השופטת ע' ארבל:
1. בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ה' ח'טיב), אשר הרשיע את המערער, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין), בצירוף סעיף 383(א)(2) לחוק; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; איסור הלבנת הון, לפי סעיפים 3(א) ו- 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס - 2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון) ועשיית פעולה ברכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון. בגין הרשעתו גזר לו בית המשפט המחוזי עונש שרכיביו יפורטו בהמשך. הערעור מופנה אך נגד אחד מרכיבי העונש - גובה הפיצויים למתלוננים בו חויב המערער.
העובדות וההליך בבית המשפט המחוזי
2. כתב האישום המתוקן אוחז שני אישומים. עובדות האישום הראשון בו הודה המערער והורשע הן כי עד לשנים 1999 - 2000 הפעיל המערער חנות מכולת במושבה כינרת. במקביל, נקלע לחובות כבדים. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, בין השנים 2000 - 2005, שכנע המערער אנשים שונים שהכיר להעביר לידיו כספים, בטענה שישמשו כהשקעה רווחית ביותר, המניבה ריבית חריגה בהשוואה לריבית המקובלת בשוק, בשיעור של 4% - 5% לחודש. המערער הציג בפני המשקיעים הפוטנציאליים מצגים כוזבים שונים באשר לייעוד השקעתם, בכדי לשכנעם שביכולתו לשלם ריבית כה גבוהה. המערער התווה כללים לפעילות גיוס הכספים, לפיהם יכלו המשקיעים, אותם אנשים שהעבירו לידיו את הכספים, לבחור בין שני משלולי השקעה: "מסלול ריבית" - המאפשר השקעה בסכום מסוים וקבלת ריבית חודשית בשיעור שנקבע בהתאם לגובה הסכום, ו"מסלול ריבית דריבית" בו לא קיבלו המשקיעים ריבית אלא נצברה לזכותם ריבית דריבית בשיעור מוסכם, על הסכום המקורי. במטרה להרחיב את היקף הכספים המועברים לרשותו, התנה המערער את ההשקעה בסכומים שמעל 50,000 ש"ח. על-מנת להגדיל את מספר המשקיעים, שכנע המערער משקיעים לגייס משקיעים חדשים, כאשר לכל משקיע שיגייס משקיע חדש הבטיח תשלום בשיעור של 5% מסכום ההשקעה של המשקיע החדש.
בשלביה הראשונים של פעילות זו שכנע המערער את שותפו לשעבר במכולת, יוסי כבשנה (להלן: כבשנה) להשקיע אצלו כספים בתנאים שפורטו. לאחר תקופה מסוימת בה קיבל כבשנה את הריבית המובטחת, ביקש ממנו המערער לצרף משקיעים נוספים תמורת עמלה, כפי שפורט. ואכן, כבשנה שכנע אחרים להעביר באמצעותו כספים למערער בתנאים שפורטו. כבשנה העביר את הכספים שקיבל ממשקיעים למערער ואת הכספים שקיבל מהמערער העביר למשקיעים שבחרו במסלול ריבית, ושימש למעשה כ"ראש קבוצה" למשקיעים שפעלו באמצעותו. בין היתר צירף כבשנה כמשקיע את אבי ירדני (להלן: ירדני). לאחר תקופה מסוימת במהלכה השקיע כספים באמצעות כבשנה, החל ירדני עומד בקשר ישיר עם המערער ובהמשך, לבקשת המערער, החל משכנע אנשים שפנו אליו בבקשה לעצה בנוגע להשקעות כספיות, להעביר באמצעותו כספים למערער בתנאים שתוארו. ירדני, בדומה לכבשנה, הפך ל"ראש קבוצה" למשקיעים שפעלו באמצעותו ושימש כצינור להעברת הכספים בינם לבין המערער.
במטרה לשכנע משקיעים וראשי קבוצות כי ההשקעה בטוחה, חתם המערער על שטרות חוב ריקים, אותם נתן לראשי הקבוצות כדי שימלאו בהם את פרטי המשקיעים ואת סכומי הכסף שהופקדו, אך ביקש מראשי הקבוצות שלא ימסרו שטרות אלה למשקיעים. למטרה זו חתם המערער, בחלק ניכר מהמקרים, על מכתבים המאשרים קבלת סכום כסף והתחייבות לשלם על סכום זה ריבית חודשית שנקבעה, או להחזיר במועד נדחה סכום הכולל ריבית דריבית על ההשקעה, כשאת פרטי הזכאי וסכומי הכסף הותיר ריקים למילוי על ידי ראשי הקבוצות. המערער חתם על השטרות והמכתבים בידעו שאינם מהווים בטוחה אמיתית כלפי המשקיעים.
כתוצאה מן התנהלות האמורה השתכנעו אנשים רבים להעביר למערער סכומי כסף ניכרים בלא ערובות ממשיות להשבתם. חלקם של המשקיעים הפכו ל"ראשי קבוצה" שתיווכו בין המערער למשקיעים. בשל ההבטחות לרווחים גדולים, לא דרשו משקיעים רבים ריבית חודשית מאחר שביקשו להרוויח ריבית דריבית. סכום הכספים שהועבר בדרך זו לידי המערער הוא לפחות 19,748,000 ש"ח + 989,000$ + 10,000 אירו. בתקופה זו ניהל המערער את הפעילות שתוארה וכללה קבלת פקדונות בסכומים ניכרים מאנשים רבים, ולפחות אלה המופיעים בנספח ב' לכתב האישום, במזומן ובשיקים, תוך תשלום ריביות שקליות על סכומים שהופקדו במטבע זר והחלפת שטרות כסף שלא באמצעות חברה או עסק רשום, חשבון בנק המשמש למטרות אלה. הכל תוך הפרת חובות שבדין ביחס לרישום, רישוי ודיווח על פעילויות מסוג זה ועל מנת להימנע מדיווח לפי סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון, ובלי שהמערער נרשם כנדרש כנותן שירותי מטבע לפי חוק זה. במהלך תקופה זו שלח המערער במרמה ידו בכספים שקיבל והשתמש בהם לצרכיו השונים, לרבות שיפור רמת חייו, רכישת נכסים, תשלום חובות, מתן הלוואות, העברת הכספים לגורמים אחרים ושימושים נוספים.
במאי 2005 חדל המערער מלשלם את הריבית למשקיעים וסירב להשיב להם את כספם, תוך שהוא נותן הסברים שקריים להפסקת התשלומים ומבטיח כי בתוך מספר חודשים ישלם את הכספים כולל הריבית שתצטבר עד אותו מועד. כך שכנע את המשקיעים להימנע מנקיטת צעדים נגדו, אך חרף הבטחותיו להחזיר את הכספים, לא עשה כן עד למועד הגשת כתב האישום.
3. האישום השני בו הודה והורשע המערער, עניינו בפעולות שונות שביצע ברכוש ובכספים שהגיעו לידיו במישרין ובעקיפין כתוצאה מביצוע העבירות המפורטות באישום הראשון (להלן: הרכוש האסור). מדובר בפעולות שהמערער ביצע באמצעות מספר חברות וחשבונות בנק שבשליטתו או בשליטת בני משפחתו, על-מנת להסתיר ולהסוות את מקור הרכוש ואת זהותם של בעלי הזכויות בו. בין הפעולות שביצע המערער ברכוש האסור: רכישה והשקעה בנכסי מקרקעין בארץ; רכישת נכסי מקרקעין בלאס וגאס, באמצעות חברות בארצות הברית שבשליטת המערער ובני משפחתו; רכישת נכסי מיטלטלין, לרבות מכוניות; מתן הלוואות ואשראי; ניכיון שיקים; פירעון חובות לנושים; ביצוע פעולות בנקאיות שונות בחשבונות בנק, לרבות הפקדה ומשיכה של כספים במזומן, בשיקים ובהעברה מחשבון לחשבון. את הפעולות האמורות ביצע המערער תוך ידיעה על מקורם האסור של הכספים שהגיעו לידיו במסגרת פעילותו שפורטה באישום הראשון ובמטרה להסוות את מקור הרכוש שהגיע לידיו ואת זהות בעלי הזכויות בו.
4. בהתאם להסדר הטיעון בין הצדדים הוסכם כי ייגזר על המערער עונש כדלקמן:
א. עונש מאסר בפועל למשך 5 שנים, החל מיום מעצרו (27.10.05).
ב. פיצויים משמעותיים למתלוננים המופיעים בנספח ב' לכתב האישום המתוקן, בסכומים שייקבעו על ידי בית המשפט וישולמו במלואם עד ליום 30.11.07.
ג. קנס בסך חצי מיליון ש"ח בגין האישום הראשון שישולם עד ליום 15.6.08, או שנתיים מאסר תמורתו, במצטבר לכל מאסר אחר בתיק זה. לעניין גביית הקנס ויתר המערער על כל הודעה הנדרשת לצורך גביית הקנס או הפעלת עונש המאסר בגינו, ואלה ייחשבו כאילו הועברו אליו.
ד. קנס בסך חצי מיליון ש"ח בגין האישום השני שישולם עד ליום 15.6.08, או שנתיים מאסר תמורתו, במצטבר לכל מאסר אחר בתיק זה. לעניין גביית הקנס ויתר המערער על כל הודעה הנדרשת לצורך גביית הקנס או הפעלת עונש המאסר בגינו, ואלה ייחשבו כאילו הועברו אליו.
ה. תקופות המאסר שיושתו על המערער בהתאם לסעיפים שלעיל, תצטברנה זו לזו, בהתאם להוראת סעיף 71(ה) לחוק העונשין.
ו. מאסר על תנאי לפי שיקול דעתו של בית המשפט, על כל העבירות בהן הורשע המערער ועבירות מרמה מסוג פשע, הלבנת הון, שיבוש הליכי משפט ועבירות של מתן שירות בנקאי ללא רישוי, לפי סעיף 21(א) בצירוף סעיף 49(א)(ג) לחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א - 1981.
הסדר הטיעון כלל גם הסכמות באשר לחילוט הרכוש שפורט בנספח א' לכתב האישום המתוקן, אולם עניין זה נידון בנפרד ואינו נדרש לענייננו.
5. עובר לגזירת העונש הניחה המשיבה בפני בית המשפט המחוזי הצהרות נפגע עבירה לפי סעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א - 2001, בהן תיארו חלק מן המתלוננים את ההפסדים הכספיים שנגרמו להם בגין מעשי המערער ואת החובות אליהם נקלעו. רבים מהם תיארו את השפעת העבירות על חייהם הפרטיים - עוגמת נפש, דיכאון ופגיעה בחיי המשפחה. רבים טענו כי הכסף שנגנב אמור היה להבטיח את יציאתם לגמלאות ומנע - וממשיך למנוע - מהם קיום בכבוד מינימלי. אחת המתלוננות אף העידה וטענה כי חייה וחיי בנותיה נהרסו, כי משפחתה התפרקה בעקבות סכסוכים שנגרמו על רקע הפרשה וכי היא הסתבכה בקניית דירה והדירה בה היא גרה שייכת לבנק. המשיבה הבהירה בבית המשפט המחוזי כי עונש המאסר הראוי במקרה מעין זה הינו 10 שנים, אולם הסכמתה לעונש של חמש שנות מאסר באה על רקע נכונותו של המערער לפצות פיצויים משמעותיים את הנפגעים המפורטים בנספח ב' לכתב האישום. המשיבה גרסה כי מתן האפשרות לנפגעים, על-ידי תשלום הפיצויים, להתאושש מהפגיעה בהם, עולה בהתאמה עם האינטרס הציבורי והופך את ההסכמה בעניין עונש המאסר בהסדר הטיעון למאוזנת.
ההגנה לא הביאה כל ראיות לעונש, והסנגור מיקד טיעונו בכך שיש ליתן משקל לכך שהמתלוננים ידעו כי הם משקיעים בעסק בעל סיכון גבוה ולא טרחו לקבל מידע אודות המוסד בו עומדים הם להשקיע את כספם, נהנו מרווחים ולא שילמו מס הכנסה. עוד נטען כי חיוב המערער בסכום הפיצויים המבוקש על ידי המדינה כמוהו כהטלת מאסר נוסף של 4 שנים עליו כיוון שלא יוכל לעמוד בתשלום הקנס, בשים לב לכך שכל תשלום מצידו ייזקף ראשית על חשבון הפיצוי.