קביעה כי הדירה משותפת והזכויות בה שייכות לשני בני הזוג שווה בשווה

תביעה זו הינה תביעת התובעת למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויות בדירה, וביטול הליכי כינוס למכירת הדירה בגין חוב של בעלה - נתבע 1.

הרקע לתביעה

התובעת והנתבע 1 נישאו זל"ז כדמו"י לפני כ- 40 שנה.

מזה שנים מתגוררים הצדדים יחדיו בדירה ברח' צ. בירושלים, הידועה כגוש ... חלקה ..., והרשומה על שמו של הנתבע 1. 

כתוצאה מהליכי הוצאה לפועל שנקט נתבע 2 נגד נתבע 1 בגין חובו של הנתבע 1 כלפיו הוטל עיקול על הדירה ונפתחו הליכי כינוס נכסים, במסגרתם מונה עו"ד ירון רבינוביץ' ככונס נכסים למכירת הדירה וניתן צו ע"י הנתבע 3 נתבע פורמלי -  יו"ר ההוצל"פ, לפתוח בהליכי מכירת הדירה.

התביעה

התובעת טוענת כי יש לבטל את ההליכים למכירת הדירה שכן 50% מהזכויות בדירה שייכות לה ולנתבעים 2 ו-3 אין סמכות לפגוע בהן.

לטענת התובעת, הדירה נרכשה ממשאביהם המשותפים של הנתבע 1 ושלה, הנתבע 1 והיא ניהלו כל השנים משק בית משותף ומשטר של משאבים משותפים, היא עבדה כל השנים, ניהלה את משק הבית ועסקה בגידול הילדים.

לפיכך תובעת התובעת להצהיר כי 50% מהזכויות בדירה שייכות לה ולבטל את ההליכים שנקט הנתבע 2 למכירת הדירה.

הגנת הנתבע 1 

נתבע 1 לא הגיש כתב הגנה, אלא תצהיר עדות ראשית בלבד.

מן התצהיר עולה כי הוא אינו מתנגד לתביעה ותומך בטענת התובעת כי היא בעלת 50% מהזכויות בדירה.

לטענתו, כשפנה להוצאה לפועל בבקשה לבטל את כל ההליכים שננקטו למכירת הדירה, נוכח זכויות התובעת בה, נדרש להביא פסק דין המצהיר על זכויות אלו; לפיכך, הודיע לתובעת כי תגיש תביעה למתן פסק דין הצהרתי על זכויותיה בדירה.

לגופו של עניין הוא טוען כי לא סיפר לתובעת ולא יידע אותה על ההליכים השונים שננקטו נגדו ואשר בגינם הוטלו עיקולים והליכי משכון והוצל"פ על הדירה. לדבריו כל המסמכים בקשר לכך הגיעו רק לידו ונמסרו לו. כן, לטענתו, התובעת לא הייתה מעורבת אף פעם בחובותיו והוא פעל בנושאים אלה לבד מבלי לערב אותה כלל.

הגנת הנתבע 2

נתבע 2 טוען כי יש לסלק את התביעה דנן על הסף.

לטענתו, התביעה הוגשה בחוסר תום לב ומתוך כוונה להטריד אותו ולהפעיל עליו לחץ בלתי הוגן, ומשכך דינה להידחות על הסף מן הטעם של שימוש לרעה בהליכי משפט ו/או שימוש לרעה בזכות.  לחילופין, יש למחוק את התביעה על הסף מחמת היותה טורדנית וקנטרנית.

לגופו של עניין טוען נתבע 2, כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 28.1.1996 חויב הנתבע 1 לשלם לו סך של 184,116 ש"ח בגין הפרת הסכם מכר; נתבע 1 הגיש ערעור על פסק הדין, אך בדיון שהתקיים בבית המשפט העליון ביום 29.6.1998 הסכים לדחיית הערעור ללא צו להוצאות.

נתבע 1 לא שילם את חובו ומשכך פתח נגדו הנתבע 2 ביום 30.6.1998 בהליכי הוצאה לפועל, ומאז ועד היום עסוק נתבע 1 בניסיונות התחמקות מביצוע פסק הדין וחובו נכון למועד זה עומד ע"ס של 517,312 ש"ח.

נתבע 2 טוען כי נתבע 1 הינו איש עסקים מצליח במיוחד ועוסק בעסקאות נדל"ן, כאשר לאורך כל השנים רכש לעצמו נכסים רבים אך תמיד דאג כי הנכסים לא יירשמו על שמו בלשכת רישום המקרקעין, וזאת משיקולים כלכליים.

לטענתו, לאורך כל השנים  לא ביצע נתבע 1 את המוטל עליו מכוח החלטות ראש ההוצאה לפועל, דחה חקירות יכולת מטענות שונות, נעצר ושוחרר ויציאתו מהארץ עוכבה. כחלק ממעשי ההתחמקות נמנע נתבע 1 ככלל מתשלום חובו, אך בסמוך למועד יציאותיו התכופות לחו"ל הוא נוהג לשלם חלקים זעומים מחובו וזאת על מנת למנוע את עיכוב יציאתו מהארץ.  כך, עד היום עומד נתבע 1 בסירובו לשלם את חובו.

במסגרת תיק ההוצאה לפועל עוקלה דירתו של נתבע 1 ובימים אלו ממש מונה ב"כ נתבע 2 ככונס נכסים למכירת הדירה.

משהבין נתבע 1 כי הנתבעים 2 ו-3 עומדים לשים סוף להתחמקויותיו ממילוי החוב במשך 10 השנים האחרונות, ניסו הוא והתובעת להגיש את התביעה דנן, כמוצא אחרון.