בר נ' בלומנטל

בא אני עתה לפרוע חובי, ליתן החלטה בטענות המקדמיות שנטענו על ידי ב"כ המלומדים של הנאשם, בפתח הישיבה מיום 21/1/2018.

למען הסדר הטוב ולאור השתלשלות ההתייחסויות בכתב, התגובות להן והתשובות, אעמוד בקצרה על הטענות שנטענו ולאחר מכן אכריע בהן.

הקובלנה הפלילית

ביום 6/3/2017, הוגשה הקובלנה בחתימת ידו של הקובל, המדברת בעד עצמה.

בפרק המבוא נטען, כי הקובל הינו עובד חברת נמל אשדוד בע"מ ועוסק כקברניט גוררת במחלקת הים של נמל אשדוד בע"מ. הנאשם הינו מנכ"ל חברת נמל אשדוד בע"מ, החל מחודש אפריל 2016. בהמשך, תאר הקובל באריכות רבה בכתב הקובלנה, את פועלה של המחלקה הימית בנמל אשדוד, את מספר העובדים ומספר המשמרות, את עבודת מחלקת הים ונוהל עבודתם של קברניטי הגוררת (סעיפים 8-1). עמד על תיאור העובדות נשוא הקובלנה (סעיפים 25-9). בסופה, ייחס הקובל לנאשם עבירות של פרסום לשון הרע, עבירה בניגוד לסעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, של איומים, עבירה בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין, של שידול לדבר עבירה, עבירה בניגוד לסעיף 30 לחוק העונשין, יחד עם הוראות סעיפים 36, 37 ו-38 לחוק הספנות (ימאים) תשל"ג – 1973 ושל מתן הוראה שלא כדין, עבירה בניגוד לסעיף 115 לחוק הספנות הנזכר דלעיל (סעיפים 28-26).

נקבע דיון לתאריך 13/9/2017, אך נדחה לבקשת ב"כ הנאשם, לתאריך 28/9/2017.

בהמשך, נדחה הדיון ליום 21/1/2018 מטעמי בית המשפט.

בפתח הדיון מיום 21/1/2018, ביקשו הסנגורים המלומדים להעלות מספר טענות מקדמיות הן בעל פה והן בכתב (נ/1 (א-ה)), בהתאם לסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"). כך טענו לפגם בכתב האישום וגם לחוסר סמכות עניינית לדון בקובלנה זו במסגרת הליך זה, בעבירות שהן בניגוד לחוק הספנות. משכך, גם עבירת השידול איננה מתקיימת במצב דברים זה ועל כן יש למחוק עבירות אלו.

עוד נטען כי גם בנוגע לעבירה של פרסום לשון הרע, לאור העובדה שעבירה זו מבוססת כולה על מכתב ששלח הנאשם, טען הסניגור כי הקובל כלל לא נזכר במכתב לא בשמו המפורש ולא בצורה אחרת. זאת ועוד, נטען כי המכתב התייחס לחובלי גוררת ואפילו על פי ניסוח כתב הקובלנה, הקובל עצמו כתב שהמכתב יועד לאחר, שאף הועמד לדין בשל אותו אירוע. משכך, נטען כי לאור ההלכה ש"פרסום" יכול להיות עילה להליך פלילי רק אם הוא מייחס לשון הרע לאדם מסוים, קרי, "הנפגע", כעולה מלשון החוק – לא ניתן לייחס בקובלנה עבירה של פרסום לשון הרע לנאשם, שכן לא ניתן ללמוד מהפרסום את זהות הנפגע.

באשר לנטען בסעיף 26 לכתב הקובלנה, כי המכתב הטיל אשמה כוללת על כל קברניטי מחלקת הים, טענו הסניגורים שהדבר איננו נכון כעולה מתוכן המכתב, שכן מי שחדל מהעבודה היה חובל גוררת אחד, שכאמור הועמד לדין משמעתי על כך ואין המדובר בקובל. מה גם שהקובל לא הועמד לדין והאחר לא נקט בשום הליך.

עוד נטען כי הקובלנה אינה מגלה עבירה, שכן היסוד של "הכוונה לפגוע" לא מתקיים במקרה דנן, שכן כלל לא מופיעה בתיאור העובדתי, מה גם, שהמכתב לא התייחס לקובל אלא לאחר.

עוד טענו הסניגורים, שקיימות לנאשם הגנות בנוגע למכתב שכתב הן הגנה של אמת דיברתי, הן הגנה מכוח העובדה שהפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בעניין בו הנאשם ממונה על הנפגע. הנאשם כאן אינו מנכ"ל חברת נמל אשדוד מכוח דין או חוזה , הפרסום היה מוצדק כמי שממונה על כל עובדי חברת נמל אשדוד.

בהמשך, טענו הסניגורים להגנות נוספות מכוח הסעיפים המנויים בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה -1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") להגנת "אמת דברתי", להגנת סעיף 15(7), שכן הנאשם, כמנכ"ל הנמל, היה הממונה מכח דין של כלל עובדי חברת נמל אשדוד ורשאי היה לעשות כן. כך גם באשר להגנה שבסעיף 15(2), שכן חובתו כמנכ"ל מכח החוק היתה לעשות כן. כך גם באשר להגנה שבסעיף 15(4), שכן פעולת הנמל היא עניין ציבורי חשוב.

משכך, חזרו וציינו הסניגורים כי כתב האישום אינו מגלה עבירה של לשון הרע ואין קשר בין הקובל ל"נפגע" ולא היה יסוד כוונה לפגוע.

עוד נטען שאין על פני הדברים גם עבירה של איומים. הרי לא כל אזהרה או התראה הינה מבחינת איום שכן המבחן על פי הפסיקה, לקיומו של איום, הינו אובייקטיבי ולא סובייקטיבי.