1. בפני תביעה למתן פסק דין הצהרתי, הקובע כי התובעת היא אימה של הקטינה שנולדה ביום ..... בבית החולים.....
נסיבות בואה של הקטינה לעולם, פורטו בכתב התביעה.
המדינה, המתנגדת לקבלת התביעה, אינה חולקת על מרבית העובדות שהובאו בכתב התביעה.
בהתאם להסכמת הצדדים, הסיכומים בתיק הוגשו ללא הליך הוכחות, למעט חקירה קצרה של התובעת ושל הנתבעת 1, וכמה שאלות שהופנו אל השתיים על ידי בית המשפט, בדיון ביום 16.1.2013.
תיאור הרקע העובדתי יתבסס אפוא, על האמור בכתב התביעה ועל המידע שנמסר בדיון ביום 16.1.2013.
2. על פי כתב התביעה, התובעת הינה אזרחית ישראל, ילידת 1966, אשר בהיותה בת 10, אובחנה כסובלת ממחלת ניוון שרירים, ונכון להיום מוכרת כנכה בשיעור של 150%. עם זאת, התובעת מעולם לא נתנה לנכותה להוות מכשול כלשהו בפניה, היא מקיימת חיים עצמאיים בקהילה, היא כיהנה כיו"ר פרוייקט קהילה נגישה, והיא מתמודדת בגבורה עם הקשיים העומדים בפניה.
התובעת מוקפת במשפחתה הקרובה והמורחבת, המסייעת בידה ועוזרת לה בכל הנדרש.
התובעת חלמה וביקשה להפוך לאם, ולהעניק את אהבתה הרבה לילד/לילדה. על מנת לממש את כמיהתה להפוך לאם, פנתה התובעת למס' רופאים אשר הבהירו לה, כי נשיאת היריון ברחמה תהווה סכנת חיים חמורה לתובעת, נוכח מצבה הרפואי. התובעת, שסירבה לוותר על חלומה להפוך לאם, פנתה להסתייע בהליך של הפרייה חוץ גופית מביציותיה ומזרעו של בן זוגה דאז. לצורך כך פנו השניים אל הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים, הפועלת על פי חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק נשיאת עוברים").
הוועדה סירבה להתיר לשניים התקשרות עם פונדקאית בישראל, בטענה כי הם אינם עונים על ההגדרה של בני זוג, כמשמעותה בחוק נשיאת עוברים. תוך כדי הפנייה אל הוועדה ולשם ביצוע ההליך, פנתה התובעת למס' רב של רופאים וביקשה כי יישאבו לה ביציות לשם הפרייתן, אך התובעת סורבה על ידי מרבית הרופאים בשל מצבה הרפואי, גילה והסיכויים הנמוכים ליצירת היריון.
הרופא היחיד שהסכים לבצע ניסיון לשאוב ביציות, היה פרופ' יהושע דור מהמרכז הרפואי "שיבא". במשך 3 פעמים נשאבו מרחמה של התובעת 10 ביציות, אשר 3 מתוכן הופרו, ונוצרו 3 עוברים שהוקפאו.
משסירב פרופ' דור להמשיך ולשאוב ביציות מגופה של התובעת, היא פנתה למס' רב של רופאים בארץ, בבקשה כי ישאבו ממנה ביציות נוספות, אך לא נמצא רופא שהסכים לכך.
לאחר סירוב הוועדה להתיר את הליך הפונדקאות בישראל, נפרדו התובעת ובן זוגה.
משנחסם בפני התובעת נתיב הפונדקאות בישראל, היא פנתה לנסות ולממש את חלומה להפוך לאם, בחו"ל.
על פי כתב התביעה........, הנתבעת 1, הסכימה לשמש עבורה כפונדקאית. מדובר ב..., ישראלית, ילידת ....., אם חד הורית לקטין יליד .....
בתחילה ביקשה התובעת לבצע את ההליך בארצות הברית. בחודש אוגוסט 2011 נסעה הנתבעת 1 לארצות הברית, בגפה, במימון התובעת, שם הוחדרו לרחמה שני עוברים שהופרו מביציות של התובעת. העוברים לא נקלטו ולא נוצר היריון.
לאחר שלא נמצא גורם בישראל שיסכים לשאוב ביציות נוספות מרחמה של התובעת, החליטה התובעת להסתייע בתרומת ביציות. כאם יחידה, היא נדרשה גם לתרומת זרע. בשלב זה פנתה התובעת לבצע את הליך ההפריה בהודו.
באפריל 2012, נסעה הנתבעת 1 להודו, במימונה של התובעת. במקביל נשלחה להודו "תרומת זרע" של הנתבע 3. המדובר במכר של התובעת. כן הגיעה אל המרכז הרפואי בהודו, תורמת ביציות מדרום אפריקה. לטענת התובעת, פרטי התורמת אינם ידועים לה, למעט שמה הפרטי (ר': דברי התובעת בדיון מיום 16.1.2013 בעמ' 18 לפרו' שורות 114 וכן בהודעת התובעת מיום 20.1.2013).
במרכז הרפואי, לליבאטי IVF, אשר בעיר מומבאי בהודו, נשאבו ביציות מהתורמת מדרום אפריקה, ואלה הופרו בזרעו של הנתבע 3, והוחדרו לרחמה של הנתבעת 1 (ביום 23.4.2012).
ההיריון נקלט ברחמה של הנתבעת 1, וזו שבה לישראל לאחר שהות של 10 ימים בהודו, שם שהתה בגפה במימון התובעת.