קאסם נ' מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר – כלא מגידו

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים בתמצית:

בפני תביעה כספית בגין ציוד שאבד ועגמת נפש שנגרמה כתוצאה מכך, בסכום כולל של 9,102 ₪.

לטענת התובע, ביום 10.1.2012 הועבר מכלא קציעות לכלא מגידו, יחד עימו עברו 50 אסירים נוספים, במסגרת ההעברה נערך חיפוש בציוד האסירים האמורים בכלא מגידו, החיפוש נעשה שלא בנוכחות האסירים או מישהו מטעמם. לאחר החיפוש התברר לתובע כי נגרם לו נזק שכן חלק מהציוד אבד או התקלקל.

לטענת הנתבעת, התובע הינו אסיר ביטחוני השפוט לתקופת מאסר בת 18 שנים בגין עבירות ביטחון נגד מדינת ישראל. ביום 10.1.2012 הועבר התובע מכלא קציעות לכלא גלבוע. לפני שנקלט בכלא גלבוע, נלקח לחקירות בכלא מגידו ושהה בו רק לצרכי חקירה, בסיומה הועבר לכלא גלבוע. כאשר הגיע התובע לכלא מגידו, כמו כלל האסירים, נערך חיפוש בהתאם לנהלים. הנתבעת טוענת כי בתיק התובע נמצאה רשימת ציוד בה פירט התובע את הציוד שאבד לו לכאורה (נספח א' לכתב ההגנה). עוד טוענת הנתבעת כי התובע לא הוכיח שרכש את הציוד הנטען שכן לא הציג קבלה ו/או כל הוכחה אחרת. וכן כי חלק מהציוד הנקוב בנספח א' לכתב ההגנה ניתן לרכוש רק באמצעות מרכז המכר של שירות בתי הסוהר. הנתבעת צירפה פלט רכישות של התובע החל מיום 1.1.2009 (להלן- "פלט רכישות האסיר") ולטענתה בהסתמך עליו: דיסקמן, סכיני גילוח, סבון, מכונת תספורת ומטען לסוללות שניתן לרכוש רק דרך המרכז, לא נרכשו על ידי התובע. וכי- מברשת שיניים, משחת שיניים, סוללות נטענות ושמפו שניתן לרכוש רק דרך המרכז נרכשו על ידי התובע אך בשל חלוף הזמן הרב מרכישתם סביר להניח שאלו כבר התכלו ולא היו עימו בעת העברתו בין בתי הכלא השונים. אשר על כן דין התביעה להידחות.

בדיון שהתקיים בפני ביום 13.3.2013 נשמעו עדויות הצדדים. מטעם התובע הוא נכח בעצמו, מטעם הנתבעת נכח חנא סבאג (נציג הפרקליטות) וכן יוסי שרת - אחראי אפסנאי בשב"ס (להלן- "האפסנאי").

דיון:

הצדדים אינם חלוקים בעובדות הבאות: (א) ביום 10.1.2012 הועבר התובע בין בתי הכלא; (ב) התובע הועבר יחד עם ציודו האישי; (ג) במסגרת העברה בוצע חיפוש בציודו האישי של התובע.

בכתב התביעה לא פירט התובע איזה ציוד בדיוק אבד או התקלקל, אלא נקב בסכום תביעה בגובה של 9,102 ₪. ואולם, בדיון שהתקיים בפני הציג התובע, רשימות (ת/2 – ת/3) בכתב יד שנערכו על ידו, רשימות אלו אינן נושאות תאריך ולא ניתן לדעת האם הוכנו בזמנים הרלבנטיים לאובדן הציוד, אם בסמוך לפני הגשת התביעה ואם לאחריו. מלבד רשימות אלו לא הגיש התובע כל ראיה שיהא בה כדי לתמוך בטענתו כי היה ברשותו כל הציוד הנטען על ידו בעת העברתו. לא הוצגה בפני ולו קבלה אחת.

בדיון הסביר התובע כי: "ברגע שהאסיר הוחלט להעביר אותו הוא מקבל את כל הסכום הפנימי בציוד, ברגע שהוא מגיע לכלא המטרה הוא שם את כל הציוד אצל הקנטינה והוא מקבל את סכום החשבון הפנימי שלו." (פרוטוקול הדיון עמ' 5 ש' 2 - 3). ובהמשך העיד התובע כי: "ברגע שהוחלט לרוקן את כל קציעות כל הקנטינה חולקה בין האסירים, לי הגיע בזמנו סכום של 980 ₪, רגע לפני שהועברתי מכלא קציעות הקנטינאי חייב אותי בסכום של 1,495 ₪, לא יכולתי לצרוך את זה, כל הסכום שלי התווסף לסך של כ- 2,800 ₪, מה שמצאתי בתיק היה רק 584 ₪, כלומר מה שמגיע לי זה רק מחשבון הקנטינה" (פרוטוקול הדיון עמ' 5 ש' 4 - 7).

עיון במסמך הנושא כותרת יתרת הנהלת חשבונות מיום 12.2.2012 שהוגש בדיון על ידי התובע (ת/4). מראה כי בסמוך ליום ההעברה, 11.1.2012, חויב חשבון התובע בסכום של 3404.12 ₪ (תנועה 3500831) וכאשר הגיע לכלא גלבוע זוכה חשבונו בסכום זהה כאשר תאריך ביצוע הפעולה (תנועה 3500885) היה מאותו היום (11.1.2012). ללמדך מהמשך שהוגש על ידי התובע עצמו, הסכום בו חויב התובע ביציאתו מכלא קציעות זוכה בכניסתו לכלא גלבוע, בדיוק אותו הסכום. בהתאם להסבר התובע ניתן להסיק כי לא אבד ציוד, שכן ביציאה מכלא קציעות קיבל ציוד בשווי 3404.12 ₪ וכאשר הגיע לכלא גלבוע מסר את אותו הציוד ולכן חשבונו זוכה בסכום זהה. התובע כלל לא הסביר התנועות האמורות וכיצד זה מתיישב עם טענותיו כפי שהובאו בפני. למען שלמות התמונה יובהר כי דבריו של התובע כפי שאלו מצוטטים בפסקה זו הינם תשובתו לשאלת בית המשפט כיצד הוא מבסס את תביעתו (פרוטוקול הדיון עמ' 4 ש' 28).

זאת ועוד, על סוגיית החזקת ציוד על ידי אסיר חלה פקודת הנציבות 04.33.00 אשר מוצאת בהתאם להוראות פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב – 1971 (להלן- "פקודת הנציבות"). פקודת הנציבות מפרטת איזה ציוד ניתן לרכוש רק באמצעות מרכז המכר של שירות בתי הסוהר ומהי הכמות המותרת לאסיר להחזיק.

מעיון בפקודת הנציבות עולה כי חלק מרשימת הציוד הנטענת אכן ניתן לרכוש רק באמצעות מרכז המכר, כאשר עיון בפלט רכישות האסיר לא מראה שאכן נרכש הציוד על ידו. מה גם שיש תקרת אחריות לשירות בתי הסוהר בהתאם למפורט בפקודת הנציבות. כך למשל את הציוד הבא ניתן לרכוש רק דרך מרכז המכר והתובע לא צירף קבלה בדבר רכישתו (א) דיסקמן MP3, התובע טוען כי היו ברשותו 2 מכשירים מסוג זה בשווי כולל של 476 ₪, לפי פקודת הנציבות ניתן להחזיק רק דיסקמן אחד ותקרת האחריות הינה 100 ₪ בלבד; (ב) אוזניות אלחוטיות, מכונת תספורת ומטען לסוללות. באשר למברשת שיניים, משפחת שיניים, סוללות ושמפו הנני מקבלת טענות הנתבעת בהקשר זה, נוכח סוג הציוד ובשים לב לפער הזמנים בין מועדי רכישתו לבין מועדי העברת התובע בין בתי הכלא. עוד אעיר כי נמצא פער בין הכמויות המותרות על פי פקודת הנציבות לבין הכמויות של המוצרים שנטען על ידי התובע כי אבדו או התקלקלו. כך למשל לשיטת התובע היו באמתחתו (א) 2 מכשירי דיסקמן MP3 בעוד שמותר להחזיק רק 1; (ב) 8 סוללות נטענות (רביעיות) בשווי כולל של 696 ₪ בעוד שמותר להחזיק רק 1 חבילה. כלום לא ניתן להתעלם מסתירות אלו.

אף אילו אכן היה באפשרות התובע להשיג חזקה בכלל הציוד הנטען, שכן לשיטתו יכול מצב עובדתי לפיו יהיו ברשותו מוצרים בהיקף גדול מהמותר ואז במקרה כזה הוא יוציא את הכמות האסורה מחוץ לכותלי הכלא לבני משפחתו (פרוטוקול הדיון עמ' 6 ש' 9 - 10), במקרה דנן התובע לא הצביע ולו על מוצר אחד אשר הוצא לטענתו לבני משפחתו.

עוד יש ליתן את הדעת להסבר האפסנאי כי: "כל העברה של אסיר מתבצעת עם רישום, בדיוק מה מגיע לו, איך למה, כמה יש לו בתיק, באיזה תאריך הוא עזב ונכנס. זה הזוי שאסיר לוקח 20 משחות שיניים וגם אם הוא לקח את זה, זה לא שלו. זה סכום של אסיר אחר" (פרוטוקול הדיון עמ' 7 ש' 15 - 17). עדותו של האפסנאי בהקשר זה מקובלת עלי, התובע לא עמד בנטל להוכיח טענתו בדבר החזקת מוצרים בכמויות חריגות, בכל קנה מידה, ומשכך אין לי אלא לקבל גרסת האפסנאי.

לסיכום:

דין התביעה להידחות במלואה.

בשים לב לנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

10.המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.