קביעת שכ"ט כונס נכסים במכירת דירה בחלוף 90 יום כנגזר מסכום ההלוואה שנפרע

השופט ס' ג'ובראן:

           בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (בר"ע 3061/05), אשר דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב-יפו בעניין שכר טרחת כונס נכסים, אשר מונה בהליכי הוצאה לפועל למימוש משכנתא של דירת מגורים. לאחר עיון בתגובות הצדדים החלטנו לדון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

העובדות הרלוונטיות

1.        רינה ויעקב יונה (להלן: המשיבים) נטלו מבנק משכן, בנק פועלים למשכנתאות בע"מ (להלן: הבנק) שתי הלוואות למימון רכישת דירת מגורים (להלן: הדירה). להבטחת החזר ההלוואות נרשמו על זכויות המשיבים בדירה שני משכונות לטובת הבנק. הואיל והמשיבים לא עמדו בהחזר ההלוואות, פתח הבנק ביום 2.12.2003 בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב-יפו תיק למימוש המשכונות, לצורך גביית החוב שבפיגור.

2.        ביום 28.2.2004 מינה ראש ההוצאה לפועל את המבקש, בא כוח הבנק, ככונס נכסים למכירת זכויות המשיבים בדירה.

3.        ביום 14.7.2005 ולאחר שחלפו למעלה מ-90 יום מיום מינוי המבקש, חתמו המשיבים על הסכם מכר עצמי למכירת הדירה, וביום 1.9.2005 סילקו המשיבים את מלוא יתרת חובם בגין ההלוואה לבנק מכספי מכירת הדירה, כאשר סכום זה כלל גם את התשלומים שעל פי הסכם ההלוואה טרם הגיע זמן פירעונם.

4.        בין המשיבים למבקש נתגלעה מחלוקת באשר לפרשנות תקנה 4 לתקנות ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל). בהתאם לעמדת המבקש, על פי תקנה 4 האמורה יש לגזור את שכר טרחתו בגין סילוק ההלוואה, לא רק מסכום חוב הפיגורים שעמד על סך של 14,388 ש"ח, אלא גם מהסכום הכולל אשר שילמו המשיבים לסילוק ההלוואה על סך של 1,139,493 ש"ח. לשיטתו, סכום שכר הטרחה שעל המשיבים לשלם לו לפי תקנה 4 עומד על סך של  73,916 ש"ח.

5.        המשיבים מצדם טענו, כי שכר הטרחה של המבקש צריך להיגזר אך ורק מסכום התשלומים שבפיגור. בעקבות המחלוקת פנו המשיבים לראש ההוצאה לפועל על מנת שיקבע את שכרו הראוי של המבקש.

6.        ביום 20.11.2005 קבעה ראש ההוצאה לפועל את שכר טרחת המבקש לפי תקנה 4 לתקנות ההוצאה לפועל בסכום של 808 ש"ח. ראש ההוצאה לפועל קבעה, כי יש לגזור את שכר טרחתו של המבקש על פי תקנה 4 מסכום החוב שבפיגור שנפרע בפועל, ולא מסך סכום ההלוואה ששולם. עוד הוסיפה ראש ההוצאה לפועל, כי הדירה נמכרה במכר עצמי ולא מומשה במסגרת הליכי הוצאה לפועל, משכך אין החייב צריך להינזק כאשר בחר לפרוע את מלוא ההלוואה בפירעון מוקדם.

7.        על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר החליט ליתן רשות ערעור ולדון בערעור לגופו.

8.        ביום 13.6.2006, דחה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ר' לבהר שרון) את הערעור בקובעו, כי תכליתן של תקנות ההוצאה לפועל, שמתייחסות כאמור למימוש משכון או משכנתא של חייבים יחידים, על דירות מגורים בלבד, הינה לדרג את שכר הטרחה של הכונס, באופן שיקל על החייבים ויפחית מן הסכומים שנקבעו כשכר טרחה לפי הדין שהיה קיים קודם לתקנות, סכומים שגרמו להכבדה בגביה והעלו את שיעור החוב. בית המשפט קבע, כי הפירוש הנכון של תקנה 4 הוא להגביל את שכר טרחתו של הכונס לסכומים שנתגבשו לכדי חוב ונפרעו לאחר שחלפו למעלה מ-90 ימים מיום מינוי הכונס, דהיינו יש לפרש את תקנה 4 באופן ש"סכום החוב שנפרע בפועל" מתייחס לסכום "החוב שבפיגור" כהגדרתו בסעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל. עוד הוסיף בית המשפט, כי התקנות אינן נוטלות מראש ההוצאה לפועל את שיקול הדעת בקביעת שכר הטרחה.

           מכאן הערעור שבפנינו.

טענות הצדדים

9.        לטענת המבקש יש לפרש את תקנה 4 כך ששיעור שכר טרחתו ייגזר מסכום מלוא חוב ההלוואה שפרעו המשיבים. לטענתו בתיקון מספר 23 לחוק ההוצאה לפועל, הוסף סעיף 81ב1 שדן באופן ההוצאה לפועל של משכנתא או משכון לגבי דירת מגורים, בו ביקש המחוקק להקל על החייב בפרק זמן נתון של 90 יום מיום מינוי כונס הנכסים, בהעניקו לחייב מספר הזדמנויות במסגרת תקופה זו לפרוע את החוב שבפיגור בלבד. אולם בתקופה שמעבר ל-90 יום קובעת לשון תקנה 4 כי שכר הטרחה ייגזר מסכום החוב שנפרע בפועל.

           כן טוען המבקש כי גם השוואת תקנות 4,3 ו-5 לתקנות ההוצאה לפועל, מחזקת את טענתו כי בתקנה 4 השווה המחוקק את דרך קביעת שכר כונס הנכסים למנגנון הקבוע בתקנה 5.

           מנגד, סומכים המשיבים את ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועל נימוקיו, ומבקשים לדחות את בקשת רשות הערעור.

           לטענתם, ההסדרים שנקבעו בסעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל, באים להקל על יחידים שנטלו הלוואות כדי לרכוש דירת מגורים ונקלעו לקשיים בשל כך, כאשר ההקלות מתייחסות לדרכי הפירעון של ההלוואות וכן לשיעורי שכר הטרחה של עורך הדין וכונסי הנכסים המטפלים בנושא. לטענתם הפרשנות הנכונה  לביטוי "סכום החוב שנפרע בפועל" בתקנה 4, היא סכום החוב בפיגור שנפרע בפועל.

           עוד טוענים המשיבים כי לראש ההוצאה לפועל שיקול דעת לפסוק את שכרו של כונס הנכסים וכי התקנות מהוות בבחינת אומדנא וקנה מידה לפסיקת שכרו של כונס הנכסים ותו לא.

דיון