיה אדיוט וכי בדרך כלל חותם על מה שנותנים לו ולא טרח לשמור על עקביות כגון לעניין תשובתו האם נפגש אם העד מטעמו מר יצחקי עת אמר בעמוד 72 שורה 12 "אני לא ראיתי את מר יצחקי בחיים" ובשורה 15 שינה זאת ל"פעמיים בחיים". כאשר נטענות טענות ללא מסמכים כנגד מסמך בכתב, לא עדות הנתבע מסייעת בלשון המעטה.

52.כעת יתקיים דיון ממוקד בכל אחת משתי הטענות שנותרו לבסוף על עומדן בעת הגשת הסיכומים.

הטענה לפיה השטר ניתן להבטחת עסקה מסוימת

53. כאמור לעיל טענה זו עלתה לראשונה בבקשה לתיקון ההתנגדות כאשר בהתנגדות המקורית הנתבע 4 הודה כי חב לתובעת סך של כ- 250,000 ₪. אמנם זכותו של בעל דין לתקן כתבי טענות, אך כתב טענות חדש שמוגש אינו מאיין כתב טענות קודם, ועל ביהמ"ש להביא בחשבון את השינוי בגרסאות ככל שאין לו הצדקה. לא זו אף זו יש ליתן עדיפות לגרסה הראשונה הקרובה יותר לאירועים הנוגעים לעניין.

54.ביום 29.1.14 חתם הנתבע 4 שהוא הדמות המרכזית מבין הנתבעים על תצהיר אותו כתב בכתב ידו בו טען מצד אחד בסעיף 8 כי התנהלותו "בניכיון שיקים / העמדת אשראי / ערבויות מול הזוכה ו/או מי מטעמה הינה במשך כ-7 שנים!" ומצד שני העלה טענות שונות לגבי התעלמות התובעת מפניות שלו לקבלת מסמכים שונים כך שלכאורה קיימת סתירה בין הקשר העסקי הממושך לבין חוסר שביעות הרצון מהתעלמות, כביכול, מפניותיו. בסעיף 14 הוסיף והצהיר הנתבע 4 "כי לפי אומדן והערכה בלבד עומדת יתרת חוב לזוכה על סך של 250,000 ₪ וזאת כאמור בכפוף לגילוי מלא של מסמכים אך מבלי לגרוע מזכותי לתבוע את הזוכה על נזקים שנגרמו לעסקיי על ידי הזוכה אשר יש לנכות ולקזז מכל סכום אשר יתברר שיגיע לה".

55.אמנם ההתנגדות הוגשה לכאורה על ידי נתבע 4 ללא ייצוג משפטי, אולם עיון בנוסח הדברים מעלה בבירור כי הוא מנוסח באופן משפטי וכי המצהיר נועץ בבעל ידע משפטי ובכל מקרה העובדות היו בידיעת נתבע 4 וככל שמצא להביא אותן בגרסתו הראשונה יש להעניק לעובדות אלה עדיפות על פני גרסאות משופרות או משודרגות שהובאו במועד מאוחר יותר.

56.גם אם ביהמ"ש יתעלם מהעובדה המהותית שהטענה המרכזית שנולדה בשלב מאוחר יותר אינה נזכרת בגרסה העובדתית הראשונה, הטענה הינה טענה בעל פה הסותרת מסמך בכתב שכן אין בתוכן שטר החוב דבר המבסס טענה זאת.

57.מפאת חשיבות הדברים ביהמ"ש מוצא לצטט מתוך תוכן שטר החוב החלקים החשובים הנוגעים לעניין טענת הנתבעים כלהלן:

"אנו החתומים מטה מתחייבים לשלם כדלקמן:

לפקודת : שלומציון יזמות ק.פ. בע"מ (צויינו ח.פ. וכתובת – ע.ה.)

סך בשקלים: (במקור כאן הושאר קו תחתון ומעליו חלל ריק לצורך מילוי במועד מאוחר יותר ואכן אין חולק שבמועד מאוחר יותר מי מטעם התובעת הוסיף בכתב יד את הסכום '886,483 ₪').

כל התחייבויותינו במסמך זה הן בלתי חוזרות, והן אינן ניתנות לביטול ו/או לשינוי בלא הסכמת שלומציון יזמות ק.פ. בע"מ בכתב ומראש.

מועד לתשלום: (כאן הודפסו המילים 'יום', 'חודש', 'שנה' שמשמאל לאחר כל מי מהמילים המודפסות ישנו קו תחתון ומעליו חלל ריק לצורך מילוי במועד מאוחר יותר ואכן אין חולק שבמועד מאוחר יותר מי מטעם התובעת הוסיף בכתב יד את המועדים המתאימים 24.10.2013).

לאחר מכן ישנן הוראות לגבי תוספות אפשריות לסכום הבסיסי ופטורים מחובות המוטלים על מחזיק השטר.

אנו מצהירים כי קיבלנו את התמורה בעד שטר זה.

לאחר מכן ישנן הוראות לגבי מקום השיפוט בגין השטר.

מתחת הודפסו שורה אחר שורה שמות עושי השטר, כתובתם, כאשר כתובת כולם ברחוב ** בתל אביב, מספרי זיהוי ומקום לחתימה ומעל כל קו תחתון שעליו נשאר חלל ריק מופיעות חתימות כאשר מעל חתימת התאגידים הוטבעה חותמת מתאימה.

כולן יחד וכל אחד לחוד

אני החתומה מטה, עו"ד רעות קניג, מאשרת כי עושי השטר חתמו עליו בפניי (הושאר קו תחתון מעליו חלל ריק עליו נוספה חתימת עו"ד קניג עם חותמת שלה) בתאריך 25.6.2012.

58.גם אם ביהמ"ש היה נדרש לטענה שהועלתה בעל פה כנגד נוסח מסמך בכתב כגרסה מתוקנת לגרסה קודמת, כל שלפני בימ"ש תצהיר נתבע 1 שאינו זוכר בגין מה הייתה העסקה ומה היה הסכום המדויק.

59.נתבעת 5 העידה כי כל אשר עשתה , עשתה במצוות הוראות נתבע 1 (ראה עמ' 34 לפרוטוקול מיום 7.10.15 בעמ' 34 שורה 23, תשובת רעייתו של הנתבע לשאלה מדוע חתמה על השטר "כי אמרו לי לחתום") ללא הכרת העובדות (ראה תשובתה בעמ' 35 שורה 3 לשאלה לאיזה עסקה חתמה כאחראית אישית "לא יודעת") , הטענה לא נתמכת במסמך ואף לא מכומתת לכלל סכום מוגדר בשעה שנטל הבאת הראיות והשכנוע מונח לפתחם של הנתבעים. הידע המועט של הנתבעת אינו מתיישב עם עבודתה בעבר במשרד של יבואן ובמשרד עורך דין כעולה מתשובתה בעמ' 35 שורה 24. לא זו אף זו, גם העדות שהתמצתה תחילה בפרטים מעטים שבמעטים השתכללה, ובעמ' 39, העדה סיפרה בשורה 1 כי בעלה אמר לה בדרכם לחתום על השטר "כן, צריך לחתום על איזוהי עסקה לשחרור מכונית, זה הכל". כאשר נשאלה העדה האם עו"ד קניג הסבירה לה על מה חותמת ענתה בעמ' 39 שורה 23 " אני לא זוכרת, לא זוכרת" במסגרת החקירה החוזרת שוב נשאלה אותה שאלה ושוב ענתה בעמ' 40 שורה 7 "אני לא זוכרת".

60.מרגע שהנתבעת לא זכרה אם הוסבר לה ע"י עו"ד קניג על מה היא חותמת בשעה שעו"ד קניג עמדה על כך שהסבירה לה על מה היא חותמת, אין סיבה להעדיף חוסר זכרונה של הנתבעת על פני גרסתה של עו"ד קניג. יצוין שהנתבע העיד בעמ' 44 שורה 2 כי לא שהה בחדר באותו שלב ולכן אינו יכול לשלול גרסת עו"ד קניג, מה גם שרעיתו לא מכחישה גרסה זו.

61.לא רק שהנתבעת לא ידעה לפרט מהי אותה עסקה מסוימת, גם הנתבע שהיה העד היחידי שתמך בטענה כבדת משקל זו מסר פרטים עמומים בעמ' 55 שורה 15 " משהוא בסביבות 220, זה לא עם הובלה וכל זה, משהו 220, 300, 250, צריך להיות, אני, בערך, לא זוכר במדויק. אני מבקש, את הנייר עבודה אז אני אגיד לך במדויק, תן לי את הנייר עבודה תקבל תשובה מדויקת".

62.ניסיונות נוספים לקבל פרטים על העסקה נענו באותה תשובה, התניית מתן הפרטים בקבלת ניירות עבודה (ראה בהמשך עמ' 55 , 56 , 57 , 58 ובעמ' 59) . הפרט היחידי שהנתבע הסכים לנדב, היה בעמ' 60 לפיו מי מהנתבעות שבצעה העסקה היא נתבעת 4. כאשר נשאל, מדוע אם כן, חתמו גם הנתבעות האחרות ענה בשורה 4 "לא הקדשתי לזה עניין בכלל" וכשנשאל האם חותם על כל מה שנותנים לו ענה בשורה 6 "בדרך כלל", תשובה שמדברת בעד עצמה.

63.הנתבע נשאל מדוע לא הגביל שטר החוב בסכום ועל ענה בעמ' 56שורה 10 "כי אני אידיוט".

64.לא זו אף זו, התובעת הציגה שטר חוב נוסף שנחתם ללא ציון תאריך וסכום או התייחסות לעסקה מסוימת ומכאן שלא היה זה מקרה יחיד ובודד ובו חתמו הנתבעים באופן שמאפשר לתובעת להיפרע מכולם ביחד ולחוד לגבי חוב מצטבר שלהם.

65.לעניין הניסיון של הנתבעים לבסס טענת הגנה על כך שהתובעת לא שמרה ניירות עבודה, מחקירתו של בנם של נתבעים 1 ו-5 מר לירון מושקוביץ עלה כי ניירות אלה הוכנו בפגישה משותפת ולעניין זה ראה תשובתו בעמ' 14 שורה 20 בישיבה מיום 7.10.15. יצוין שהעד נשאל לגבי נספח י"ח האם יש לו הסתייגויות מתוכן המסמך ואמר בעמ' 17 שורה 7 כי הייתה מחלוקת חשבונאית אך כדי להסביר אותה "אני צריך לשבת על זה". לאחר מכן אישר כי "אני ממש לא זוכר את החשבון" בשורה 15.

66.גרסת המסמכים והתשובות החסרות עלתה בחקירת הנתבע בעמ' 46 עת העיד בשורה 4 "הרצון שלי להתחשבן , היה במשך שנתיים, וסורבתי כל הזמן" בימ"ש שאל הנתבע האם התייעץ עם עורך במשך אותה תקופה לגבי דרך ההתמודדות עם בעיית סרוב התובעת הנטען להתחשבן ועל כך ענה בעמ' 48 שורה 1 " עם ראוה חשבון , זה הכל היה עם, אה, עם ייעוץ עם הרואה חשבון שלי , מר דויד גולדברג....(וכשבימ"ש תהה עם רו"ח לא יעץ לשלוח מכתב שיתעד הדרישות ענה בשורה 9" לא, אני לא ביקשתי, אני הייתי כמעט יון יום שם, ה, גלגול של הכספים....

בימ"ש: מה לא ביקשת? לא הבנתי, מה לא ביקשת ?

הנתבע: לא ביקשתי שנשלח מכתב, אבל אני אומר לכבוד השופט

בימ"ש: הוא לא הציע ?

הנתבע: הוא לא הסכים.

בימ"ש: רואה החשבון לא הציע לשלוח מכתב ?

הנתבע: לא, לא, לא, לא.

בימ"ש: מה, ובדוחות הוא כתב שכל החובות מכוסים ?

הנתבע: בשביל זה ישבתי בכלא, בגלל שהוא לא, הוא, על הדוחות שלי, הוא לא היה מוכן לחתום בלי הערות , כי לא היה לי מע"מ, ולא היה לי חשבוניות, והיה חסר לי, ובשביל זה, זה רואה חשבון, שלמד איתי יחד בשישים ותשע, חבר שלי, אומר לי מושקוביץ', אני לא יכול לחתום בלאנקו על המאזן, לא יכול, והגברת של נזרי נתנה לי קייטנה".

בהמשך חקירת הנתבע התברר שכאשר ביקש ניירות עבודה קיבל ( ראה עמ' 53 שורה 13 "אני

כשביקשתי קיבלתי את ניירות העבודה") .

67.מכיוון שנטל הבאת הראיות והשכנוע בתביעה שטרית חל על הנתבעים ולנוכח הכשלים

הרבים שנפלו בהבאת ראיותיהם כמפורט עד כה, בית המשפט דוחה את טענת הנתבעים לפיה

שטר החוב נועד כביכול להבטיח תשלום בגין עסקה מסוימת ולא בגין כלל ההתחייבויות של

הנתבעים.

סוגית השיק בסך של 50,000 ₪

68.לצד הטענה כי השטר נועד להבטיח עסקה מסוימת עלתה טענה סותרת לפיה יש להפחית

מהחשבון לפי הכרטסת שיק על סך 50,000. הטענה עלתה במהלך חקירתו של הנתבע בעמ' 45 בשורה 2. כאשר התבקש הנתבע להראות שיק שנתן במקום, ענה בשורה 8 "איך אני יכול לדעת עכשיו כל השיקים שעברו ? אבל זה, התאריך שלו, כן ? השיק הזה נשלף ממקום מסוים שהיה אצל ציון , היה לו שיקים כאלה, לא לקחתי את כולם, כן ? אבל זה, זה לא בחוב, אין שציון יחזיק משנת 12 שיק בשביל לגבות אותו בשנת 13". לאחר מכן בשורה 13 העיד הנתבע "נתתי שיק אחר", אולם השיק לא הוצג לפני בימ"ש.

69.במהלך חקירת העד מטעם התובעת, הנתבעים לא מצאו להפנות אליו שאלה בעניין זה וכאמור לעיל, העלו את הטענה לפיה יש להפחית סכום השיק בעת הגשת סיכומיהם.

70.כאמור לעיל, למרות שהטענה עלתה בשלב מאוחר, ולפנים משורת הדין, בית המשפט החליט

לבדוק אותה מטעמי בירור האמת, וזאת מכיוון שבסיכומי התובעת היא טענה כי אילו הטענה

הייתה עולה מלכתחילה, הייתה מציגה ראיות המוכיחות כי אין בטענה זו ממש. בית המשפט

הורה לתובעת להגיש תצהיר משלים שבו תפרט את תגובתה לטענה בסוגיה דנן.

71.התובעת הגישה תצהיר על ידי מר בר-און, בו הצהיר כי שיק מספר 69 על סך 50,000 ₪ שזמן פירעונו 15.8.12, שניתן לתובעת על ידי הנתבעים, חולל ולא כובד על ידי הבנק וצירף את תצהירו העתק השיק ואישור בנק ישראל לפיו החברה המושכת היא "לקוח מוגבל חמור".

72.מר בר-און הצהיר "כי בעוד שתנועת הזיכוי (בגין קבלת השיק) נרשמה בכרטסת הנהלת החשבונות של חברת ש.מ.א.ר טכנולוגיות בע"מ, הרי שתנועת החיוב (בגין אי – כיבוד השיק) נרשמה בטעות בכרטסת הנהלת החשבונות של חברת מ.ד.ש.מ טכנולוגיות בע"מ".

מר בר-און צירף לתצהירו העתקי כרטסות הנהלת חשבונות של התובעת הנוגעים לשתי החברות הנזכרות.

73.מר בר-און הוסיף והצהיר כי "אם מר מושקוביץ היה פורע את התיק, מה שהיה מתבצע בהנהלת החשבונות הוא חיוב בגין השיק שחזר ולאחר מכן תנועת זיכוי בגין הסכום ששולם. אולם כאמור, לא שולם כל סכום ומדובר בשקר מוחלט".

74.לאחר הגשת התצהיר המשלים, הנתבעים עמדו על חקירת המצהיר ואף ביקשו לחזור ולהתחיל הליכים מקדמיים בתיק. אולם, בית המשפט דחה ניסיון זה וקבע ישיבה מיוחדת נוספת בה נחקר מר בר-און כפי שפורט קודם לכן.

75.בית המשפט לא מצא כי גרסת מר בר און נסדקה, במיוחד כאשר לא הובאה כל ראיה כי השיק שחולל נפרע בדרך אחרת מלבד העלאת השערות בלבד על ידי הנתבעים לרבות האשמות כי הכרטסות שצורפו לתצהיר של מר בר-און, פוברקו על ידי מר בר-און.

76.אשר על כן, בית המשפט הציע לנתבעים לקיים ישיבה נוספת אליה יזומן רואה החשבון של התובעת, שהגיש על בסיס הכרטסות שנטען כי הן פוברקו, דו"חות מבוקרים של התובעת כדי לוודא האם יש ממש בטענה. אילו הנתבעים היו מקבלים הצעת בית המשפט, ניתן היה להשוות בין הכרטסות שהוגשו בזמן אמת לרואה החשבון לבין הכרטסות שצורפו לתצהיר מר בר-און ולהיווכח, האומנם שתי הכרטסות שצורפו לתצהיר מר בר-און פוברקו בדיעבד, בשעה שרואה החשבון של התובעת התבסס כשהכין הדו"חות הכספיים על כרטסות אחרות שסופקו על ידי התובעת.

77.הנתבעים, וסיבותיהם עמם, וויתרו על האפשרות לקיים ישיבה נוספת לצורך חקירת רואה החשבון של התובעת, ומכאן שאין כל ראיה לחשד הסתמי שמעלים הנתבעים לפיו התובעת כביכול פברקה כרטסות לצורך ניהול ההליך המשפטי.

78.כאמור לעיל, כפי שצוין מספר פעמים בפסק דין זה, בתביעה שטרית, נטל הבאת הראיות והשכנוע מונח לפתחו של הנתבע ובמקרה זה, כאשר הנתבעים מעלים טענות חמורות לפיהם התובעת פברקה מסמכים, דהיינו, זייפה מסמכים, כדי להטעות את בית המשפט, נטל הבאת הראיות והשכנוע שממילא חל על הנתבעים, עומד על רף גבוה עוד יותר כפי שנקבע לא אחת בפסיקה.

79.בית המשפט קובע כי הנתבעים לא עמדו בנטל הבאת הראיות והשכנוע, לא על הרף הנמוך, ובוודאי לא על הרף הגבוה כאשר אין לפני בית המשפט, אלא הפרחת חשדות סתמיים בחלל האוויר.

80.אשר על כן, התוצאה היא, שגם הטענה הנוספת של הנתבעים נדחית והתביעה מתקבלת במלואה.

חיוב בהוצאות

81.בבואו לחייב בעל דין בהוצאות, על בית המשפט להביא בחשבון מספר גורמים כלהלן:

82.על פי הפסיקה, הרף הנמוך אמור להיות כקבוע בתעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין.

על פי סכום התביעה הרף הנמוך אמור להיות סך של כ-42,000 ₪.

83.על בית המשפט להביא בחשבון ריבוי הליכים ובתיק זה התקיימו שישה דיונים, לרבות

שלושה דיונים לצורך שמיעת ראיות.

84.כפי העולה מפסק הדין, הנתבעים טענו מלכתחילה טענות סותרות, זנחו בעת הגשת

הסיכומים חלק גדול מהטענות, לאחר שהתברר שעדים שהם עצמם זימנו, אינם תומכים

בגרסת הנתבעים ומכאן שספק אם היה מקום לנהל את כל ההליכים מלכתחילה ומכאן

גם שהנתבעים עסקו בדחיית הקץ ותו לא.

85.אשר על כן, בית המשפט מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך של

50,000 ₪ בתוספת החזר אגרת בית משפט ששולמה וכן מורה למזכירות בית המשפט להעביר

לתובעת את העירבון בסך של 100,000 ₪ שהופקד בקופת בית המשפט.

ניתן היום, כ"ז אדר ב' תשע"ו, 06 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.