1. מונחות בפני 3 תביעות שבמרכזן עומדת הקטינה. בשתיים מהן תובעים ההורים (כל אחד מצידו הוא) לקבוע בפסק דין כי המשמורת על בתם המשותפת תהיה אצלו. קדמה לתביעות אלה תביעתו של האב לאכוף את הסדרי הראיה עליהם הוסכם בין ההורים בשעתו, ובתביעה ראשונה זו לא עלה כלל עניין המשמורת שכן יש בין הוריה של הקטינה הסכם כתוב על כך שהמשמורת על הקטינה תהיה משותפת לשניהם.
2. כבר בפתיחת דברי אציין, כי הסדרי הראיה שנהגו (ונוהגים) בין ההורים מעוררים את השאלה "כולי האי למה לי"? דהיינו, מה בעצם רוצה כל אחד מהם באמת? הן בפועל נמצאת הילדה אצל שני ההורים משכי זמן כמעט זהים, כך על פי מה
שנהגו בני הזוג משך 5-6 שנים, וכך גם על פי מה שהם
נוהגים היום. מה היא אם כך משמעותה של דרישת המשמורת? הן לא נשמעה מפי מי מהם טענה על כי יש לצמצם את פרקי הזמן שהילדה שוהה עם ההורה השני. מה אפוא רצונם של התובעים שמשני הצדדים להשיג?
האם יתכן שבבסיס תביעתם ישנן מחשבות וכוונות שאינן על טהרת טובת הילדה?
הייתכן כי המניע שמניע את העימות בין ההורים הוא כספי בלבד?
הייתכן כי ההורים מונעים על ידי מנוע הסמוי מן העין (ואולי הוא סמוי גם מעיניהם המסומאות מכעס של שני התובעים עצמם, אך הם אינם ערים לכך), והוא נועד לפרוק צרכים נפשיים פנימיים הדוחפים לפגוע בצד שכנגד, או להעניש אותו, או לברוח מפניו ובכך לאין אותו?
3. כבר כאן אני מפנה לדברים שאמרה פקידת הסעד בתסקירה מיום 17.9.2007 דברים המרמזים על כך ששאלתי זו אינה (כפי שאומר הרחוב) "הזויה":
"----- מתמקדת בדבריה
בעיקר בתחושתה
שלא ניתן לה מקום כאם והיא לא חשה אמפטיה משלומי לצרכיה ולרגישויותיה הנורמטיביות כאם".
"היחסים עם ----- (בן זוגו של הנתבע אב"א) התדרדרו עוד יותר, לדבריה מזה זמן
מתעלם מנוכחותה כאשר נפגשים... הוא תופס במידה מסוימת את מקומו של ----- כהורה לקטינה".
"היא מרגישה חוסר אמון טוטאלי כלפיו...
היא חשה שעליה להגן על עצמה, לשמור על גבולות ביניהם והסדרי הראיה".
"...היא (הילדה. אב"א) מתקשה להיפרד מהאם למספר ימים. לנו (פקידות הסעד. אב"א) נראה שהקושי הוא לא של הילדה אלא של האם, שקרוב לוודאי מוזן גם
מהאיום אותו היא חווה מצד האב ("איום על אימהותה". אב"א).
[יעויין אף בדברים שאמר האב על הנסיבות שהביאוהו לתבוע את אכיפת הסדרי הראייה (התביעה הראשונה מבין 3 התביעות שבפני), כפי שבוטאו בפרוטוקול מיום 4.1.09, בעמ' 31, בין השורות 3-7. הדברים לא הוכחשו].
4. יכול הייתי להביא ציטוטים רבים נוספים, ולא אעשה כן שהרי כך עלו הדברים גם בפני, והם לא ניתנים להפרכה: בכל ההזדמנויות שהיו להורים לדבר בפני על רצונותיהם ועל מאווייהם, לא העלה אף אחד מהם ולו טענה
משמעותית אחת המתייחסת לצורך לתת דווקא לו את המשמורת
בגלל טובת הקטינה. רק
בשולי דבריהם היה לכך רמז. הדברים שמטרידים את מנוחתם, שהם הדברים שאף הביאו להתרחקות של האם מת"א, הן מערכות היחסים שבינם לבינם. לא טובת הילדה עמדה מאחורי המעבר לחיפה. אמנם היה ניסיון ל"עטוף" את המעבר בסיבות כלכליות (ולהלן אתייחס לכך) ולומר, כי טובתה הכלכלית של האם היא אף טובת הקטינה, אבל קשר רופף זה בין טובת האם לטובת הקטינה הוא זיקה חלשה, ולא משכנעת.
5. אני מפנה לדברים שאמרו שני הצדדים באריכות רבה עובר לסיום ההתדיינויות, עת נתתי להם לגולל את אשר על ליבם בהרחבה, וללא התערבות של הפרקליטות. הם מרבים לדבר על מערכת התחושות שלהם, זה כלפי זו וזו כלפי זה. אך מקומה של הקטינה בשיח זה - נפקד. אין היא מהווה חלק משמעותי מהשיח, ולא טובתה היא שבמרכז המאבק בין ההורים.
וכן אני מפנה לתסקירים שהוגשו בעניינה של הקטינה והוריה. 3 תסקירים. 14-15 עמודים. רוב רובן של השורות בעמודים אלה דנות ביחסי ההורים,
בינם לבין עצמם. לא בקשייה של הקטינה ולא בטובתה. מעט מאד חששות לשלומה של הקטינה מובאים בשם הוריה; הרבה מאוד חששות זה מזו וזו מזה. חוסר אמון הדדי, תחושת איום (ומעט) השמצות. ראיית טובתה של הקטינה היא נר לרגלי שניהם ואין להם טענה של ממש על כי האחר אינו נותן לטובתה של הקטינה עדיפות בכל מעשיו.
6. טרם שאגש להכרעה במחלוקת העיקרית שבין בני הזוג ישנם מספר עניינים שברצוני לסמן ולקבוע:
ההסכם - כללי
6.1 הורים אלה שבפני, אשר אינם נשואים, הכירו כתוצאה ממודעה בעיתון (שפרסמה האם). רצונה היה להביא לעולם ילד או ילדה, מבלי להיכנס לקשרי נישואים. ואף על פי כן רצתה באב ממשי ומוחשי, ולא בתרומת זרע אנונימית.
האב (שענה למודעה) הוא בעל נטיות מיניות הומוסקסואליות, ומקיים חיי זוגיות עם חבר לחיים.