בפנינו בקשה לקביעת מעמדם האישי של המבקשים כרווקים, פנויי חיתון.
על פי הנטען בבקשה, המבקש הינו יהודי מלידה והמבקשת הינה נוצריה אשר עברה גיור בהונגריה ע"י רבנים שאינם מוכרים ע"י הרבנות הראשית ככשרים לגייר. הצדדים ערכו ביניהם טקס זוגיות קונסרבטיבי במסגרת התנועה המסורתית. הם אינם רשומים כנשואים בכל גוף שהוא בישראל או מחוץ לישראל, ואף לא ערכו כל טקס נישואין אזרחי בכל מקום שהוא. הצדדים נפרדו זה מזו והקשר הזוגי שביניהם נותק. לדברי הצדדים, הם הסדירו את כלל המחלוקות שביניהם באמצעות ביצוע הוראות הסכם ממון עליו חתמו. כיום, למניעת כל ספק ספיקא, עותרים המבקשים לקביעת מעמדם האישי כרווקים וכפנויי חיתון.
בדיון שהתקיים בפנינו ביום י' בכסלו התשע"א (17.11.2010) התבררו בפנינו העובדות דלקמן:
לטענת המבקש, הוא בן להורים יהודים ולפני הקשר שלו עם המבקשת היה רווק. לצורך פסק דין זה הננו מניחים כי עובדות אלו נכונות, אך נציין כי לא בדקנו אותן לגופן.
המבקשת נולדה בבודפשט לאב יהודי ואם שאינה יהודיה. היא עלתה לישראל על פי זכאות לפי חוק השבות. בשנת 2003 היא נישאה ליהודי ישראלי, מר אלמוני, בטכס נישואין אזרחי בבודפשט. לאחר הנישואין האזרחיים, עברה המבקשת בשנת 2004 טקס גיור, כפי הנראה, בקהילה הניאולוגית של בודפשט. בשנת 2007 התגרשה המבקשת ממר אלמוני בהליך שנערך בבית המשפט לעניני משפחה ברמת גן, לפי חוק שיפוט התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בינלאומית), התשכ"ט-1969. במסגרת ההליך האמור, התקבלה חוות דעת של בית הדין הרבני הגדול מיום 15.10.07, שממנה עלה כי על פי ההלכה אין צורך בגט אף לא מספק או לחומרא, לצורך התרת הנישואין האזרחיים שנזכרו.
ראוי לציין, כי בבקשה להתרת הנישואין הקודמים של המבקשת נכתב כי המבקשת לא שינתה את רישומה במרשם האוכלוסין ועל כן היא אינה רשומה יהודיה, וכן כי "על כל מקרה, מכיוון שהליך הגיור אותו עברה המבקשת אינו תקף ככל הנראה ע"פ הדין הדתי (שכן הוא אינו גיור אורתודוכסי מוכר). נראה כי אין היא נחשבת יהודיה לצורך סמכות השיפוט של בתי הדין הרבניים. (השווה בג"צ
בסן נ' בית הדין הגדול, פד יח (4) 309)".
עוד עלה בבירור שנערך בפנינו, כי לטענת המבקשת היא למדה במשך תקופה של שנתיים לקראת הגיור, ובין היתר דיני שולחן ערוך, ובעת הגיור היו שלושה רבנים ששאלו אותה שאלות על החגים, ועל תפקידי אשה בניהול הבית היהודי. לדברי המבקשת, היא טבלה במקווה. היא אמרה ברכה, ורבנים היו מחוץ למקווה והאזינו לברכתה. לטענת המבקשת, היא התכוונה לשמור את ההלכות אותן למדה, אבל בפועל היא לא שמרה ואינה שומרת מצוות בצורה מלאה. באשר לטקס הזוגיות של הצדדים נמסר כי הוא נערך בנוכחות אנשים דתיים שלא הרגישו שהיה זה טקס קונסרבטיבי. "היתה חתונה יהודית לכל דבר, היתה חופה, טבעת, כתובה. היו עדים... וכולם ראו את הטקס. זה היה טקס יהודי לכל דבר. אמרתי לה את מקודשת לי כדמו"י. היו שם אפילו [...] דתיים. הם לא הבחינו. אפילו רבנים היו שם, שאין להם מושג עד היום שזה היה קונסרבטיבי ולא אורתודוקסי".
מהחומר שבפנינו עולה, כי המבקשת עברה הליך כלשהו של גיור באמצעות רבנים שאינם מוכרים ע"י הרבנות הראשית לישראל ככשירים לגייר. יחד עם זאת, עולה לכאורה כי הייתה הכנה של המבקשת לקראת הגיור ובטקס היו שזורים אלמנטים מסדר הגיור ההלכתי. השאלה העומדת בפנינו אינה, אם כתוצאה מגיור זה רשאית המבקשת להינשא כדמו"י בעתיד (והתשובה על כך נראית שלילית), אלא - האם עקב גיור זה ועקב טקס נישואין שיתכן שנערך כדמו"י, זקוקה האשה לגט כדמו"י מספק או לחומרא.
אף שביחס לנישואין הקודמים של המבקשת, נמסרה חוות דעת של בית הדין הגדול לפיה אין צורך בגט, נראה כבר על פני הדברים, כי מאחר ואותם נישואין היו אזרחיים בלבד והם נערכו לפני טקס הגיור, אין ללמוד מכך לפרשה דנא.
כפי שתואר לעיל, טקס הזוגיות שנערך בין המבקשים בתיק שבפנינו, כלל אלמנטים של קידושין כדמו"י, ועל פי הנטען, נכחו בו לכאורה עדים כשרים לצורך קידושין ונישואין.
באשר למעמדו של המבקש - ובהנחה שהוא יהודי מלידה, וככל שהגיור שעברה המבקשת הינו גיור בר תוקף לפי ההלכה - עולה ספק אם טקס הזוגיות שעברו המבקשים עולה לכדי קידושין כדמו"י.
על פי האמור, ניתן לקבוע בעת הזאת, כי המבקש הינו ספק נשוי, והמבקשת הינה ספק יהודיה וספק נשואה.
דא עקא, שהמבקשים מעונינים להיפרד זה מזו באופן חוקי ורשמי על מנת שיהיו פנויים להינשא כל אחד בנפרד עם אחרים.
אילו הדבר היה תלוי בנו בלבד, היינו מורים על העברת עניינם של המבקשים להרכב בית הדין לגיטין, בכדי שיסודר ביניהם גט פיטורין כדמו"י מספק או לחומרא. ברם, משהגענו למסקנה כי המבקשת שבפנינו הינה ספק יהודיה, נבצר מאתנו להורות על כך, על אף הסכמה של המבקשים, וזאת לפי פסיקת בית המשפט העליון ב-בג"צ 96 / 9476
מאיר סרגובי נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים [פדאור (לא פורסם) 06 (20) 796].
על פי המצב המשפטי הקיים, ייאלצו המבקשים להגיש בקשה להתרת נישואין לבית המשפט לעניני משפחה. סגן נשיא של בית המשפט, יפנה בהתאם להוראות החוק, לקבלת חוות דעת מאת בית הדין הרבני הגדול [ומבוקש בזאת להעביר לביה"ד הגדול העתק מפס"ד זה], ויש להניח כי בנסיבות הענין ייאמר כי בני הזוג זקוקים לסידור גט פיטורין כדמו"י מספק או לחומרא. לאחר מכן, יפנה סגן נשיא של בית המשפט לעניני משפחה את בני הזוג לסידור גט בבית הדין הרבני. אז, ורק אז, יסודר הגט והמבקשים יהיו פנויים להינשא לאחרים.
צר לנו על דרך החתחתים שעל המבקשים לעבור. לא אנו יצרנו אותה. יש להצטער שבנסיבות הענין אין מספיקה הסכמת הצדדים על מנת להקנות תוקף חוקי לסמכות בית הדין להפרדת הקשר שביניהם.
לאור האמור, אנו פוסקים:
המבקשים הינם ספק נשואים ואינם פנויים להינשא לאחרים.
ניתן ביום י"א בכסלו התשע"א