1. העורר, תושב איזור טול כרם שברש"פ, עומד לדין בבית משפט השלום בבאר שבע בעבירות גניבת רכב, חבלה במזיד ברכב וכניסה לישראל שלא כדין. בית משפט השלום נעתר לבקשת המדינה, והורה על מעצרו עד תום ההליכים. ערר שהגיש על כך לבית המשפט המחוזי נדחה. בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי.
על פי הנטען בכתב האישום, שהה העורר בבאר שבע, שלא כדין, מיום 12.8.07 ועד ליום 15.8.07. במהלך אותם הימים גנב את מכוניתה של המתלוננת בעת שחנתה בחניון תחנת הרכבת שליד אוניברסיטת באר שבע, וזאת לאחר שניפץ לשם כך את שמשת המכונית הקדמית.
לטענת העורר, חומר החקירה אינו עולה כדי ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו.
2. עיינתי בחומר החקירה, ואלו עיקריו.
המתלוננת החנתה את מכוניתה ב-12.8.07 לפני הצהריים בחניון תחנת הרכבת בבאר שבע. ביום 15.8.07 לפנות בוקר ביצעה חוליה משטרתית, בליווי צבאי, חיפוש אחרי מכוניות גנובות בכפר עילאר שבנפת טול כרם, כפר מגוריו של העורר. ושם, בחצר ביתו נמצאה מכוניתה של המתלוננת.
אותו הבוקר (15.8.07) בשעה 07:36 נגבתה הודעה מהמתלוננת במשטרת מרחב אילון בתל אביב. בהודעתה היא מוסרת, כי החנתה את המכונית שלושה ימים לפני כן (12.8.07) בחניון תחנת הרכבת בבאר שבע. בהודעתה מוסרת המתלוננת, כי אותו הבוקר (15.8.07) בשעה 04:00 התקשרו לביתה ממשטרת עירון, שאלו אותה אם המכונית נגנבה והיא ענתה ש"לא, הרכב חונה בתחנת הרכבת.
השוטר מסר לי שרכבי נגנב ועלי להגיע לתחנת משטרה להתלונן". כך היא הגיעה כאמור לתחנת מרחב אילון ביום 15.8.07 בבוקר.
לאחר תפיסת המכונית בכפר עילאר נלקחו העורר ואחיו לחקירה בתחנת עירון. בהודעתו של העורר (בשעה 07:36) נמסר על ידו כי אכן הוא יודע שהמדובר ברכב גנוב, אולם לא הוא הגנב. הוא רכש את הרכב יומיים קודם לכן "מבחור בשם עבד מטול כרם בסכום של 4,500 ש"ח". לדבריו, באותה הודעה, הוא היה לאחרונה בשטח ישראל "לפני שבועיים בכפר ג'ת".
חצי שעה קודם לכן (15.8.07 בשעה 06:46) נגבתה הודעה מאחיו של העורר, מוסא, המתגורר גם הוא באותו הבית בכפר עילאר. לדבריו: "הרכב הזה שתפסתם במעצר היום, זה אחי מועתז (העורר) הביא אותה לפני שלושה ימים, לא יודע מאיפה". מוסא מכחיש בהודעתו כי הוא גונב מכוניות, ומוסיף: "אני לא גונב שום רכב, מי שגונב זה אחי מועתז (העורר) מביא כסף מלוכלך הביתה וגם לפני כמה שנים תפסו אותו גונב מכונית וישב בכלא, וגם היום הוא ממשיך עם זה".
בית משפט השלום (כבוד השופט ג' אמוראי) ובית המשפט המחוזי בערר (כבוד השופט נ' הנדל), מצאו כי המצאות המכונית הגנובה בחצר ביתו של העורר (בכפר עילאר) זמן קצר לאחר שנגנבה והודעת האח מוסא - עולים כדי ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר. דהיינו, גניבת המכונית מחניון תחנת הרכבת בבאר שבע במועד כלשהו שבין החנייתה במקום על ידי המתלוננת (12.8.07 בשעה 11:00) לבין מציאתה בחצר ביתו של העורר בכפר עילאר ליד טול כרם (15.8.07 בשעה 04:00). כיוון שכך, והואיל ולעורר אין היתר כניסה או שהיה בישראל - יש בכך גם ראיה לכאורה כי נכנס לישראל, שלא כדין, במהלך שלושת הימים הנ"ל (במהלכם על פי הנטען גנב את המכונית).
3. בית המשפט קמא מצא כי בליבת הראיות הלכאוריות להוכחת המיוחס לעורר עומדת "החזקה התכופה", וזאת כדלהלן:
המכונית נתפסה בחצר ביתו (בעילאר שבשטח הרש"פ) ב-15.8.07 בשעה 04:00. אחיו של העורר מוסר כאמור בהודעתו (15.8.07 בבוקר) כי העורר הביא את המכונית לחצר "לפני שלושה ימים, לא יודע מאיפה...". דהיינו, העורר החזיק במכונית כבר ביום 12.8.07, הוא היום שבו נגנבה כנראה מהחניון.
אכן, מהודעת המתלוננת לא ברור באיזה יום נגנבה המכונית. כזכור מהודעתה, ביום 15.8.07 לפנות בוקר צלצלו אליה ממשטרת עירון (לשם הובאו העורר ואחיו מכפרם), שאלו אותה אם מכוניתה נגנבה והיא השיבה שבכלל לא ידוע לה על כך. כל שהיא זוכרת הוא, שהחנתה את המכונית לפני שלושה ימים בתחנת הרכבת.
לאור זאת הקביעה הלכאורית בדבר עיתוי הגניבה, וממילא החזקה התכופה שלאחריה, אינה יכולה להילמד מתלונת המתלוננת. ברם, הודעת המתלוננת מלמדת לכאורה כי הגניבה לא היתה יכולה להתבצע לפני 12.8.07 בשעה 11:30 (שעה שהחנתה המכונית לאחרונה בתחנת הרכבת בבאר שבע).
הודעתו של אחי העורר ממקמת את המכונית בחזקת העורר כבר ב-12.8.07 (שלושה ימים לפני 15.8.07). יצויין, כי גם הודעת העורר עצמו ממקמת המכונית בחזקתו יום אחד לאחר מכן (13.8.07).
4. נמצא איפוא, כי קיימות ראיות לכאורה לכך שמכוניתה של המתלוננת נגנבה ממגרש חניה בבאר שבע ב-12.8.07 או במועד סמוך לכך, וכי המכונית היתה בחזקת העורר בכפר עילאר שבנפת טול כרם ביום 12.8.07 או ביום 13.8.07. השאלה הנותרת היא, האם יש באלה כדי ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום. דהיינו, כי ביום 12.8.07 שהה הוא עצמו בבאר שבע וגנב משם הוא בעצמו את המכונית. הקושי נעוץ בכך שעל פי הודעת אחיו של העורר נהג העורר לעסוק בסחר ברכב גנוב ואת המכונית דנן "הביא אותה לפני שלושה ימים, אני לא יודע מאיפה...".
העורר עצמו מוסר בהודעתו, כי קנה את המכונית ממאן דהוא בטול כרם, וידע כי זו מכונית שנגנבה בישראל.
כתב האישום מייחס לעורר עבירות של גניבת המכונית, חבלה בה והימצאות בשטח המדינה ללא היתר.
מכלול הנתונים האמור מוביל בודאי לקיום ראיות לכאורה לעבירה של החזקת רכוש גנוב, אולם עוצמת הראיות הלכאוריות לכך שהעורר עצמו הוא ששהה בבאר שבע והוא שגנב את המכונית - נמצאת חסרה. חולשה זו של תוקף הראיות הלכאוריות מצדיקה בעניין זה בחינתה של חלופת מעצר.
5. לאור זאת, אני מקבל את הערר ומחזיר הדיון לבית משפט השלום בבאר שבע לקביעת תנאי השחרור בערובה בהם ישוחרר העורר ממעצרו.