צרפתי נ' מ.מ.ס.י שרותי גרירה ואח'

פסק דין

רקע וצדדים

1.עניינה של התביעה בשירות גרירה אשר סיפקה הנתבעת לתובע בתאריך 31.12.12.

2.לטענת התובע, הזמין את הנתבעת לחלץ את רכבו בשל תקלה במצמד הרכב כדי לגרור את הרכב למוסך מורשה שנמצא בכפר ברטעה. אולם הנתבעת גררה את הרכב למגרש בחולון ומשם לקיבוץ ברקאי שלא על פי בקשתו.

התובע לדבריו ביקש להתלוות לרכב הגורר והנתבעת סירבה גם לבקשה זו.

גרר הנתבעת הגיע לטענת התובע רק לאחר כשלוש שעות למרות ההתחייבות להגיע תוך שעתיים מרגע הקריאה.

התובע המשיך ותיאר בתביעתו כי כאשר הגיע לקחת את רכבו מקיבוץ ברקאי, התברר לו שהמוסך נסגר בשעה 16:00 וכי מפתחות הרכב ננטשו והושארו על הגלגל הקדמי, ורק למחרת בבוקר איתר את הרכב וגרר אותו למוסך בכפר ברטעה.

התובע מלין על כך שחויב על הגרירה של הנתבעת בסך של 780 ₪, למרות שהוא מבוטח והתשלום נעשה על ידי חברת הביטוח שלו. לדבריו, הנתבעת הודיעה לו כי הכרטיס לא חויב בשל כך ולמרות זאת בוצע חיוב בכרטיס.

התובע עתר לפיצוי בסך 7,500 ₪.

3.לטענת הנתבעת 1 (להלן: "ממסי") חלקו המזרחי של הכפר ברטעה נמצא בשטח פלסטיני והמוסך נמצא גם כן בשטח זה. לטענתה, קיים איסור למסור רכב לתיקון בשטח האחריות הפלסטינית. הכניסה לכפר כרוכה בסיכון מצד הנתבעת, על כן ההימנעות מביצוע הגרירה לכפר ברטעה והגרירה ליעד החלופי בקיבוץ ברקאי שנבחר ע"י התובע היא בגדר התנהלות סבירה של הנתבעת בנסיבות העניין. לטענת הנתבעת לא חייבה את כרטיס האשראי של התובע בסך 780 ₪.

4.לטענת הנתבעת 2 (להלן: "המבטחת") יש למחוק נגדה את התביעה בשל העדר יריבות, שירותי הגרירה ניתנים על ידי ממסי ואין לה אחריות לנזקים הנגרמים עקב מתן שירותי הדרך. המבטחת טענה כי כתב שירות לגרירה, המצוי בפוליסה, קובע כי חברת הגרירה תפצה את המבוטח במידה ונגרם נזק כלשהו, והכחישה את הטענות והנזקים שנטענו בכתב התביעה.

5.במעמד הדיון, העידו הצדדים וחזרו על טענותיהם מכתבי הטענות.

לאחר הדיון הגישו הצדדים השלמת ראיותיהם, כדלקמן:

התובע הגיש מכתב של מזכיר המועצה בסמ"ה מיום 24.06.13 המצהיר שברטעה הינו בשטח  מדינת ישראל.

הנתבעת הגישה אישור משטרה מיום 23.06.13 הקובע כי ברטעה מחולקת בין ריבונות מדינת ישראל לבין הממשל הצבאי על שטחי יהודה ושומרון; כי כיום לא ניתן להבדיל מהו החלק המערבי ומהו החלק המזרחי; כי באזור המזרחי מצויים רוב רובם של המוסכים; וכי  חל איסור על גרירה לכפר ברטעה.

דיון והכרעה

6.    לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לדחות את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן.

7.אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בהן ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את עובדות האירוע והנזק שנגרם לו בגין האירוע, והן את אחריות הנתבעת העולה מאותן עובדות שהוכחו.

הפסיקה קבעה לא פעם, כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע,  הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות תביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים הצדדים הן  שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולפיכך תידחה תביעתו.

8.במקרה דנן, התובע לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו. התובע טען כי במקרים אחרים נגרר רכבו ליישוב ברטעה כאשר נתגלתה בו תקלה, אך לא הוגשה על כך ראיה, ולא הובאה כל עדות, שתהיה בה תמיכה בטענה האמורה.