קבלת ערעור עזבון וקביעה כי קיבוץ עין גב ואח' אחראים לטביעת המנוח

סגן הנשיא גדעון גינת:

1.      מחלוקת בשאלת רשלנותן של המשיבות לגבי שטחו של חוף רחצה בכינרת, חוף "סוסיתא" (חוף בלתי מוכרז אך אינו אסור לרחצה), בו טבע נסאר מג'יד (להלן: "המנוח") ביום 21.07.1999 בסמוך לשעה 16:00. נטען, כי ייעודו העיקרי של החניון, עימו חוף זה גובל ודרכו נכנס המנוח, אינו יכול להיות בלתי נפרד ממנו. המחלוקת מוקדה בשאלה האם קיימת חובת זהירות של המשיבות כלפי "מבקר" באתר מעין זה. משענינו על כך בחיוב, מוקדה שאלת החבות במשמעות היעדר אמצעי זהירות סבירים במקום אל מול האשם התורם של המנוח.

רקע עובדתי

2.      המנוח הגיע יחד עם חבריו לחניון סוסיתא בכינרת ביום 21.07.1999, דרכו נכנסו לחוף "סוסיתא". למרבה הצער, בשלב מסוים [בשעה: 15:45], כאשר שחה עם חברו במים, המנוח טבע ומת, מסיבה שהצדדים חלוקים אודותיה. לטענת העיזבון, הטביעה נגרמה כאשר רגלו של המנוח נתפסה בעציץ הנטוע בתוך המים, או כאשר נתקל בחפץ ליד העציץ, או כאשר רגלו נתפסה במהמורה של חול.

בית המשפט קמא דחה את תביעתו של העיזבון. "אין אחריות מוחלטת של מפעיל חוף לטביעה של אדם. כדי שתהיה אחריות, יש להוכיח סיכון בלתי סביר שהונח בפני הניזוק... לא הייתה אחריות להציב שירותי הצלה, והמנוח הוזהר ביחד עם חבירו [צ"ל: חבריו] שאין מציל. לא הוכח שהיה במים סיכון בלתי סביר. המנוח נטל על עצמו את הסיכון, בחוסר אכפתיות ועצימת עיניים, ולמרות שאינו יודע לשחות, נכנס למים בזמן שיש בו גלים. לפעמים, מצליחים אנשים כאלה גם לצאת. לפעמים, הסיכון מתממש והמסתכן לא יוצא מהמים אלא בצורה של גופה. זה מה שקרה כאן. למרות הצער על מותו של אדם, אף אחד חוץ ממנו אינו נושא באחריות לכך. לפיכך, על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה בהעדר אחריות, ומחייב את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים את הוצאות משפט בסך 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ", - קבע השופט המלומד בסעיף 8 (עמ' 9-10) לפסק-דינו.

הדיון בפנינו מתמקד בארבעה מרכיבים מצטברים :

א. קיומה של חובת זהירות

ב. הפרת חובת הזהירות- רשלנות

ג. גרימת הנזק וקשר סיבתי

ד. ניתוק קשר סיבתי- אשם תורם.

א. קיומה של חובת זהירות

3.      האם התנהל במקום חוף וחניון כאתר אחד או חניון לחוד וחוף לחוד? בית משפט קמא קבע, כי עצם העובדה שהתובע וחבריו שילמו בעבור הכניסה לחניון סוסיתא, לא מקנה להם גם שירותי הצלה בחוף הצמוד לחניון זה, חוף שאינו מוכרז (ראו פסקה 3 של פסה"ד). אני סבור, כי אין צורך להכריע בשאלה זו באופן ספציפי. מאחר והחניון מתקיים ליד סיכון (חוף לא מוכרז ללא שירותי הצלה), כאשר ברור לכל שחוף הים הוא האטרקציה המביאה אנשים לחניון ובהתייחס לכך שרכב אינו יכול להיכנס לחוף שלא דרך החניון, ובשים לב לכך שמרבית המגיעים לחוף סוסיתא מגיעים עם רכב (ראו עדותו של צבי נעים, אחראי מטעם קיבוץ עין גב לחניון סוסיתא, מיום: 14.09.2004, בעמ' 50 לפרוטוקול דלמטה), היינו: רוב המבקרים בחוף מגיעים אליו מתוך החניון - על המשיבות היה בכל מקרה לנקוט באמצעים שיבטיחו את שלום המבקרים. "נוכח הסיכון הרב לו עלולים להיחשף המתרחצים מחמת העדר פיקוח והשגחה נאותים... קיימת חובת זהירות מושגית כלפי רוחצים גם במקומות שאינם מוכרזים..." (ראו ת.א (חי') 787/99 ארי כץ נ' עיריית הרצליה (לא פורסם, 01.01.2007)) (להלן: "פרשת כץ "). 

המבקרים מגיעים לחניון גם כדי לשחות בחוף. אלמלא המבקשים לבקר בחוף ולשחות במי האגם, לא הייה חניון.  פעילות החניון מניבה ריווח למפעיליו ולמי שהעניק זכיון לפעילות החניון.  במצב דברים זה חלה חובה על החניון גם להסדיר במידה מסויימת את השימוש בחוף כולל הרחצה בן, או לנקוט בצעדים אפקטיביים שימנעו אותה.

4.      בבחינתו של ההיבט הקונקרטי, כאשר דנים בניזוק ספציפי ובנסיבות הספציפיות, התוצאה תלויה בניזוק הספציפי ובנסיבות הספציפיות. אולם, במבחן הצפיות, התנהגותו של המנוח בהתייחס לסממני המקום (יובהר בהמשך, ראו סעיף 5 להלן) ולנסיבות הספציפיות, גם אם מדובר בהתרשלות מצידו, אינה בלתי צפויה. היה צריך לצפותה. באי מילוי חובה זו הפרו המשיבות את חובת הזהירות כלפי המנוח, בייחוד כאשר מדובר באינטרס כה בסיסי: שלמות גופם ובטחון חייהם של ציבור הרוחצים. להרחבה בעניין חובת הזהירות ראו ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז (1) 113, 122 (להלן: "פרשת ועקנין"), שם נקבע:

"אנו מבחינים בין חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית. שתי החובות נמדדות על-פי מבחן הצפיות, כאשר בית המשפט מפעיל שיקוליו בנסיבות כל מקרה ומקרה, על-פי המבחן הקלאסי של האדם הסביר" (הדגשה הוספה).

5.      להלן סממני האתר: הוכח, כי מהכביש בכניסה לאתר יש שלט המפנה ל"חוף סוסיתא" (ראו פסקה 3 של פסה"ד ונספח ע/1 לעיקרי הטיעון, מיום: 27.02.2006). החשבונית שהונפקה בעבור מבקרי החניון, נושאת את הכותרת: "חוף סוסיתא", ולא "חניון" (ראו נספח ע/2 לעיקרי הטיעון). המפלס העליון של החניון כולל מתקנים שאינם נמצאים בחניונים רגילים, כגון: שולחנות פיקניק וכיסאות, תאורה, מזנון, שירותים, משחקים לילדים: נדנדה + מגלשות ומקלחות (ראו חקירתו של צבי נעים, אחראי מטעם קיבוץ עין גב לחניון סוסיתא, מיום: 14.09.2004, בעמ' 53 לפרוטוקול).

במצב דברים זה, כל מבקר סביר מזהה את תשלום השימוש בגין החניון והשירותים הנלווים אליו כתשלום בעבור הכניסה לחוף סוסיתא. באופן דומה, בית המשפט לערעורים באנגליה בפסק-הדין בעניין T omlinson v. Congleton Borough Council [2002] EWCA Civ 309, קבע כך:

" I find it odd that if there is a general license to the public to come to a park for leisure activities but there are notices which prohibit swimming, someone who enters the water intending to swim becomes a trespasser " .

http://www.bailii.org/ew/cases/EWCA/Civ/2002/309.html